ההבדל בין התגובה הציבורית לתחקיר ה"מה אומרים - לא אומרים" של "עובדה" לפני שמונה שנים, לבין התגובה לכתבה ששודרה במסגרת התוכנית אמש על "החמ"ל הסודי" מעיד על הנורמות הרקובות שהשתרשו בישראל מאז - נאמנות עיוורת ומשחיתה, בריחה מאחריות והתקרבנות כדרך חיים

בפני דמשק עומדות שלוש חלופות אסטרטגיות: להעמיק את הקשר עם טורקיה, ליפול למלכודת הדבש של איראן או חזרה לחיק המדינות הערביות. השאלה הגדולה היא איך הבחירה שלה תתאים לאינטרס הישראלי

הגיעה הזמן לפשרה הוגנת, שאינה בלתי סבירה - ויתרונותיה של הצעת הפשרה של שר המשפטים לוין, הגם שאינה מושלמת, עולים על חסרונותיהם – הן מהבחינה המשפטית והן מן ההיבט הציבורי

הוא אמנם לא מדבר על החלפת גנץ בראשות המחנה הממלכתי, אבל איזנקוט דורש שיממש את הבטחתו - ויקיים פריימריז | עופר וינטר והספין: האם מי שמנע את מינויו למזכ"ץ היה נתניהו עצמו? | בנט התחיל להרכיב כוורת | והשר ארבל עיקש בהתנגדותו להדחת היועמ"שית  

אתם, שמנהלים מועצות קטנות או ערים גדולות, יודעים מה טוב למדינה. לכן עליכם להתאחד, להכריז על שביתה מלאה על-פי החוק והמותר, כולל מערכות החינוך ופינוי האשפה, עד שיוכרזו בחירות. רוב התושבים ינהרו אחריכם

אם לישראל כ"ץ כל כך דחוף להציב דד-ליינים, שיתחיל בהצבת דד-ליין לחבריו לממשלה ללקיחת אחריות על 7 באוקטובר, או להקמת ועדת חקירה ממלכתית. אבל הכי קל לתקוף את הצבא 

במקום לברר לעצמנו מה מטרת קיומנו בארצנו היפה והמסובכת, אנו עוסקים ברוב הזמן באיך - ובעיקר במי. כל מחנה מגדר את עצמו בהנגדה למחנה האחר, ומציאות שכזו לא בוחנת מהן השאלות הבסיסיות שנכון לחפש עבורן תשובות ביחד