בתוך פחות מיממה עברנו מתלונה על אירוע נקודתי לשאלה אם ערבים צריכים לטפל ביהודים. במהירות שבה מתגבהות כאן הלהבות, עוד רגע, עוד כמה ברבורי אולפן מסוכנים, עוד שר אחד או שניים שירכבו על השד החדש, וכבר עלולה להתנסח הצעת חוק לבניית בתי חולים בהפרדה

הנטייה הישראלית להתמכר להסכמים מופקרים שוב התנפצה השבוע על קרקע המציאות. אחרי אוסלו שהביא להמוני מתים -

לכל מערכת ביטחונית, מיומנת ויצירתית ככל שתהיה, אין ערובה להצלחות נצחיות. כישלונות תמיד היו ותמיד יהיו. השב"כ לא סיכל את כל הפיגועים שיזמו אויבינו; על מחדלי צה״ל ב-7 באוקטובר כבר נכתבו ספרים. וגם במוסד מכהנים בני אנוש המועדים לטעות

בתוך בריכת המצביעים של מפלגת הדמוקרטים, עינב צנגאוקר היא קונצנזוס הרבה יותר רחב מאחרים ואחרות (טובים וטובות) שנכנסו לרשימה

הכאוס בפריימריז של הליכוד משרת את נתניהו, שמהרגע הראשון חלם על ועדה מסדרת כדי לקבוע לבדו את הרשימה. אף אחד לא יתפלא אם זו המטרה בדרך ליעד הסופי: מפלגה של איש אחד

ההסתערות הישראלית על יוון, שתפסה תאוצה אחרי השבעה באוקטובר, כבר לא בהכרח באה טוב בעין לחלק מהמקומיים. יוון עדיין ידידותית לישראלים, בטח ביחס למדינות אחרות, אבל חלק מאבדים סבלנות מולנו

מה שמתרחש ביהודה ושומרון בשנים האחרונות, ומתבטא ביתר שאת באירועים בקוסרה כעת, הוא ויתור של חלקים בימין הישראלי על שינוי מוסדי לטובת פירוק המונופול של המדינה על האלימות והכוח