08:01:34 | ◀︎ | הבו לנו עוד מסעדות כאלה! | |
09:46:28 | ◀︎ | הפנקוטה הזאת מגיעה לכם אחרי שבוע כזה | |
09:57:15 | ◀︎ | שקדי מרק? גולדה לא מספרת מה הטעם של הגלידה החדשה שלה | |
17:27:51 | ◀︎ | אקסטרא מיתולוגי: הדור החדש של שיבאס ריגל | |
18:19:45 | ◀︎ | סוסוני ים על שדרות רוטשילד |
זמני השבת
עיר | כניסה | יציאה |
---|---|---|
ירושלים | 16:01 | 17:13 |
תל אביב | 16:16 | 17:14 |
חיפה | 16:05 | 17:13 |
באר שבע | 16:20 | 17:17 |
הכותרות שעניינו הכי הרבה גולשים בדף זה
21/07/22 08:01
50% מהצפיות
מאת וואלה!
אתם אולי לא צריכים להגיע אל מישלה במיוחד, אבל הלוואי שבכל אחת מערי הפרבר של תל אביב הייתה אחת כזאת מוצלחת כמוה
21/07/22 09:57
50% מהצפיות
מאת וואלה!
מילקי שאפשר לשתות, מיקסר מושלם לקוקטייל קיץ, יין מושלם מבראד פיט וחבית שלמה של בירה: טועמי "חדש על המדף" לוגמים
21/07/22 09:46
0% מהצפיות
מאת וואלה!
תענוג עשוי שכבת שוקולד, שכבת פנקוטה קפה וקרם וניל מעל. שיא המוגזמות והתפנקות טוטאלית ומשולחת כל רסן, כיאה לקינוח של חופש גדול
21/07/22 17:27
0% מהצפיות
מאת וואלה!
בקבוק שיבאס בארון המשקאות של ההורים הוא מכנה משותף של דור שלם של ישראלים, אני ביניהם. לאורך השנים כל מיני מומחים, חלקם ממשיים וחלקם מטעם עצמם, ניסו להסביר למה ואיך טובלרון ושיבאס ריגאל שימשו לאורך תקופה לא מבוטלת כסמלי סטטוס אולטימטיביים שמעידים ישירות על ביקור בדיוטי פרי בדרך ליעד נחשק אי-שם בחוצלארץ. הרי מה אומר "אני איש העולם הגדול" יותר משוקולד משולש ווויסקי בלנדד סקוטי? התשובה היא שום דבר ושנות ה-90 גם לא מעוניינות לשמוע על אופציות אחרות. כך קרה כשיום אחד חילצתי מארון המשקאות של הוריי ארבעה בקבוקי שיבאס ריגאל 12 שהצטברו להם ומעולם לא נפתחו. לא בהכרח כי לא היה מי שישתה, אלא כיוון שהבקבוקים האלה לא נרכשו לשתייה; הם נרכשו, כנראה, על אוטומט. כי מי שחוזר מחו"ל ולא הביא בקבוק שיבאס לא יצא ידי חובתו.
21/07/22 18:19
0% מהצפיות
מאת וואלה!
לפני שבוע בדיוק, התעוררתי בבוקר עם רצון עז שלא לומר תשוקה בלתי ניתנת לשליטה, לאוכל של בית. "אוכל של בית", הוא מונח ערטילאי שאינו תלוי עדה כמו שהוא תלוי זיכרון. אנחנו זקוקים לאוכל של בית ברגעים שקשה לנו, שאנחנו זקוקים לנחמה. ביס של אוכל ביתי מנחם, הוא כמו השמיכה הזו שאמא מניחה מעלייך כשאת נרדמת על הספה בטעות אחר הצהריים. פתחתי את הוולט ולא מצאתי את מה שרציתי. אני מניחה שהחיפוש "אוכל ביתי" המצומצם יחסית לא פגע בנבכי נפשי. כמה ימים אחר כך, הזדמנה לי נסיעת עבודה לאזור בית שאן. מטיול בעבר באזור שנערך בסוף השבוע נזכרתי שהיה קשה למצוא שם משהו קולינרי ראוי. הפעם, הוויז הפנימי שלי עבד במדויק והביא אותנו היישר למסעדה בשם "אמא". משהו בין מסעדת פועלים ביתית למסעדת גורמה. בכניסה עמדו 5 סירים על פתיליות, ואני מיד הבנתי שהנפש מצאה את מה שחיפשתי. אוכל של סבתא. הבחור החביב לקח צלחת ובלי לשאול אותי פשוט מילא אותה בקובות, אורז, ירקות מבושלים ואפילו הגיש לנו תה עם הל ונענע בסיום הארוחה. "תאכלו רק מה שטעים ועל זה תשלמו" הוא אמר, מיותר לומר שלא נשאר פירור. אז אם אתם מזדמנים לאזור בית שאן, אני ממש ממליצה ללא היסוס לעצור שם, ואולי אפילו לנסוע למסעדה הזו במיוחד.