בורות מערבית כלפי האיסלאם הפוליטי הפכה לאחת הסכנות המרכזיות לחברות ליברליות. כיום, מלחמות מוכרעות בנרטיבים לא פחות מאשר בנשק - האחים המוסלמים הבינו זאת כבר לפני קרוב לארבעה עשורים, וישראל ומדינות המערב לא יכולות להרשות לעצמן להזניח את החזית הזו

מה אתם מצפים מצה"ל - שיחכה לחרדים שאפילו הטבח הכי גדול בתולדותינו לא הקים אותם מהספה? שלא ישתמש בבנות ישראל, החרוצות, הגיבורות, שקופצות אל תוך האש כשכל כך הרבה גברים פוליטיקאים ועסקנים נשארים אדישים?

גם הנשיא טראמפ מאמין שלמעצמת-על כמו ארה"ב אסור לבלף. אבל בשונה מביידן, טראמפ לא נרתע מלהעמיד במבחן את אמינותה של מדיניותו. הוא דווקא מינף אותה ככלי השפעה על יריביו, ובוחר להתחייב פומבית לעמדות מיליטנטיות. את הדילמה כיצד להתמודד עם סכנת העימות ומחירו הוא מעביר למגרש של אויביו

בניגוד לטענות שקשה לחזות את התנהלותו של הנשיא האמריקאי, ניסיון העבר הרחוק והקרוב מלמד שגם במשא ומתן הנוכחי מול איראן הוא יעדיף להביא עסקה ולהימנע מניסיון להשיג הכרעה בקרב

ככה עובד עיקרון "העיוורון הנורמטיבי" בכלכלה ההתנהגותית: אם מותר לשר אוצר לא להבין בכלכלה, למה אסור לרב לא להבין בהלכה?