המפלגות החדשות והחיבורים הפוליטיים מתהדרים, ובצדק, בנשים המצטרפות אליהם, אלא שקשה שלא להבחין במכנה משותף: רובן צעירות יחסית, סולידיות, ורבות מהן מוצגות תחת התואר שהפך לבון-טון של מערכת הבחירות – "פעילה חברתית"

איפה הייתה החרדה מפני חוסר איזון במשך כל השנים שבהן כמעט כל היושבים סביב השולחן היו גברים?

משפחה שבוחרת לבנות את ביתה ביישוב סמוך לגבול אינה מקבלת רק נוף פתוח ושכר דירה נמוך יותר. היא מקבלת גם מרחק משירותי רפואה, תחבורה ציבורית דלילה ולעיתים לא קיימת, פחות אפשרויות חינוך ופנאי — ואיום ביטחוני שהופך לחלק משגרת החיים

אירוע אלימות רודף אירוע, הרמטכ"ל נדרש שוב ושוב לכנס הערכות מצב דחופות, והממשל האמריקאי מביע דאגה גוברת וחוסר שביעות רצון פומבי מאוזלת ידה של מערכת הביטחון הישראלית אל מול תופעת הטרור היהודי באיו"ש. מעבר לפגיעה המדינית הניכרת ולנזק התדמיתי לשמה של ישראל בעולם, מדובר בכתם מוסרי המוטל על החברה הישראלית כולה

העימותים בצמרת הביטחונית והאנרכיה בשטחים אינם נשארים עוד בגבולות המקומיים. כשאזרח מאוהיו נקלע למצור והבית הלבן מאבד סבלנות, ישראל משלמת מחיר

כל הדיון על עד כמה איזנקוט מרוקאי הוא פיקציה של בעלי אינטרסים פוליטיים שנותרו שקועים בשיח של העבר, והוא אינו רלוונטי למציאות ב-2026

אפשר לראות בפרשת כ״ץ סימן לסופם האפשרי של הפריימריז בליכוד, בלי הכרזות דרמטיות

יש אזורים בארץ המשוועים לעובדי הוראה ולעומת זאת יש מקומות שכמעט שלא חסר בהם. צריך מדיניות סדורה שתנהל את מצבת המורים על פי הצורך