האקדח, ממשפחת אקדחי SAS2, הנו בקליבר 9 מ"מ ומצויד בכוונת נקודה-אדומה החדשה MS-3 של בול תמונה: בול ארמורי החברה הישראלית בול ארמורי, יצרנית כלי נשק קלים, חושפת את אקדח ה-Spike ממשפחת אקדחי SAS2 מתוצרתה. לדגם זה יש אכן דוקרנים חדים ממש על חלקו העליון של האקדח ועל מסגרתו והוא יהיה זמין בכמות מוגבלת. הספייק הוא אקדח בקוטר 9 מ"מ עם אורך קנה של 4.25 אינץ', מסגרת SAS2 עשויה מפלדת אל חלד עם דוקרנים ואחיזת פולימר בגודל מלא (FS). האקדח מגיע עם שני מחסניות בקיבולת 19 כדורים ומצויד בכוונות מעל משתיק הקול ומערכת אופטית מוכנה (RMR). באקדח גם כלולה ומותקנת כוונת נקודה-אדומה החדשה MS-3 שעל השקתה דיווחנו לפני כחודש.

טורקיה לא הגיבה רשמית על ההצעה, אולם לדעת מקורות טורקיים ההצעה אינה מעשית בגלל קשיים להעביר ולהפעיל מערכות כאלו לאוקראינה בתנאי מלחמה By Соколрус - Own work, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=40082350 ארה"ב הציעה שטורקיה תשלח לאוקראינה מערכות הגנה S-400  תוצרת רוסיה כדי להתמודד עם תקיפות האוויר של רוסיה באוקראינה.  לסוכנות רויטרס נודע שההצעה הועלתה על ידי סגנית שר החוץ וונדי שרמן בביקור באנקרה באחרונה. מסתבר שממשל ביידן ביקש מבעלות ברית המחזיקות במערכות הגנ"א רוסיות מדגמי S-300 או S-400 לשקול  מסירתן לאוקראינה כדי לשפר את ההגנה האווירית שם. טורקיה לא הגיבה רשמית על ההצעה, אולם לדעת מקורות טורקיים ההצעה אינה מעשית בגלל קשיים להעביר ולהפעיל מערכות כאלו לאוקראינה בתנאי מלחמה וכן בגלל סירוב אנקרה להתעמת עם מוסקווה.  ארה"ב לוחצת על טורקיה להיפטר ממערכות ההגנה הרוסיות, ואילו אנקרה טוענת שנאלצה לרכוש אולן בכלל סירוב אמריקני למכור לה מטוסי קרב F-35.   

הממשלה משקיעה במיגון ביתו הפרטי של נפתלי בנט, כי השיפוץ במעון ראש הממשלה תקוע. הסיבה: עיצומים של ועד עובדי משרד הביטחון. המעון לא שופץ בתקופת נתניהו בשל התנגדות משפחת נתניהו, כך לפי העיתונאי בן כספית  צילום: קובי גדעון - לעמ לפני כשבועיים דיווחנו על עיצומים שמפעיל ועד עובדי משרד הביטחון במטרה ללחוץ על האוצר לשדרג הסכמי שכר. ובכן, אתמול (א), פרסם העיתונאי בן כספית פוסט בטוויטר ובו הוא חושף כי העיצומים הללו מעכבים את שיפוץ מעון ראש הממשלה בבלפור. ולכן מושקע כסף ציבורי במיגון ביתו הפרטי של נפתלי בנט ברעננה, כי למעשה - אין לראש הממשלה מעון רשמי לדור בו.  את דרישות הביטחון משיפוץ מעון ראש הממשלה מגדיר שב״כ, אך משרד הביטחון אחראי על הביצוע בפועל של הבינוי. סכום השיפוץ עומד, לפי הערכות ריאליות, על כ-12-15 מליוני ש״ח.  באוצר טענו כי: ״הדיונים על הסכם שכר מודרני לעובדי אגף הנדסה ובינוי במשרד הביטחון , אשר נועדו לפתור את אתגרי האגף, מתקיימים מזה מספר שבועות וימשיכו להתקיים מיד כאשר הועד יבחר לשוב אל שולחן הדיונים. אנו תקווה כי ועד עובדי המשרד יבחר לשוב לדיונים וימנע מפגיעה בתפקוד המשרד.״ בינתיים, כאמור, נראה כי המו״מ בין הצדדים תקוע וזה משפיע על מקום מגוריו של ראש הממשלה.       

קרדיט תמונה: משרד הביטחון   משרד הביטחון הכריז לאחרונה על השקעה של מאות מליוני ש״ח בפיתוח לייזר נגד רקטות וכלי טיס זעירים, אותו מובילה חברת רפאל. את הלייזר עצמו מפתחת אלביט. המטרה היא לעשות אינטגרציה בין כיפת ברזל (יירוט קינטי באמצעות טיל) לבין לייזר באותה מערכת וכך להוריד את מחיר היירוט.  ולא מדובר רק בכסף, אלא גם בתספוקת מיירטים תוך כדי לחימה. במשוואה הנוכחית, חמאס וחיזבאללה אוגרים רקטות במטרה להרוות את מערך ההגנה האווירי של ישראל. מאמר של ד״ר עוזי רובין, ראש מנהלת חומה הראשון, טוען את הדברים הבאים בהקשר מלאי מיירטי כיפת ברזל.  ״מערכי ייצור הרקטות תוכננו ונבנו במטרה לאפשר לפלסטינים לקיים קצב אש גבוה במשך שבועות, כדי להתיש את ישראל לפני שיותשו בעצמם. על פי ידיעות בתקשורת יוצר לשם כך מלאי של כ-22,000 רקטות, שהיה אמור לאפשר ירי רצוף ובקצב גבוה על ישראל במשך שבועות ארוכים. ״יעד אפשרי נוסף של שימור קצב אש גבוה של ירי רקטות לאורך זמן היה לאלץ את ישראל לשגר את מיירטי “כיפת ברזל” בקצב גבוה, ובכך לדלדל את המלאי ולאלץ את ישראל לסיים את הלחימה בהקדם. התקדים לכך – שלא פורסם בזמנו – היה מבצע “עמוד ענן” בשנת 2011, שבו הופעלה מערכת “כיפת ברזל” לראשונה באופן נרחב. ״מלאי המיירטים היה מצומצם למדי באותה תקופה – המערכת הוכרזה כמבצעית רק כ-7 חודשים לפני כן, באפריל 2011 – וזה הלך ואזל, ולאחר סיום סבב ההסלמה היו שטענו כי המלאי ההולך ופוחת של מיירטים היווה שיקול משמעותי בהחלטת הממשלה להסכים להפסקת אש.״ לאחר העימות האחרון מול חמאס (שומר החומות), ישראל פנתה לארה״ב בבקשה לעזרה פיננסית של עוד מיליארד דולר לתספוקת מיירטים לצה״ל.  אל תרגישו לא נעים עם השנורר הישראלי, את המיירטים מייצרים בארה״ב (חברת רייתאון) ומרבית הכסף נשאר בידיים אמריקאיות. זו הסיבה שהקונגרס אישר את התוספת בסופו של יום. במקרה של הלייזר, לא צריך טילים לשגר. הלייזר מחובר למקור חשמל ויודע לעבוד, תיאורטית, בלי סוף. עם זאת, ללייזר יש מגבלות פיזיקליות הנובעות בעיקר עם מעבר אור באוויר.  קרן הלייזר צריכה לחמם נקודה קבועה ברקטה למשך פרק זמן מסוים על מנת ליירט אותה. אם האור לא יכול לעבור בעוצמה הנדרשת, או במיקוד הנדרש, הלייזר לא אפקטיבי וצריך לשגר טיל. או שניים. תלוי באיום. לסיכום ביניים, השילוב של טילים ולייזר אמור לשפר מחד את המבצעיות (נדרשים פחות מיירטים לסוללה על ציר הזמן) ואת הוצאות הביטחון מאידך (פחות מיירטים, פחות כסף לרכש).  כלומר, משרד הביטחון, בצדק מסוים, יכול לטעון כי השקעה בלייזר תביא החזר השקעה יחסית מהיר בסכסוך הבא, אם וכאשר, עם עזה או לבנון. זאת כמובן אם הלייזר יעבוד באפקטיביות המצופה ממנו. וזו שאלת מפתח.  רעיון הלייזר אינו חדש. בעבר מדינת ישראל ביצעה ניסויים עם מערכת קרקעית בשם נאוטילוס בצפון הארץ. הדמו היה מוצלח, אך מסיבות שונות, בישראל וארה״ב, לא נמשך הפיתוח עבור ישראל והדיון שייך להיסטוריה.  לאחר מכן, לפני מספר שנים, הגיעה לארץ חברת בואינג עם לייזר נישא על משאית במטרה להציע למשרד הביטחון שיתוף פעולה עם רפאל. באופן אישי נפגשתי אז עם מנהלת התחום בבואינג שטענה שבשביל להגן מפני רקטות מעזה, נדרשות כ-50 מערכות בהיקף הרצועה. משרד הביטחון לא הסכים לדבר עם בואינג בנושא.  ההערכה הייתה כי המשרד חשש מ-ITAR. רגולציה אמריקאית המספקת לאמריקאים שליטה על ייצוא מערכות שמושקע בהן כסף אמריקאי. על פי הערכות, הלייזר שמפתחת ישראל מבוסס על השקעה משותפת עם מדינה זרה. לפי טענה זו, המשרד מעדיף ״כסף חופשי״, כזה שלא יכתיב לו בעתיד למי למכור.  כיום בואינג וחברת ג׳נרל אטומיקס מפתחות יחד לייזר בהספקים של 100 עד 250 קילווואט. בתפיסת פיתוח אמל״ח לייזר בארה״ב טוענים כי לייזר פחות מ-300 קילוואט לא מספיק ליירוט טילים. הערכה כי ברפאל ואלביט מפתחים לייזר בהספק 100 קילוואט (וגם זה לא פשוט) לצורך יירוט רקטות במרחקים קצרים. אלביט גם הציעה לשים לייזר על מל״ט, בפרסום שזכה ללא מעט ספקות בהקשר כמות האנרגיה שניתן לשים על מל״ט לעומת מערכת קרקעית.  גם בהודו טוענים שהצליחו להגיע להספקים של 300 קילווואט. לפי הפרסום, ה-DRDO ההודי, מקביל למפא״ת בארץ, כבר עשה ניסויים מוצלחים נגד רקטות, טילי שיוט ואפילו טיל ביניבשתי. אזכיר כי גם המפכ״ל הנוכחי, אז מפקד מג״ב, דחף לפתח מערכת לייזר ישראלית בשם ״קרן אור״ ליירוט בלונים בגבול עזה. המערכת עברה ניסוי שדה מוצלח, אך לא המשיכה לפיתוח מבצעי.  ״טכנולוגיית הלייזר תאפשר התמודדות עם מגוון רחב של איומים תלולי מסלול, בהם רקטות, פצמ"רים וכטב"מים, בתצורה קלה, אפקטיבית וזולה משמעותית ביחס לכל אמצעי הגנה אחר״, כותבים כעת בהודעת משרד הביטחון בנושא.  לסיכום, למרות ההבטחות שאנחנו שומעים מבכירי מערכת הביטחון כבר שנים, טרם פותח לייזר מבצעי ונראה כי גם כעת, מדובר במספר שנות פיתוח נוספות (3-5) עד למערכת כיפת ברזל משולבת לייזר מבצעית. על השאלה מי משלם על הלייזר, האם רק מדינת ישראל או יש גם כסף חיצוני - אין תשובה ברורה. בספק אם מאות מליוני השקלים מהציבור הישראלי יספיקו להביא את רפאל למערכת מבצעית.  עבור רפאל מדובר בבשורה מצוינת, המספקת לה תזרים בטוח לשנים הקרובות. רפאל, בניגוד לאלביט ותעשייה אווירית שמייצאות כ-70 אחוזים מהתוצרת, נסמכת יותר על משרד הביטחון. לפי דוחות החברה מהשנים האחרונות, לפחות חצי מההכנסות מגיעות ממשרד הביטחון. והכסף הגדול טמון בפרויקטי פיתוח, פחות בהצטיידות, שנעשית גם ככה בארה״ב בכסף אמריקאי. 

הבעיה היא בנראות, במה שהמטוס הזה ייצג, בוויתור וברתיעה המוחלטת מכל שמץ של צניעות, של הסתפקות בפחות. 'כנף ציון' הוא ההפך הגמור מצניעות, ממטוס ממלכתי של מדינה קטנה מאת אלון רון - התעשייה האווירית, CC BY-SA 3.0, https://he.wikipedia.org/w/index.php?curid=1772616 אפתח במסקנה הסופית: למכור את מטוס ראש הממשלה 'כנף ציון'. אפשר למצוא קונים. אסור לנשיא המדינה, לראש הממשלה ולשרי הממשלה להתקרב למטוס הזה, מטוס לדיראון שלידתו בחטא, אמצעיתו בקרקועו המוחלט וסופו שעליו להימכר.  'אייר פורס 1' הישראלי, מטוס בואינג ER  767-300 שרישומו במדינת ישראל הוא 4X - 4X  -ISR, חונה בבסיס נבטים בדרום או בתעשיה האווירית ביהוד. הפיל הלבן התעופתי הגדול ביותר בישראל, פיל לבן-כחול מכונף. כנף ציון. המטוס הכחול הזה מסמל משהו. מסמל נהנתנות, ראוותנות, רהב, בזבוז כספים מזעזע, מגלומניה כאילו ישראל היא ארה"ב של אמריקה שיש לה AIR FORCE 1 , מטוס שמסמל תקופה ודרכי התנהלות שרבים מתושבי המדינה מעדיפים לשכוח. מבקר המדינה סיפק מפרט נאמן של המטוס המדובר, שהושקעו בו במשך שנים הרבה מאות מיליוני דולרים. דוגמאות: הגבהת התקרה, פינת התארגנות, אזור אישי מופרד, שולחן דיונים, מקלחות, מתקן מזוודות, חדר שינה, ועיקר שכחנו: תאורה מתחלפת.  במשך השנים עסקו רבים וטובים ממקורבי ראש הממשלה דאז ומשפחתו בפרוייקט המטוס, שיפוצו ועיצובו. לנושאי תפקידים בכירים במדינת ישראל היה זמן פנוי לעסוק במילוי דרישות משפחתיות-פרטיות למתווי עיצוב פנים של מטוס, במימונו של משלם המיסים הישראלי. לא נמנה את שמות המעורבים הנכבדים והבכירים בפרוייקט 'כנף ציון' כי אין זה לכבודם. המטוס, שבעבר שימש חברות תעופה באוסטרליה, הוא מדגם ישן, אך חזקה על התעשיה האווירית שאנשיה עשו עבודה מצויינת בשיפוץ ובמיגון המטוס. אז מה הציוד הביטחוני המיוחד שהותקן במטוס ראש הממשלה. מערכות שו"ב ותקשורת מוצפנת לקשר עם הקרקע, מערכת הגנה על המטוס מפני טילים, 'מגן רקיע' של אלביט מערכות, הגנה מפני תקיפות סייבר. ואת מי ששואלים מה עוד יש במטוס הם משיבים בידענות סודית כביכול: "ויש עוד דברים שאסור לדבר עליהם".  נכון שכל ראש ממשלה בישראל, כשהוא נוסע לחו"ל מוטב שיהיה מסוגל לקיים קשר אמין, רציף ואפילו מוצפן עם לשכתו או עם מי שירצה לדבר. נכון גם שכדאי שראש הממשלה יוכל לנוח בטיסה ולהתרענן בהגיעו ליעדו, כדי שיירד מהמטוס אל מקבלי פניו ראש ממשלה טרי ורענן, מוכן למלא את תפקידו. אבל 'גווני תאורה מתחלפים'?  יש הבדל עצום בין מה שראש ממשלה זקוק לו בטיסה לבין מגוון הלוקסוסים שהותקנו במטוס 'כנף ציון'. נשיא המדינה הרצוג וראש הממשלה בנט נראו רעננים ובמלוא כוחם כאשר ירדו מהמטוסים החכורים שבהם טסו ליעדיהם בחודשים שחלפו. יש המתעמקים בחישובים כלכליים-כספיים, מנסים לשכנע ש"ממילא המטוס הזה כבר קיים, כשיר לטיסה, מאות המיליונים כבר הושקעו, אז מדוע לא להשתמש בו". מבחינה כלכלית גרידא, כלל לא בטוח שיותר זול להפעיל את המטוס מאשר לשכור או לחכור מטוסים, בעיקר בחברות התעופה הישראליות הגדולות אל על, ארקיע וישראייר למטוסים  גדולים ומטוסי מנהלים קטנים, ממלכתיים או פרטיים. החישוב חייב להתבסס על השוואות של יעד הטיסה, המרחק, זמן השהייה בחו"ל, נתיבי הטיסה, כמויות  הדלק הדרושות, סידורי נחיתות בנמלי תעופה, כמה טיסות בממוצע יש בשנה, ועוד שיקולים. לא הוכח ששימוש במטוס זול יותר ממטוסים שכורים. אלא שלדעתנו העניין איננו כלכלי, ושיקול כספי יבש אינו רלוונטי במקרה זה. הבעיה היא בנראות, במה שהמטוס הזה ייצג, בוויתור וברתיעה המוחלטת מכל שמץ של צניעות, של הסתפקות בפחות. מדינה שבה ראש הממשלה מנחם בגין נסע לארה"ב וישב בשורה הראשונה במטוס אל על, כמו כל נוסע במחלקה ראשונה, וראש הממשלה יצחק שמיר נראה באחת הטיסות תופס תנומה על רצפת המטוס. ומאומה לא נגרע מכבודם. 'כנף ציון' הוא ההפך הגמור מצניעות, ממטוס ממלכתי של מדינה קטנה.   שר החוץ יאיר לפיד הוא ראש המתנגדים לשימוש במטוס והוא יודע למה. גם הנשיא הקודם ראובן ריבלין לא התקרב למטוס, ויורשו יצחק הרצוג טס לטורקיה בדרך אחרת. הם יודעים שאם ייכנסו ל'כנף ציון' ייתקלו בביקורת מוצדקת על בזבוז, על פרוייקט שאפילו היה מוצדק, הוא נגרר ונסחב שנים בעוד מחירו, ההשקעות בו וההוצאות עליו עולים ועולים ומטפסים משנה לשנה עד אולי 700-800 מיליון דולר.  מטוס שתחילה החליטו על נחיצותו, אחרי כן מילאו אותו בכל טוב, אחרי כן נמנעו מלהתקרב אליו מחשש "מה יגידו", עד שהורישו אותו לבאים אחריהם, שנמנעים מלטוס בו. יופי של התנהלות מסודרת.  מסיבות ברורות ניסו במשך שנים להסתיר כל מה שהיה קשור למטוס. כתבים סורבו לבקר במטוס, לא אישרו לראות  את נפלאות השיפוץ, הסידורים המיוחדים, הריהוט, עיצוב הפנים, המקלחות. מדוע מטוס שמכינים לראש הממשלה ולנשיא הוא פרוייקט סודי, חשאי, כזה שאסור להתקרב אליו. הרי אילו המריא המטוס, היו בין מלווי ראש הממשלה גם עשרות עיתונאים וצלמים. אבל כמקובל אצלנו, קודם מזמינים, מוסיפים, מייקרים, מסתירים ומבזבזים כספי ציבור, ואחרי כן לא מתקרבים למטוס מפחד ביקורת ציבורית ובתקשורת. ולכן המטוס הזה, הפיל הלבן המכונף, ניצב לו בהנגאר מרוחק. מטפלים בו יפה, מפעם לפעם מפעילים מערכות או ממריאים מעט, כדי שלא יחליד.  הפתרון הוא למכור את המטוס. ויש שוק למטוסים כאלו. מדובר בעצם בכלי טיס בעל הידור פנים שיכול בהחלט למצוא חן בעיני שליט מדינה המעוניין במטוס ישן וזול, אך מהודר, ועיצוב הפנים אמנם ברמה גבוהה. המטוס הוא גם  ER כלומר EXTENDED RANGE, בעל טווח טיסה  מוגדל. אפשר להגיע אתו רחוק. אבל לא בבית ספרנו.  אין צורך לדאוג לכל הציוד הביטחוני "המיוחד". כשם שיודעים היטב בתעשיה האווירית להרכיב ולהתקין, כך הם יודעים לפרק. ניתן להוציא את כל הציוד המיוחד הזה ולהשאיר לקונה מטוס נשיאותי ראוי לשמו.  לא למנהיגי ישראל. כי כל מה שרשום בלוג-בוק של המטוס המסויים הזה לא מכבד את מי שקבעו את תוכנו. יטוס בשלום אצל מישהו אחר.

"חוק לייעול הליכי רישוי סביבתי (תיקוני חקיקה)" מגדיר חמצן ואוויר דחוס כרעל. למה? כי במשרד להגנת הסביבה עצלנים ו״מתלבשים״ על הליך קיים. גם כשלא צריך  bigstockphoto במערכון "השליח בבנק" שחיבר יוסי בנאי ושבוצע על ידי שלישיית "הגשש החיוור", מנהל הבנק הציע לתת תוספת "אחזקת רכב" למשכורת שיקבל שליח שהציעו לו עבודה בבנק. השליח השיב שאין לו רכב והוא נוסע על אופניים, ובתגובה המנהל אמר שיעשו "כאילו" יש לעובד רכב. המנהל הציע לשליח עוד ועוד תוספות עבור הוצאות פיקטיביות, והכל ב"כאילו".  מהר מאוד העובד הבין שמדובר ב"ישראבלוֹף", והציע שהבנק ישלם לו משכורת והשליח "כאילו" יעבוד בבנק.  חמצן ואוויר דחוס - רעל לפעמים המציאות חזקה מכל דמיון, וכעת ועדת שרים לענייני חקיקה אימצה את הצעת המשרד להגנת הסביבה ומשרד האוצר, ובישיבה שנערכה בתאריך 6.3.22 קיבלה החלטה רשמית להמשיך לפעול בשיטת "ישראבלוֹף" לגבי חומרים מסוכנים. במאמר "מניפלאות הרגולציה הישראלית: חוק החומרים המסוכנים קובע שאוויר וחמצן הם רעל" חשפתי כי על פי חוק החומרים המסוכנים ועל פי התקנות המתייחסות לחוק. לגבי חומרים רבים שאינם רעילים, נקבע שהם רעל ועל כן חובה לסמן אותם בסימון אזהרה המכיל את המילה "רעל" בעברית, ערבית ואנגלית, למרות שבשאר מדינות העולם חומרים אלה כלל לא נחשבים לרעל. למרבה האבסורד, על פי חוק חומרים מסוכנים ותקנותיו, אפילו חמצן ואוויר דחוס מוגדרים כרעל, ומעל כמויות מסוימות יש לסמנם כרעל (ומכאן עלול להשתמע שאסור לנשום אותם). שמחתי לגלות שוועדת שרים לענייני חקיקה של "ממשלת השינוי" התכנסה ודנה בשינויים הנדרשים בחוק חומרים מסוכנים (ובחוקים סביבתיים אחרים), ובאותה הזדמנות החליטה גם לייעל את הליכי הרישוי ולהפחית בירוקרטיה. ניתן היה לקוות שאסדרת החומרים המסוכנים בישראל תגיע לרמה המקובלת בצפון אמריקה או במערב אירופה. הליך ביורוקרטי הזוי  לפני מספר ימים, ביום א' 6.3.22, החליטה ועדת השרים לענייני חקיקה, לאשר את הצעת "חוק לייעול הליכי רישוי סביבתי (תיקוני חקיקה)". עיינתי בתסקיר הצעת החוק ורציתי לראות איך הממשלה שיפרה את הליכי הרישוי לחומרים מסוכנים. למרבה תדהמתי גיליתי שהמשמעות של החוק החדש היא שחומרים שאינם רעילים ימשיכו להיות מוגדרים כרעל. המחזיקים בהם יאלצו להגיש בקשה ל"היתר רעלים", ויקבלו מענה לבקשתם מהמשרד להגנת הסביבה תוך עד שנה. ולהליך הבירוקרטי ההזוי הזה הממשלה מתייחסת כהליך יעיל. נשאלת השאלה מדוע ממשלת ישראל משתמשת בשיטת "ישראבלוֹף" שבה היא מגדירה כרעל חומרים שאינם נחשבים כחומרים רעילים? בחוק החומרים המסוכנים מתייחסים לסוגים שונים של חומרים מסוכנים כגון: חומרים נפיצים, חומרים מחמצנים, חומרים דליקים, חומרים מגרים, חומרים מזיקים, חומרים מסרטנים, חומרים משתכים (קוֹרוֹזיביים) ועוד. למרות שחלק מחומרים אלו אינם רעילים, צריך לאסדר את השימוש בהם על מנת שהם לא יפגעו באוכלוסייה ובסביבה, ולצורך כך צריך שהמחזיקים בכמויות גדולות של חומרים אלו יבקשו רישיון מהמשרד להגנת הסביבה. הבעיה היא איך לקרוא לרישיון המיועד למגוון כה רחב של חומרים? היתר רעלים אחד לכל החומרים ייתכן כי מומחי החומרים המסוכנים של המשרד להגנת הסביבה ערכו ישיבות ודנו בנושא אך לא מצאו פתרון לבעיה הזאת, ולכן מצאו פתרון בירוקרטי והחליטו להשתמש בטפסים שיש ברשותם ל"היתרי רעלים" לכל החומרים המסוכנים. לצורך כך, תקנות החומרים המסוכנים מגדירות חומרים מסוכנים כרעל גם אם הם לא רעילים, וכך המחזיקים בהם צריכים לבקש אישור ל"היתר רעלים" מהמשרד להגנת הסביבה, ובא לציון גואל. אבל יש פתרון הרבה יותר פשוט לתקן את השיטה הנהוגה בישראל לאסדרת חומרים מסוכנים: כל מה שצריך לעשות הוא להחליף את המונח "היתר רעלים" במונח "היתר חומרים מסוכנים מפוקחים". בצורה כזו, לא יהיה צריך את ה"ישראבלוֹף" במסגרתו מגדירים חומר כרעל למרות שהוא לא רעיל. כמקובל, בשלב הבא, יוטמעו שינויים בהצעת החוק בעקבות פעילות של מספר גורמים: הערות הציבור לתסקיר החוק (והיו הערות רבות כאלו, ובכללן הערות מנומקות היטב),  הערות מחלקת נוסח חוק במשרד המשפטים, וכן החלטות ועדת פנים והגנת הסביבה בכנסת. יש לקוות שהצעת החוק שמתיימרת להיקרא "חוק לייעול הליכי רישוי סביבתי (תיקוני חקיקה)" תתוקן. חומרים מסוכנים הם נושא רציני יותר ממערכון של "הגשש החיוור", ואין להשתמש בשיטת ה"ישראבלוֹף" לגבי חומרים מסוכנים. מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה:  ״המשרד להגנת הסביבה פרסם לאחרונה תזכיר חוק להערות הציבור, אשר אושר להצבעה בוועדת השרים לרגולציה, ושינה באופן מהותי, בין היתר, את הקבוע בתקנות החומרים המסוכנים (סיווג ופטור) התשנ"ו. זאת, באמצעות התבססות על סיווג חומרים הקבוע בדירקטיבה האירופאית CLP (ומוטמע בת"י 2302).  ״המושג "רעל" הוא מושג היסטורי, אשר קבוע בחוק החומרים המסוכנים התשנ"ג – 1993. מושג זה מתייחס לרשימת חומרים וקבוצות המפורטים בחוק. חומרים מסוכנים אלה הם בעלי מאפייני סיכון שונים, כגון: קורוזיביות, דליקות, חימצון ונפיצות ולא רק חומרים רעילים.  ״נדגיש, כי המשרד להגנת הסביבה פועל כל העת להסדרת החומרים המסוכנים בישראל במטרה לשמור על הסביבה ובריאות הציבור על ידי צמצום הסיכון מאירועי חומרים מסוכנים.״ המחבר הוא מהנדס יועץ בתחום החומרים המסוכנים, חבר ענף בטיחות נפיצים באיגוד הישראלי להנדסת בטיחות, מחבר ומתרגם ספרים ובהם "מדריך תגובות חירום בתקריות חומרים מסוכנים"

נשיא אוקראינה וולדומור זלנסקי נאם אתמול בפני חברי הכנסת: ״עכשיו הפתרון הסופי זה נגדנו״ | במריופול, כמה אלפי תושבים הועברו בכוח על ידי הצבא הרוסי אל שטחים הנשלטים בידי הרוסים https://t.me/V_Zelenskiy_official/900 "במוקדם או במאוחר נתחיל שיחות עם רוסיה, כנראה בירושלים" אמר הבוקר הנשיא זלנסקי בשידור היומי שלו, כשהוא מקדם בברכה את ניסיונות התיווך של ראש הממשלה נפתלי בנט. הבית הלבן הודיע שהנשיא ביידן יוצא לאירופה, יהיה ביום חמישי בבריסל ולמחרת בפולין. בבריסל ישתתף בכנס 30 חברות נאט"ו, באיחוד האירופי ובקבוצת G7. אוקראינה דחתה אמש דרישה של רוסיה שמגיני העיר המופצצת מריופול ייכנעו לצבא הרוסי ההורס את העיר בדרום אוקראינה.  נשיא אוקראינה וולדומור זלנסקי נאם אתמול בפני חברי הכנסת ובחר להקדיש את רוב נאומו להשוואה בין שני העמים, האוקראיני והיהודי, בהסטוריה שלהם. הוא לא נרתע מלהשתמש במונח 'הפתרון הסופי' כאשר אמר: "הקשיבו לקרמלין. הם משתמשים בטרמינולוגיה של המפלגה הנאצית, ועכשיו הפתרון הסופי זה נגדנו. כך מדברים במוסקווה".  בהתייחסות להיבט המדיני של התיווך הישראלי בחר זלנסקי בניסוח קשה: "אפשר לתווך בין מדינות, אך אי אפשר לתווך בין הרע  לבין הטוב. האדישות  הורגת. החישובים הורגים". בתחילת נאומו הודה זלנסקי על התמיכה בארצו בשעתו הקשה, אולם מהר מאוד עבר לביקורת קשה על מה שישראל נמנעת מלסייע לאוקראינה: "יש לכם כיפת ברזל. זו מערכת הכי טובה. למה ישראל לא מטילה סנקציות על עסקים עם רוסיה. אנחנו הצלנו יהודים במלחמת העולם השניה", אמר זלנסקי, "חסידי אומות העולם עשו זאת". זלנסקי חזר ואמר כי יש קשר בין תולדות העם האוקראיני לבין האם היהודי. "אנו מדינות שונות, אבל יש איום, גם עליכם, ועלינו האיום עתה הוא טוטלי. עמנו כרגע נודד בעולם, מחפש שלום כפי שאתם חיפשתם". נשיא אוקראינה אמר שרוסיה מנהלת נגד ארצו "מלחמה כוללת ולא צודקת נגד עמנו, נגד ילדינו ונגד תרבותנו. צבא רוסיה הורס בזדון".  הוא הזכיר שטילים רוסיים פגעו בבארי יאר, אתר הרצח הנאצי הגדול באוקראינה, הזכיר שטילים  פגעו באומן, לשם באים יהודים כל שנה. "מה יישאר מערינו", אומר זלנסקי, "ולכן אנו קוראים לעולם לעזרה".  את נאום הזום של נשיא אוקראינה פתח יו"ר הכנסת ח"כ מיקי לוי שהביע "הזדהות עם כאב העם האוקראיני" וקבע ש"ההתקפה הרוסית היא הפרה בוטה של הסדר הבינלאומי". יו"ר הכנסת אמר שהוא מתפלל להפסקת אש, והזמין את נשיא אוקראינה לביקור רשמי בכנסת ישראל.  מומחים מערביים העוקבים אחר המלחמה באוקראינה מוסרים לסוכנות AP שהמלחמה הולכת ונושאת אופי של מלחמת התשה. הכוחות הרוסיים תקועים בעמדותיהם והם מפציצים את ערי אוקראינה בטילים ובארטילריה כבדה, בעוד הצבא האוקראיני מבצע תקיפות בעיקר נגד קווי האספקה של הרוסים. המצב החמור ביותר הוא בעיר מריופול. כמה אלפי תושבים הועברו בכוח על ידי הצבא הרוסי אל השטחים שנשלטים בידי הרוסים. סוכנויות ידיעות דיווחו שנראו אוטובוסים רבים מעבירים תושבים ממריופול  אל שטחים כבושים בידי הרוסים. זלנסקי אמר אתמול שהמצור שהטילו הרוסים על העיר הוא פשע מלחמה, "טרור שייזכר למאות שנים". הרוסים הפציצו בית ספר לאמנות בו תפסו מחסה 400 תושבים. חלק מהבניין קרס, וחוששים שרבים נלכדו תחת ההריסות.  למריופול יש חשיבות אסטרטגית בגלל מיקומה לחוף ים אזוב, ולכן, סבורים במערב, הרוסים מפציצים את העיר בעוצמה כה רבה. בשידור וידאו קרא קצין בכיר במשטרת העיר, מיכאיל ורשנין, לנשיאים ביידן ומקרון להציל את תושבי העיר. "ילדים וזקנים מתים. העיר הרוסה והיא נמחקת מעל פני האדמה. הבטחתם עזרה וסיוע, אבל זה לא זה", קרא  קצין המשטרה, שהוסיף שמריופול היא כמו העיר חאלב שבסוריה, שנהרסה כליל בשנת 2016, אז סייעו הרוסים לצבא אסד.  שר החוץ של טורקיה מווליט קבוסוגלו אמר שרוסיה ואוקראינה מתקרבות להסכם על נושאים קריטיים, והביע תקווה להפסקת אש בקרוב. השר הטורקי ביקר ברוסיה ובאוקראינה ושוחח עם שני שרי החוץ סרגיי לברוב ודמטרו קולבה. לעיתון הטורקי 'הורייט' אמר השר הטורקי שחלה התקרבות בין הצדדים.  סוכנות רויטרס מוסרת שהתיירות לטורקיה נסמכת במידה רבה על תיירים מרוסיה, ומאידך טורקיה מספקת לאוקראינה כמויות גדולות של כטמ"מים, למורת רוחה של מוסקווה. ארדואן חוזר ואומר שארצו מקיימת קשרים עם שני הצדדים במלחמה, טורקיה מסוגלת לדבר עם שני הצדדים, וזה נכס רב חשיבות, טוען ארדואן.