תעלול שיווקי מחוכם? טיזינג שובבי? התקפלות מפוארת? מה זה משנה כשהתוצאה היא אוכל כזה

בית הקפה השכונתי הראשון בעיר נסגר אחרי 22 שנות פעילות, מה ייפתח במקומו?

מצד אחד - משביע ומזין, מצד שני - קליל ומרענן, תגידו שלום לחבר הכי טוב שלכם הקיץ

אפשר לתלות את זה במינֵי הסברים - ביוגרפיים, חברתיים או חזיריים - ואפשר, וגם מותר, להישאר ללא הסבר. העובדה היא שאני איש של טעמים עזים. דומיננטיים. מוחצנים. משהו בי מתקומם כשהמאכל או המשקה שלי מתביישים, מצניעים את נוכחותם, מרכינים את עוצמתם. למה להם? למה לי? תכונות טובות, כמו הנאות גדולות, נועדו לבלוט. וכך מנותיי, היודעות נפש בְהֶמְתן, מסתערות עלי בכל מה שיש להן, חשופות או מתובלות, חריפות ומרות, חמוצות ומתוקות. יחסינו, בהתאם, סוערים עד מטלטלים. כך אנחנו רגילים. ולא רק כשאוכלים, גם כששותים. בכוסותיי האהובות שוכנים (זמן קצר, עד שהם נבלעים) יינות, בירות וכהילים בשיעורי אלכוהול גבוהים. תנו לי פרי, תנו לי סוכר, תנו לי עץ, תנו לי בראש. בניגוד לדעה הרווחת, מדובר בטיפוס עמוק וחזק, כך שגם המשקאות הבאים אל פיו צריכים להיות כאלה. אם להיות אישי פחות, זהו כנראה מה שמכונה "טעם ישראלי", ובגרסה הבוטה "ערסי", בואך "פרימיטיבי", ובואו נעצור כאן את המחמאות.

לפעמים הדבר הכי טוב שקרה לך בחיים נמצא מתחת לאף, אבל אתה לא מצליח לראות את זה. ככה זה באהבה, ככה זה עם טיולים, ככה זה כמעט עם כל דבר בחיים. ובזמן שכל עם ישראל ואשתו נוהרים לחוצלארץ בתורי עתק בנמל התעופה, אנחנו רוצים להראות לכם שיש אלטרנטיבה. גם בתחום היין. בתקופת