שני רגעים מלבבים קטנים נרשמו השבוע בפנקס הווירטואלי שלי, תוך כדי המתנה מביכה לתגובה השיעית לחיסול הנייה ופואד שוכר. הם סיפקו יסוד לתקווה שלמרות חומרת המצב, הוא לא חמור כמו שאויבינו מעריכים. רגע ראשון: ישראלית מבוגרת שנתקעה בנמל תעופה באירופה הצהירה בטלוויזיה שאין דבר שהיא משתוקקת אליו יותר מאשר לחזור הביתה. "אני כל כך רוצה […]

"גם למראה נושן יש רגע של הולדת", כתב נתן אלתרמן, לוכד את הרגע הזה של התפעמות פתאומית מההוד של מראה שחוק. לא רק למראה נושן, גם לאמיתות ישנות ושחוקות יש רגע של הולדת, כשפתאום מבינים מחדש את החשיבות הדרמטית שלהן. רגע כזה מתרחש בתקופה הנוכחית, מול הרעיון הישן והשחוק שישראל היא, וצריכה להיות, יהודית ודמוקרטית־ליברלית. […]

הדבר הכי מזעזע בהפגנות החרדים בשערי הבקו"ם הוא שהציבור הישראלי הרחב לא הזדעזע. על סמך ניסיונו המר הוא לא ציפה מהם להתנהלות אחרת. פשוט התרגל. את מקומה של הצווחה הכללית המתבקשת – מטורפים, זו התורה שלכם? – תפסה ביקורת על הצבא: למה הוא בכלל שלח להם צווים? וגם על היועמ"שית: נו, נראה אותה עכשיו מגייסת […]

כשילד קטן מניח את ידיו על עיניו וחושב שאף אחד לא רואה אותו, זה נחמד וחינני. כאשר מדינה פועלת כך, זה מסוכן וקטלני. שר האוצר מתעקש לשים את ידיו על עיניו, הנזק נעשה בכל יום והתהום מתקרבת. במשק משפחתי סביר, כאשר ההוצאות עולות על ההכנסות, עוצרים ומחליטים איפה מקצצים, אילו עבודות נוספות לוקחים ואיך נערכים […]

הרב עמיטל היה אוהב את הספר הזה. פשוט, קצר וקולע. במקום שאחרים ביקשו להאריך הוא ביקש לקצר, ובמקום שאחרים בחרו לסבך הוא בחר לפשט. לא ניסוחים פילוסופיים פתלתלים המובנים רק ליודעי ח"ן, אלא אמרות ישירות, קצרות, פשוטות, בלשון בני אדם. שמו של הספר, "לעולם יהא אדם", מבטא את דרכו של הרב. יש בו מיצוי עולמו […]

חוקרי מוח רבים טוענים שכל עולם החוויות העשיר שלנו אינו אלא פעילות מוחית גרידא. יש גם כאלה שמשוכנעים שתכף תגיע אותה נקודה סינגולרית, שלאחריה נוכל להעלות את התודעה שלנו (הרגשות, המחשבות, הזיכרונות – הכול חוץ מגוף פיזי) אל ענן ונהפוך להיות מין ישות דיגיטלית, פוסט־אנושית, שתחיה לנצח עד להודעה חדשה. עם זאת, אותם חוקרי מוח […]

השעה כבר הייתה מאוחרת יחסית, סדר שלישי היה בעיצומו. לחיים לא היו שום חשק או יכולת להיכנס לבית המדרש וללמוד, אז הוא גרר רגליים לכיוון הפנימייה. גם את התוכנית לכתוב את הסיפור שלו ולשלוח לתחרות בעיתון הוא דחה. לא היה לו חשק לכלום. רק להתקלח, גם אם לא יהיו מים חמים, ללבוש פיג'מה, לצלול למיטה […]

תְּקוּפַת הַהַמְתָּנָה     מָה שְׁלוֹמְכֶם?  כִּפְשׁוּטוֹ: בְּמַתְכֹּנֶת סְבִירָה?  יֵשׁ קוֹרְאִים פֹּה? בְּאֵיזֶה מַצַּב צְבִירָה?   הִתְפַּקְּדוּ, מִסְפְּרֵי הַבַּרְזֶל!  יֵשׁ גָּלִיל? תֵּל-אָבִיב, יֵשׁ בָּזֶה? סְנִיף חֵיפָה? בַּת גַּלִּים?   כְּבָר נוֹרָה? מָה נוֹרָה?  אֵיךְ צָלַח הַיֵּרוּט? מִתֵּימָן, מֵאִירָאן,  אוֹ מֵאֶמְצַע בֵּירוּת? תְּנוּ פֵּרוּט.    כְּבָר אַחְרֵי אוֹ לִפְנֵי? יֵשׁ חַשְׁמַל? זוֹרְמִים מַיִם? עוֹד עוֹבֵד הַמּוֹנֶה? […]