ב-18 מתוך 22 סיבובי משחק המלחמה, טיבעו הסיניים בטילים את מרבית כלי השיט של הצי האמריקני והשמידו מאות מטוסים אמריקניים על הקרקע | בסיכום משחק המלחמה הפסידה ארה"ב 900 מטוסי קרב/תקיפה במשך ארבעה שבועות לחימה Photo by Airman 1st Class Joshua King בתרחיש פלישה סינית לטייוואן בשנת 2016 תצליח טייוואן להדוף פלישה סינית, אך במחיר כבד מאוד ונזק חומרי לטייוואן. חיל האוויר האמריקני עלול לאבד כמחצית מעוצמתו, ולצי האמריקני ייגרם נזק חומרי כבד ואובדן כלי שיט.  אלו הן התוצאות של משחק מלחמה שקיימה קבוצה של מומחי ביטחון, קציני צבא לשעבר ואנשי משרד ההגנה בעבר בנושא מלחמה בין ארה"ב לסין כתוצאה מפלישה סינית לטייוואן. מרק קנצ'יאן, ממנהלי משחק המלחמה, קצין מרינס לשעבר ויועץ במרכז ללימודים אסטרטגיים, סיכם את משחק המלחמה ואמר כי התוצאות מראות שלטייוואן יש יכולת לבלום פלישה סינית, אך במחיר כבד מאוד לכלכלה ולתשתיות במדינה של האי, וכן לצבא ארה"ב באוקיאנוס השקט. סוכנות בלומברג מדווחת כי משחק המלחמה נערך בבניין סמוך לבית הלבן בדיוק בימים שבהם קיימה סין תמרונים צבאיים סביב טייוואן. הקצינים ואנשי הפנטגון הזיזו במשחק המלחמה יחידות צבא, מטוסים ואניות, כוחות כחולים ואדומים, על גבי מפות של מערב הפסיפיק והאי טייוואן. המשחק קבע כי סין פלשה לטייוואן כדי לאחד את שתי המדיניות וארה"ב מחליטה להתערב צבאית. יפן מאשרת שימוש בבסיסים האמריקניים בשטחה. אין שימוש בנשק גרעיני. ב-18 מתוך 22 סיבובי משחק המלחמה, טיבעו הסיניים בטילים את מרבית כלי השיט של הצי האמריקני והשמידו מאות מטוסים אמריקניים על הקרקע. אולם מהלומות האוויר האמריקניות עוצרות את הצי ה סיני ואת כלי השיט האמפיביים שלה, והאמריקנים מטביעים 150 אניות סיניות.  מנהלי משחק המלחמה מסבירים כי הסיבה לאבידות הכבדות של הצי האמריקני היא שצבא ארה"ב אינו יכול להשמיד מערכי הגנה סיניים בלי להתקרב אליהם  פיסית. ארה"ב חייבת לשלוח יחידות צבא כדי להשמיד את הצי הסיני, ורק אז תרכוש עליונות ימית ואווירית בזירה.  בסיכום משחק המלחמה הפסידה ארה"ב 900 מטוסי קרב/תקיפה במשך ארבעה שבועות לחימה, וזה כמחצית מחיל האוויר האמריקני. אחת המסקנות היא שיש חשיבות רבה לצוללות, למפציצים ולטילים ארוכי טווח כיוון שלאניות שטח של הצי קשה להתמודד עם הטילים ארוכי טווח שיש לסינים בכמויות גדולות. 

סמוך לשעה 01:30 התקבל דיווח במוקד 100 של המשטרה ומוקד 101 של מד"א על ירי לעבר אוטובוס קו 3 של אגד ברחוב מעלה השלום בעיר העתיקה בירושלים אילוסטרציה. צילום: משטרת ישראל פיגוע בירושלים אחר חצות. שמונה בני אדם נפצעו, שניים מהם קשה, בירי על אוטובוס סמוך לקבר דוד בירושלים. הפיגוע אירע ברחב מעלה השלום. אוטובוס עמד כאשר הנהג סייע לנוסעת לעלות, ואז פתח המפגע בירי לעבר נוסעי האוטובוס, ואחרי כן ירה לעבר עוברים ושבים ברחוב. ניידות מד"א הוזעקו למקום ונסגרו יציאות וכניסות לשכונת סילואן, לשם נמלט היורה. המשטרה וכוחות מג"ב פתחו  במצוד נרחב אחר היורה. דוברי חמאס והג'יהאד המוסלמי שיבחו את מבצעי  הפיגוע על "הפעולה ההרואית". ארגון נהגי האוטובוסים קרא לממשלה להפעיל תכנית חירום להגנה על נהגי האוטובוסים. "אסור שדם הנהגים יהיה הפקר", נאמר בהודעת הנהגים.   

במבצע ״עלות השחר״ הוכיח חיל האוויר, שוב, כי אפשר לפתור מערכות מסוג זה מהאוויר בלבד, ללא צורך בכוח יבשה. הנרטיב הזה מוביל להעדר השקעה ושימוש בזרוע היבשה במלחמות ולניוון ״שריר״ התמרון. חיל האוויר מבסס עצמו כמונופול הפעלת כוח במב״מ ומלחמה תמונה | חיל האוויר ״קבורת חמור היא כינוי לקבורה מבזה של הנפטר כעונש על התנהגותו בחייו״, כותבת חנינה בן מנחם במאמר בשם ״קבורת חמור: ביזוי המת כעונש״. במאמר זה אטען כי חיל האוויר, באמצעות תפיסת בנק המטרות והמב״מ, מצליח להוביל את זרוע היבשה בדרך לקבורת חמור.  יסודות המאבק: דיוק וטווח  מה עשתה זרוע היבשה שמגיע לה את זה? איימה להתחיל להשתמש בחימוש מדויק, לטווח רחוק בצורה שגרתית ולא רק ביחידות מיוחדות או מצב מלחמה, כפי שנעשה עד כה. מהלך כזה היה מפחית את הצורך בחיל האוויר למשימות תקיפה בעומק, בטווחים של עד 300 ק״מ.  פגזים מדויקים עם מנועי RamJet, רקטות, טילים ומל״טים. כל אלו יכולים לעשות מגוון מהמשימות שכיום מהוות את נחלתו הבלעדית של חיל האוויר. נכון, לא כל משימה מתאימה לחימוש מדויק קרקעי ולעיתים חייבים מטוס קרב. עם זאת, חלק ממשימות התקיפה שחיל האוויר מבצע במב״מ, בסוריה, עזה או לבנון, זרוע היבשה יכולה לבצע בעצמה. אם מישהו רוצה דוגמא, אפשר לראות את המלחמה באוקראינה בחודשים האחרונים.  בישראל, השתרש חוק בלתי כתוב בצה״ל שתקיפה במרחק של מעל 100 ק״מ, מבצע חיל האוויר בלעדית. המציאות מראה שעם השנים, חיל האוויר ניכס לעצמו טווחים הרבה יותר קצרים, אפילו טקטיים. כאלו שבעבר היו תחת אחריות זרוע היבשה. דוגמא לכך ניתן לראות בסבבי הלחימה לאורך השנים בעזה, כמו גם בסבב האחרון הידוע בשם מבצע ״עלות השחר״. אם בוחנים את הגיאוגרפיה של עזה, רואים כי המרחק מהשטח הישראלי לים התיכון, מרחק המכסה את כל עומק עזה, מסתכם בכ-13 ק״מ בחלק הכי רחב של רצועת עזה, באזורה הדרומי. טווח פעולה הנחשב טקטי בעגה מקצועית. מסגרות הלחימה של זרוע היבשה מסוגלות לפעול עצמאית ולשלוט בטווחים גדולים בהרבה.  חיל האוויר כמונופול עם זאת, צה״ל בוחר להפעיל את חיל האוויר למשימות תקיפה מדויקות, במקום להשתמש בחימוש מדויק מהקרקע. במבצע האחרון, כמו באלו לפניו, חיל האוויר ביצע כמעט 100 אחוזים מהתקיפות במהלך הלחימה ודחק את זרוע היבשה מכל מתאר לחימה שהוא מעבר למעצר עצורים ביו״ש או תפיסת סמים בגבולות מצרים או לבנון.  בעבר הסתובבה בדיחה שזרוע היבשה הפכה להיות מג״ב עם מדים ירוקים. זאת, מכיוון שכל מה שעושה הזרוע בפועל, חוץ מהאימונים, זה לפזר הפגנות, לבצע מעצרים ולתפוס סמים ומסתננים. תמרון הוא משהו שכבר עשרות שנים מדברים עליו בעיקר בכנסים וראיונות לעיתונות. התמרון הקרקעי האחרון היה ב-2006, וגם הוא מוגבל למספר ק״מ בתוך לבנון. תמרון כזה בוחן את היכולת של זרוע היבשה לתפקד באפקטיביות כאשר מותחים את קווי האספקה והתקשוב רחוק מגבול ישראל. החלופה היחידה שעוד נשארה לזרוע היבשה ״למתוח שרירים״ היא מיני תמרונים לתוך עזה או יו״ש.  כאלו, אמנם מבוצעים ללא מתיחה של קווי לוגיסטיקה ועם רוחב פס רציף המספק תמיכה בלחימה הרשתית המאפשרת בין זרועיות, אך לפחות מתרגלים את דרגי הפיקוד בזרוע היבשה בחיכוך אמיתי עם האויב. תמרון לתוך עזה ויו״ש זה לא אימון בצאלים או רמת הגולן מול אויב מדומה.  אפשר הכל מהאוויר כאמור, גם את מעט החיכוך שעוד נותר לזרוע היבשה, ביטל חיל האוויר באמצעות דחיפה של רעיון בנק מטרות אווירי ומב״מ. חיל האוויר ואמ״ן השקיעו המון משאבים בשנים האחרונות ביצירת בנק מטרות מתאים לתקיפות מהאוויר. זאת, בזמן וההשקעה בזרוע היבשה הוזנחה. תפיסת בנק המטרות מקרינה נרטיב שאפשר לטפל בכל סוגי האיומים, במב״מ או במלחמה, באמצעות כלים אווירים.  חיל האוויר ניכס לעצמו גם את ההגנה האווירית, כך הוא ״סוגר מעגל״ כמונופול הפעלת אש. הוא יוצר סנכרון בין ניהול התקיפה האווירית להגנה האווירית, תחת קורת גג אחת. One Stop Shop. עבור המטכ״ל שמנהל את המלחמה, יותר קל לעבוד מול קבלן ביצוע שנותן לך את כל הפתרון, קצה לקצה. זאת, כאשר בעולם ישנן תפיסות הפעלה אחרות של הגנה אווירית, כדוגמאת מערכות SHORAD אותן מפעיל הכוח היבשתי. בארה״ב למשל, הייתה חשיבה להפעיל את כיפת ברזל כמערכת כזו. גם חברת רפאל, בפרסום באתר החברה, מתארת את יכולת כיפת ברזל לשמש כמערכת SHORAD.  התוצאה של מיצוב חיל האוויר כמונופול הפעלת כוח, תורמת לעלייה באפקטיביות חיל האוויר לעומת דעיכה באפקטיביות זרוע היבשה. בהעדר תחרות על הדיוק והטווחים מצד זרוע היבשה, חיל האוויר הצליח לייצב נרטיב שרק הוא מסוגל לתפעל מבצע התקפי הכולל טיפול בהמון מטרות, בדיוק רב וכמעט בלי הרוגים בעורף הישראלי ובלתי מעורבים בשטח האויב. וזה, בערך, החלום הרטוב של כל פוליטיקאי שנותן הוראות לצבא.  ״עלות השחר״ - חיזוק נוסף לנרטיב שמוביל חיל האוויר  במבצע ״עלות השחר״, תקף חיל האוויר ברציפות בשטח עזה במשך שלושה ימים, הצליח לחסל מפקדי ג׳יאהד בכירים דרך חלון הדירה שלהם, לפגוע בחוליות שיגור בתנועה ובמשגרי רקטות. אם צריך, חיל האוויר גם יודע להוריד בניין.  האפשרות להשיג מנעד מטרות מלא, מחיסול אדם בודד בדירה ועד הורדת בניין שלם, מעלה שאלה, למה צריך את זרוע היבשה? בניגוד לחיל האוויר המשווק נרטיב ״נקי״ ו״כירורגי״, הנרטיב העוטף את התמרון היבשתי הפך לשלילי. הוא כולל טיעונים כמו הרבה הרוגים לכל הצדדים, הסלמה של העימות, סיכון לחיילי צה״ל, סיכון פוליטי למקבלי ההחלטות (סנטימנט ציבורי) ויצירת חיכוך מדיני מיותר עם ארה״ב, מצרים, ירדן ומדינות המפרץ.  כך הצליח חיל האוויר לאורך שנים להפוך את התדמית של תמרון יבשתי למשהו שלילי ומפחיד ואילו את השימוש בכוח אווירי כמשהו נקי, כירורגי ומהיר. כמעט חסר חיכוך עם האויב. עכשיו תדמיינו סבב בעזה עם תקיפות מעטות של חיל האוויר, כאשר זרוע היבשה מובילה את האירוע ומפעילה שילוב של מיני - תמרון עם שימוש מאסיבי בחימוש מדויק לטווחים שונים בעזה. כולל סיכול בכירים בדירות.  מה היה קורה במחשבה הציבורית והפוליטית בישראל אם סבב כזה היה נגמר, מבחינת הרוגים, פצועים ומבחינה מדינית, בצורה דומה לסבב על טהרת הכוח האווירי? במציאות חלופית זו, מקבלי ההחלטות היו חוששים פחות להפעיל את זרוע היבשה גם במב״מ, לעיתים במקום חיל האוויר. הציבור היה מתרגל והנרטיב סביב הפעלת זרוע היבשה היה משתנה.  עבור חיל האוויר, מציאות חלופית כזו מייצרת אתגר בשימור המונופול שיש לו בהפעלת כוח בתוך צה״ל. עבור זרוע היבשה, מציאות חלופית זו הייתה יכולה לייצר דרג פיקודי מיומן יותר, משקי אמל״ח מתאימים ועדכניים יותר ועוד. אם זו הייתה המציאות, היינו חושבים אחרת על זרוע היבשה ועל האיזון הרצוי בין כוח אווירי לקרקעי.  נחזור למציאות האמיתית.  חלק מאלו שלחמו ב-2006 ונשארו מאז בצבא ומחזיקים היום בדרגות פיקוד גבוהות, טרם חוו על בשרם תמרון בהיקף נרחב, רחוק מגבולות ישראל. את המידע הזה הם קיבלו בלימודים, אימונים והרצאות מור״ק.  ומה יקרה במלחמה סימטרית?  לאור מציאות זו, התלונות של זרוע היבשה כלפי הממשלה מוצדקות. בלי תמרון פעם בכמה שנים, איכות צבא היבשה של צה״ל דועכת מול איומי מלחמה סימטרית. וזו נקודה נוספת. הנרטיב שכוח אווירי מסוגל להכל, טרם נתקל במלחמה סימטרית אמיתית בין ישראל למדינה כמו מצרים נניח. בחלק מהמלחמות הסימטריות הקודמות של מדינת ישראל, חיל האוויר כשל בתמיכה בזרוע היבשה ובטח בהכרעת המלחמה בעצמו - ההכרעה בשטח הגיעה רק דרך ״מגפיים על הקרקע״.  שיווק הנרטיב שלא יהיו יותר מלחמות גדולות כדי להצדיק אי שימוש בזרוע היבשה, יכול להגמר במפח נפש אם תפרוץ מלחמה גדולה. את שלטון נשיא מצרים לשעבר מוחמד מורסי, חלקנו עדיין זוכרים. וזה היה לא מזמן, בין השנים 2012-2013. עבור צה״ל והציבור הישראלי, זו הייתה שנה מתוחה עם מחשבות על האפשרות שמורסי ישתמש בצבא מצרים מול ישראל לצרכים פוליטיים פנימיים.  נכון יטען פלוני, שכיום אין זה המצב. סוריה מפורקת, עירק מפורקת. עם מצרים יש הסכם שלום יציב ומשגשג. ומלחמת טנק בטנק עם איראן, מרחק 1600 ק״מ מגבול ישראל, כנראה קיימת בהסתברות אפסית. האויב היחיד נשאר בעזה, יו״ש ולבנון, ואת זה חיל האוויר יכול ״לאכול״ לבד. בלי תמרון יבשתי. קצת מב״מ, קצת סבבים בעזה ונסתדר. אין טעם בזרוע יבשה.  ניהול סיכונים Vs מלחמה על משאבים  שאלת היסוד בדיון הזה היא כיצד צה״ל מנהל סיכונים על הסרגל שבין מלחמה סימטרית לסיכול טרור. ככל שהמטוטלת נוטה יותר למלחמה סימטרית צריך יותר תמרון יבשתי. ככל שהיא נוטה יותר לסיכול טרור, צריך פחות. המטוטלת מכתיבה את המשאבים שמקבלת כל זרוע מעוגת התקציב. התקציב מכתיב את ההשקעה באמל״ח ובהון אנושי בכל זרוע.  המטוטלת גם מכתיבה את הלובי שיש לכל זרוע בישיבות המטכ״ל. מי קובע את הטון בצבא. הרמטכ״לים יכולים להגיע מזרוע היבשה, אך את הטון מכתיב חיל האוויר. סבבים כמו ״עלות השחר״ כנראה ימשיכו להתבצע עם הסתברות קלושה להפעלת תמרון יבשתי. הטנקים, התותחים ויחידות החי״ר ימשיכו להוות חלון ראווה בעזה ויו״ש שמטרתו לאיים בלבד, כאשר את העבודה בפועל יעשה חיל האוויר.  האם חיל האוויר צודק? ובכן, נכון להיום, כאשר לא נצפית מלחמה גדולה באופק והאיום המירבי מסתכם במלחמה בלבנון, כן. חיל האוויר, יטען, ובצדק, שהנה, גם בלבנון השנייה חיל האוויר עשה כמעט את כל העבודה, התמרון היה שולי לתוצאות המלחמה, והנזק היה כל כך גדול מהאוויר, שחיזבאללה יושב בשקט כבר 16 שנים.  ככל שחיל האוויר מוכיח את הטענה שלו בפני המטכ״ל והממשלה, כך יותר תקציבים יוקצו לחיזוק הכוח האווירי על חשבון היבשה. תהליך זה של התעצמות חיל האוויר על חשבון זרועה היבשה, מביא לגסיסה איטית של זרוע היבשה. עוד שניים או שלושה עשורים ועוד כמה סבבים בעזה, יו״ש ולבנון שיבוצעו כולם מהאוויר, לא תשאר בכלל יכולת תמרון בזרוע היבשה. קבורת החמור תושלם. רק שלא נתעורר, כמו מדינות אירופה, מול איום סימטרי לא צפוי, ונראה שמה שיש לנו, לא מספיק.  

במבצע ״עלות השחר״ הוכיח חיל האוויר, שוב, כי אפשר לפתור מערכות מסוג זה מהאוויר בלבד, ללא צורך בכוח יבשה. הנרטיב הזה מוביל להעדר השקעה ושימוש בזרוע היבשה במלחמות ולניוון ״שריר״ התמרון. חיל האוויר מבסס עצמו כמונופול הפעלת כוח במב״מ ומלחמה תמונה | חיל האוויר ״קבורת חמור היא כינוי לקבורה מבזה של הנפטר כעונש על התנהגותו בחייו״, כותבת חנינה בן מנחם במאמר בשם ״קבורת חמור: ביזוי המת כעונש״. במאמר זה אטען כי חיל האוויר, באמצעות תפיסת בנק המטרות והמב״מ, מצליח להוביל את זרוע היבשה בדרך לקבורת חמור.  יסודות המאבק: דיוק וטווח  מה עשתה זרוע היבשה שמגיע לה את זה? איימה להתחיל להשתמש בחימוש מדויק, לטווח רחוק בצורה שגרתית ולא רק ביחידות מיוחדות או מצב מלחמה, כפי שנעשה עד כה. מהלך כזה היה מפחית את הצורך בחיל האוויר למשימות תקיפה בעומק, בטווחים של עד 300 ק״מ.  פגזים מדויקים עם מנועי RamJet, רקטות, טילים ומל״טים. כל אלו יכולים לעשות מגוון מהמשימות שכיום מהוות את נחלתו הבלעדית של חיל האוויר. נכון, לא כל משימה מתאימה לחימוש מדויק קרקעי ולעיתים חייבים מטוס קרב. עם זאת, חלק ממשימות התקיפה שחיל האוויר מבצע במב״מ, בסוריה, עזה או לבנון, זרוע היבשה יכולה לבצע בעצמה. אם מישהו רוצה דוגמא, אפשר לראות את המלחמה באוקראינה בחודשים האחרונים.  בישראל, השתרש חוק בלתי כתוב בצה״ל שתקיפה במרחק של מעל 100 ק״מ, מבצע חיל האוויר בלעדית. המציאות מראה שעם השנים, חיל האוויר ניכס לעצמו טווחים הרבה יותר קצרים, אפילו טקטיים. כאלו שבעבר היו תחת אחריות זרוע היבשה. דוגמא לכך ניתן לראות בסבבי הלחימה לאורך השנים בעזה, כמו גם בסבב האחרון הידוע בשם מבצע ״עלות השחר״. אם בוחנים את הגיאוגרפיה של עזה, רואים כי המרחק מהשטח הישראלי לים התיכון, מרחק המכסה את כל עומק עזה, מסתכם בכ-13 ק״מ בחלק הכי רחב של רצועת עזה, באזורה הדרומי. טווח פעולה הנחשב טקטי בעגה מקצועית. מסגרות הלחימה של זרוע היבשה מסוגלות לפעול עצמאית ולשלוט בטווחים גדולים בהרבה.  חיל האוויר כמונופול עם זאת, צה״ל בוחר להפעיל את חיל האוויר למשימות תקיפה מדויקות, במקום להשתמש בחימוש מדויק מהקרקע. במבצע האחרון, כמו באלו לפניו, חיל האוויר ביצע כמעט 100 אחוזים מהתקיפות במהלך הלחימה ודחק את זרוע היבשה מכל מתאר לחימה שהוא מעבר למעצר עצורים ביו״ש או תפיסת סמים בגבולות מצרים או לבנון.  בעבר הסתובבה בדיחה שזרוע היבשה הפכה להיות מג״ב עם מדים ירוקים. זאת, מכיוון שכל מה שעושה הזרוע בפועל, חוץ מהאימונים, זה לפזר הפגנות, לבצע מעצרים ולתפוס סמים ומסתננים. תמרון הוא משהו שכבר עשרות שנים מדברים עליו בעיקר בכנסים וראיונות לעיתונות. התמרון הקרקעי האחרון היה ב-2006, וגם הוא מוגבל למספר ק״מ בתוך לבנון. תמרון כזה בוחן את היכולת של זרוע היבשה לתפקד באפקטיביות כאשר מותחים את קווי האספקה והתקשוב רחוק מגבול ישראל. החלופה היחידה שעוד נשארה לזרוע היבשה ״למתוח שרירים״ היא מיני תמרונים לתוך עזה או יו״ש.  כאלו, אמנם מבוצעים ללא מתיחה של קווי לוגיסטיקה ועם רוחב פס רציף המספק תמיכה בלחימה הרשתית המאפשרת בין זרועיות, אך לפחות מתרגלים את דרגי הפיקוד בזרוע היבשה בחיכוך אמיתי עם האויב. תמרון לתוך עזה ויו״ש זה לא אימון בצאלים או רמת הגולן מול אויב מדומה.  אפשר הכל מהאוויר כאמור, גם את מעט החיכוך שעוד נותר לזרוע היבשה, ביטל חיל האוויר באמצעות דחיפה של רעיון בנק מטרות אווירי ומב״מ. חיל האוויר ואמ״ן השקיעו המון משאבים בשנים האחרונות ביצירת בנק מטרות מתאים לתקיפות מהאוויר. זאת, בזמן וההשקעה בזרוע היבשה הוזנחה. תפיסת בנק המטרות מקרינה נרטיב שאפשר לטפל בכל סוגי האיומים, במב״מ או במלחמה, באמצעות כלים אווירים.  חיל האוויר ניכס לעצמו גם את ההגנה האווירית, כך הוא ״סוגר מעגל״ כמונופול הפעלת אש. הוא יוצר סנכרון בין ניהול התקיפה האווירית להגנה האווירית, תחת קורת גג אחת. One Stop Shop. עבור המטכ״ל שמנהל את המלחמה, יותר קל לעבוד מול קבלן ביצוע שנותן לך את כל הפתרון, קצה לקצה. זאת, כאשר בעולם ישנן תפיסות הפעלה אחרות של הגנה אווירית, כדוגמאת מערכות SHORAD אותן מפעיל הכוח היבשתי. בארה״ב למשל, הייתה חשיבה להפעיל את כיפת ברזל כמערכת כזו. גם חברת רפאל, בפרסום באתר החברה, מתארת את יכולת כיפת ברזל לשמש כמערכת SHORAD.  התוצאה של מיצוב חיל האוויר כמונופול הפעלת כוח, תורמת לעלייה באפקטיביות חיל האוויר לעומת דעיכה באפקטיביות זרוע היבשה. בהעדר תחרות על הדיוק והטווחים מצד זרוע היבשה, חיל האוויר הצליח לייצב נרטיב שרק הוא מסוגל לתפעל מבצע התקפי הכולל טיפול בהמון מטרות, בדיוק רב וכמעט בלי הרוגים בעורף הישראלי ובלתי מעורבים בשטח האויב. וזה, בערך, החלום הרטוב של כל פוליטיקאי שנותן הוראות לצבא.  ״עלות השחר״ - חיזוק נוסף לנרטיב שמוביל חיל האוויר  במבצע ״עלות השחר״, תקף חיל האוויר ברציפות בשטח עזה במשך שלושה ימים, הצליח לחסל מפקדי ג׳יאהד בכירים דרך חלון הדירה שלהם, לפגוע בחוליות שיגור בתנועה ובמשגרי רקטות. אם צריך, חיל האוויר גם יודע להוריד בניין.  האפשרות להשיג מנעד מטרות מלא, מחיסול אדם בודד בדירה ועד הורדת בניין שלם, מעלה שאלה, למה צריך את זרוע היבשה? בניגוד לחיל האוויר המשווק נרטיב ״נקי״ ו״כירורגי״, הנרטיב העוטף את התמרון היבשתי הפך לשלילי. הוא כולל טיעונים כמו הרבה הרוגים לכל הצדדים, הסלמה של העימות, סיכון לחיילי צה״ל, סיכון פוליטי למקבלי ההחלטות (סנטימנט ציבורי) ויצירת חיכוך מדיני מיותר עם ארה״ב, מצרים, ירדן ומדינות המפרץ.  כך הצליח חיל האוויר לאורך שנים להפוך את התדמית של תמרון יבשתי למשהו שלילי ומפחיד ואילו את השימוש בכוח אווירי כמשהו נקי, כירורגי ומהיר. כמעט חסר חיכוך עם האויב. עכשיו תדמיינו סבב בעזה עם תקיפות מעטות של חיל האוויר, כאשר זרוע היבשה מובילה את האירוע ומפעילה שילוב של מיני - תמרון עם שימוש מאסיבי בחימוש מדויק לטווחים שונים בעזה. כולל סיכול בכירים בדירות.  מה היה קורה במחשבה הציבורית והפוליטית בישראל אם סבב כזה היה נגמר, מבחינת הרוגים, פצועים ומבחינה מדינית, בצורה דומה לסבב על טהרת הכוח האווירי? במציאות חלופית זו, מקבלי ההחלטות היו חוששים פחות להפעיל את זרוע היבשה גם במב״מ, לעיתים במקום חיל האוויר. הציבור היה מתרגל והנרטיב סביב הפעלת זרוע היבשה היה משתנה.  עבור חיל האוויר, מציאות חלופית כזו מייצרת אתגר בשימור המונופול שיש לו בהפעלת כוח בתוך צה״ל. עבור זרוע היבשה, מציאות חלופית זו הייתה יכולה לייצר דרג פיקודי מיומן יותר, משקי אמל״ח מתאימים ועדכניים יותר ועוד. אם זו הייתה המציאות, היינו חושבים אחרת על זרוע היבשה ועל האיזון הרצוי בין כוח אווירי לקרקעי.  נחזור למציאות האמיתית.  חלק מאלו שלחמו ב-2006 ונשארו מאז בצבא ומחזיקים היום בדרגות פיקוד גבוהות, טרם חוו על בשרם תמרון בהיקף נרחב, רחוק מגבולות ישראל. את המידע הזה הם קיבלו בלימודים, אימונים והרצאות מור״ק.  ומה יקרה במלחמה סימטרית?  לאור מציאות זו, התלונות של זרוע היבשה כלפי הממשלה מוצדקות. בלי תמרון פעם בכמה שנים, איכות צבא היבשה של צה״ל דועכת מול איומי מלחמה סימטרית. וזו נקודה נוספת. הנרטיב שכוח אווירי מסוגל להכל, טרם נתקל במלחמה סימטרית אמיתית בין ישראל למדינה כמו מצרים נניח. בחלק מהמלחמות הסימטריות הקודמות של מדינת ישראל, חיל האוויר כשל בתמיכה בזרוע היבשה ובטח בהכרעת המלחמה בעצמו - ההכרעה בשטח הגיעה רק דרך ״מגפיים על הקרקע״.  שיווק הנרטיב שלא יהיו יותר מלחמות גדולות כדי להצדיק אי שימוש בזרוע היבשה, יכול להגמר במפח נפש אם תפרוץ מלחמה גדולה. את שלטון נשיא מצרים לשעבר מוחמד מורסי, חלקנו עדיין זוכרים. וזה היה לא מזמן, בין השנים 2012-2013. עבור צה״ל והציבור הישראלי, זו הייתה שנה מתוחה עם מחשבות על האפשרות שמורסי ישתמש בצבא מצרים מול ישראל לצרכים פוליטיים פנימיים.  נכון יטען פלוני, שכיום אין זה המצב. סוריה מפורקת, עירק מפורקת. עם מצרים יש הסכם שלום יציב ומשגשג. ומלחמת טנק בטנק עם איראן, מרחק 1600 ק״מ מגבול ישראל, כנראה קיימת בהסתברות אפסית. האויב היחיד נשאר בעזה, יו״ש ולבנון, ואת זה חיל האוויר יכול ״לאכול״ לבד. בלי תמרון יבשתי. קצת מב״מ, קצת סבבים בעזה ונסתדר. אין טעם בזרוע יבשה.  ניהול סיכונים Vs מלחמה על משאבים  שאלת היסוד בדיון הזה היא כיצד צה״ל מנהל סיכונים על הסרגל שבין מלחמה סימטרית לסיכול טרור. ככל שהמטוטלת נוטה יותר למלחמה סימטרית צריך יותר תמרון יבשתי. ככל שהיא נוטה יותר לסיכול טרור, צריך פחות. המטוטלת מכתיבה את המשאבים שמקבלת כל זרוע מעוגת התקציב. התקציב מכתיב את ההשקעה באמל״ח ובהון אנושי בכל זרוע.  המטוטלת גם מכתיבה את הלובי שיש לכל זרוע בישיבות המטכ״ל. מי קובע את הטון בצבא. הרמטכ״לים יכולים להגיע מזרוע היבשה, אך את הטון מכתיב חיל האוויר. סבבים כמו ״עלות השחר״ כנראה ימשיכו להתבצע עם הסתברות קלושה להפעלת תמרון יבשתי. הטנקים, התותחים ויחידות החי״ר ימשיכו להוות חלון ראווה בעזה ויו״ש שמטרתו לאיים בלבד, כאשר את העבודה בפועל יעשה חיל האוויר.  האם חיל האוויר צודק? ובכן, נכון להיום, כאשר לא נצפית מלחמה גדולה באופק והאיום המירבי מסתכם במלחמה בלבנון, כן. חיל האוויר, יטען, ובצדק, שהנה, גם בלבנון השנייה חיל האוויר עשה כמעט את כל העבודה, התמרון היה שולי לתוצאות המלחמה, והנזק היה כל כך גדול מהאוויר, שחיזבאללה יושב בשקט כבר 16 שנים.  ככל שחיל האוויר מוכיח את הטענה שלו בפני המטכ״ל והממשלה, כך יותר תקציבים יוקצו לחיזוק הכוח האווירי על חשבון היבשה. תהליך זה של התעצמות חיל האוויר על חשבון זרועה היבשה, מביא לגסיסה איטית של זרוע היבשה. עוד שניים או שלושה עשורים ועוד כמה סבבים בעזה, יו״ש ולבנון שיבוצעו כולם מהאוויר, לא תשאר בכלל יכולת תמרון בזרוע היבשה. קבורת החמור תושלם. רק שלא נתעורר, כמו מדינות אירופה, מול איום סימטרי לא צפוי, ונראה שמה שיש לנו, לא מספיק.  

שני מיקסרים, Blender ו-Tornado Cash, נפלו תחת סנקציות אמריקאיות בשלושת החודשים האחרונים. המיקסרים מאפשרים תשלומים אנונימיים וחלקם משמשים להלבנת כספים ועקיפת סנקציות אמריקאיות  bigstock ארה״ב אולי עובדת לאט, אבל שהיא מתחילה לעבוד, לא כדאי להתפס בחכתה. זה מה שלומדים על בשרם מפעילי מיקסרים של מטבעות מוצפנים בעולם. בחודש מאי האחרון היה זה Blender שנחשף ונכנס לסנקציות. כעת, שלושה חודשים לאחר מכן, סנקציות הוטלו על Tornado Cash, מיקסר שהלבין כספים בהיקף של כ-7 מיליארדי דולרים מאז 2019.  על פי הפרסום של משרד האוצר האמריקאי, מתוך סכום זה, כ-455 מיליוני דולרים הולבנו עבור קוריאה הצפונית. ״משרד האוצר ימשיך לפעול באגרסיביות נגד מיקסרים שמלבינים מטבעות וירטואליים עבור פושעים ואלה המסייעים להם", נכתב בהודעה.  ״Tornado Cash הוא מערבל מטבעות וירטואלי הפועל על בלוקצ'יין Ethereum ומאפשר ללא הבחנה עסקאות אנונימיות על ידי ערפול המקור, היעד והצדדים המקבילים שלהן, ללא ניסיון לקבוע את מקורם.  ״טורנדו מקבל מגוון עסקאות ומערבב אותן יחד לפני שידורן לנמענים האישיים שלהן. בעוד שהמטרה לכאורה היא להגביר את הפרטיות, מיקסרים כמו טורנדו משמשים בדרך להלבנת כספים, במיוחד אלה שנגנבו במהלך שוד משמעותי.״ במקביל לסנקציות, נעצר באמסטרדם אחד המייסדים והמפעילים של Tornado Cash. לא נשללת האפשרות למעצרים נוספים בעולם בהקשר זה.  המלחמה של ארה״ב במיקסרים היא חלק ממאבק רחב יותר בתשתית הפיננסית המאפשרת פשעי סייבר, כולל מתקפות כופר. אלו הפכו באחרונה לאיום גובר כנגד עסקים וגופים ממשלתיים.  לצד סיכול התשתית הפיננסית התומכת במתקפות סייבר, ישנו את היבט עקיפת הסנקציות שארה״ב מטילה על מדינות. בשני המקרים דנן, המיקסרים הלבינו כספים עבור צפון קוריאה שנמצאת תחת סנקציות אמריקאיות קשות.  אם פעילות סייבר צפון קוריאנית מצליחה להביא לפיונגיאנג מאות מליוני דולרים או אפילו מיליארדי דולרים בשנה, הסנקציות הופכות לפחות רלוונטיות. 

במקום להוציא צו ביניים לעצירת תשלומי תוספת הרמטכ״ל עד להסדרה חוקית של הנושא בכנסת, בג״צ בוחר לדחות שוב ושוב את ההחלטה ולאפשר למשרד הביטחון להמשיך עם התשלומים. על אף שאלו, אינם חוקיים  תמונה: אלעד מלכה - לע״מ על פי דיון שהתנהל בבג״צ ב8.8.2022 סביב עמדת הממשלה ביחס לתשלום ״תוספת הרמטכ״ל״, הוחלט לתת למדינה עוד ארכה. הפעם, עד פברואר 2023. זאת, לאחר שבמרץ 2022 ניתנה ארכה עד אוגוסט 2022 לממשלה לתת הסברים מדוע אין הליך חקיקה מסודר.  הממשלה לא ענתה ובג״צ אמר ״טוב, לא נורא. ניתן למדינה עוד כמה חודשים ארכה״. אם זה היה אדם פרטי או עסק קטן שלא היה משיב לבג״צ, בספק אם זו הייתה הגישה.  במה מדובר? ובכן, המדינה הודתה כי לאחר עשרות שנים בהן ניתנה תוספת רמטכ״ל לפנסיה של גמלאי צה״ל, מסתבר, כי התוספת אינה חוקית. זאת, כי אין חקיקה תומכת. תוספת הרמטכ״ל מבוססת על החלטת ממשלה משנות ה-60 שמהותה תגמול מיוחד לפורשי צה״ל. עם השנים, התוספת הזו ניתנת כמעט לכל פורש ועולה למשלמי המיסים הון.  ב23.3.2022 התנהל דיון בבג״צ בנושא וניתנה למדינה ארכה להחזיר תשובה איפה עומד הליך החקיקה עד ה1.8.2022. המדינה לא החזירה תשובה. דיון עוקב שנערך ב8.8.2022 בבג״צ נתן למדינה ארכה נוספת עד פברואר 2023. התירוץ הפעם הוא שאנחנו במהלכו של הליך בחירות.  הכנסת התפזרה בסוף יוני 2022, כחודשיים וקצת לאחר הדיון הקודם בבג״צ. כלומר, היו למדינה חודשיים להעביר את החוק. זה לא קרה. גם לאחר מכן, הכנסת יכולה להעביר חקיקה.  ״לפי עיקרון יציבות הכנסת (סעיף 37 לחוק יסוד: הכנסת), הכנסת שהתפזרה ממשיכה לכהן עד לישיבה הראשונה של הכנסת החדשה. אין עליה מגבלות מיוחדות – היא רשאית למשל להמשיך ולחוקק חוקים״, כותבים במכון הישראלי לדמוקרטיה.  גם הממשלה מתפקדת רגיל לאחר פיזור הכנסת. ״לפי עיקרון רציפות הממשלה (סעיף 30ב לחוק יסוד: הממשלה), הממשלה תמשיך לכהן עד להקמת ממשלה חדשה״, נכתב באותו פרסום.  מכאן, שאלה: מדוע בג״צ נתן הארכה נוספת למשרד הביטחון, בעוד זה כשל מלחוקק חוק התומך בתוספת הרמטכ״ל? מדוע בג״צ מיען להוציא צו ביניים לעצירת התשלומים ב1.8.2022, כאשר המדינה כשלה באספקת התייחסות? שאלה פתוחה.  עו"ד מיקה שיינוק קרטן, היועצת המשפטית של עמותת "רווח נקי", מסרה בתגובה לפרסום קודם בנושא בגלובס כי: "העותרות מצרות על כך שבית המשפט הנכבד לא מצא לנכון להוציא צו ביניים ולהגן על הקופה הציבורית הנגזלת. בית המשפט מאפשר בהחלטתו שלא להוציא צו ביניים ולדחות שוב (ושוב) את מועד העדכון מטעם המדינה בדבר הסדרת תשלום הגדלות הרמטכ"ל, להמשיך ולגזול מיליונים בניגוד ללשון החוק, בחסות בית המשפט. ״מדובר בתקדים בלתי אפשרי, בו בית המשפט מאפשר מזה כשלוש שנים להמשיך להוציא כספי ציבור - לא רק ללא כל הוראה מפורשת המסמיכה הוצאה זו מכוח חוק, אלא אף בניגוד גמור ללשון החוק". 

SERPENS היא מערכת איתור אמל"ח מהדור-הבא של משרד ההגנה הבריטי הכוללת חליפת רשתות דיגיטלית של מערכות חיישנים המזהות מרגמות, ארטילריה ורקטות של האויב   https://www.iai.co.il/p/elm-2311-c-mmr התעשייה האווירית יחד עם חברת הבת אלתא מערכות חתמו על מזכר הבנות (MoU) עם החברה הבריטית באבקוק (Babcock), כדי לספק פתרון מכ"ם  עמוק לתוכנית SERPENS של משרד ההגנה הבריטי.  SERPENS היא מערכת איתור אמל"ח מהדור-הבא של משרד ההגנה הבריטי הכוללת חליפת רשתות דיגיטלית של מערכות חיישנים המזהות מרגמות, ארטילריה ורקטות של האויב. לדברי באבקוק, במסגרת שיתוף הפעולה תוצע מערכת ה-C-MMR של אלתא, שהינה בעלת יכולת גבוהה ומוכחת בקרב ואשר תיוצר ותורכב בחלקה בבריטניה. מערכת ה-Compact Multi Mission Radar מיועדת למשימות הגנה אווירית ואיתור נשק ארטילרי, כשהמכ"מ מאתר מיקומי נשק עוינים ומחשב נקודות פגיעה ושיגור בזמן-אמת. המכ"מ מיישם טכנולוגיית אנטנת מערך מנוהלת אלקטרונית מתקדמת אקטיבית בתלת-מימד. בבאבקוק מציינים כי מזכר ההבנות זה יגביר את הניסיון והמומחיות של החברה בתחום המכ"מים. השת"פ יספק לבאבקוק את ההזדמנות להוכיח עוד יותר את אינטגרציית המערכות שלה תוך פיתוח מומחיות הרכבה ותחזוקה של מכ"מים. רונלד קוק, מנכ"ל התעשייה האווירית בבריטניה, הוסיף: "הסכם זה בין התעשייה האווירית לבאבקוק מדגים את המחויבות שלנו לבריטניה. אנו מפגישים בין המוחות המבריקים ביותר בתעשייה כדי לשלב טכנולוגיה ברמה עולמית עם המחויבות שלנו לשגשוג בבריטניה. אנו גאים לשתף פעולה עם אחת החברות הטובות ביותר בתעשייה בבריטניה כדי לספק את מערכת ה-C-MMR החדשנית שלנו לשוק הבריטי".

פרשת המסמכים המסווגים באחוזת טראמפ מוגדרת "סיוט ביטחוני". הוחרמו מסמכים בדרגת סודיות הגבוהה ביותר "מידע רגיש ממודר"  https://www.whitehouse.gov/about-the-white-house/presidents/donald-j-trump "סיוט ביטחוני", כך הגדירו אנשי ביטחון בסוף השבוע את פרשת המסמכים המסווגים שהחרימה הבולשת הפדרלית באחוזתו של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ. טראמפ נתון עתה בחקירה פדרלית בחשד להפרת "חוק הריגול", הקובע כי אין זה חוקי לרגל עבור מדינה אחרת, לטפל שלא כהלכה במידע בנושאי ביטחון, כולל שיתוף אנשים בלתי מורשים לקבל חומר כזה. מומחי ביטחון מסרו כי אחוזת טראמפ במאר א-לאגו בפלורידה אירחה במשך השנים אנשים רבים, נערכו שם חתונות, נשפים, מסיבות וארוחות. בעת נשיאותו היה השירות החשאי אחראי לביטחון  באחוזה, אך אחריות זו הוסרה עם סיום נשיאותו של טראמפ. צו החיפוש שהוציא משרד המשפטים, מדווחות סוכנויות הידיעות, מעיד על דאגה אמיתית לפגיעה בביטחון הלאומי. טראמפ עצמו פרסם הודעה בה אמר שהמסמכים אינם מסווגים וכי הם נשמרו בצורה מאובטחת ובטוחה. בחיפוש באחוזה החרימו סוכני ה-FBI מספר גדול של ממסמכים ב-11 תיבות, כולל מידע הקשור להגנת ארה"ב. חלק מהמסמכים היו בדרגת סיווג הגבוהה ביותר בארה"ב, המוגדרת "מידע רגיש מממודר". כן נמצאו מסמכים הנוגעים למצב המשפטי של אישים שונים ותיק מסמכים מסתורי שסומן "נשיא צרפת". מסתבר שטראמפ המשיך להחזיק במסמכים באחוזתו למרות פניות אליו מצד סוכנויות שונות, כולל הארכיון הלאומי, שדרשו ממנו  להחזיר מסמכים לפי החוק הפדרלי. ביום חמישי ניסה גבר עוטה אפוד מגן לחדור למשרד של ה-FBI במדינת אוהיו. הוא נמלט, החליף ירי עם סוכני הבולשת ונהרג. האיש זוהה כריקי שייפר, אחד האנשים שתקפו את גבעת הקפיטול.