גוגל (Google) השיקה את אפליקציית ג'מיני (Gemini) גם לשולחן העבודה של חלונות (Windows), וזאת כמה חודשים אחרי שהשיקה אותה לסביבת macOS של אפל (Apple). לפי גוגל כל מה שצריך לעשות כדי להפעיל את הבוט הוא ללחוץ על שילוב המקשים Alt+מקש הרווח, והגישה היא מיידית, מבלי להפריע לפעולות שהמשתמש מבצע באותו רגע. לפי החברה, האפליקציה לא אמורה להעמיס על משאבי המחשב, והיא תציע לאורך זמן עוד כמה יכולות שיפעלו באופן טבעי בסביבת Windows. The Gemini app is now available for Windows. Stay in your flow with help that’s only one shortcut away. Press Alt + Space to polish drafts, summarize long documents, brainstorm new ideas, and create custom images and videos right alongside your favorite tools and daily apps. — Google Gemini (@GeminiApp) September 10, 2026 האפליקציה מציעה את כל מה שהמשתמשים כבר התרגלו אליו, והמטרה של גוגל היא להציע אותה כסייענית כשצריך למשל תמונה טובה יותר עבור המצגת שמכינים באותו רגע; כשלא מצליחים למצוא כותרת מתאימה למאמר שכותבים; וכדומה – כשננו-בננה (Nano Banana) ליצירת תמונות ו-אומני (Omni) ליצירת סרטוני וידאו קצרים נמצאים במרחק לחיצת מקשים במקום לפתוח דפדפן ולגשת אליהם. האפליקציה מגיעה גם עם ספארק (Spark) – הכלי אותו מכנה גוגל סוכן AI אישי שעובד 24/7 ברקע – והוא מיועד לסייע בפרויקטים שצריכים עבודה בכמה וכמה שלבים, תוך הפעלת סוכנים ואפליקציות שנדרשים להשלמת המלאכה. באופן קצת מפתיע גוגל מציעה את האפליקציה החדשה גם עבור משתמשי Windows 10.

"יש צורך בגוף ממשלתי שיעסוק באופן שלם בעולם ההיי-טק. הצורך קיים וכולם מבינים את זה. יש את המטה הלאומי לבינה מלאכותית, שעושה עבודה נהדרת בהיבט של ה-AI, ואנחנו תומכים בו, אבל צריך להסיר את המחסומים של הביורוקרטיה והמחסור בתקציבים. אלה לא צריכים להפריע לתעשייה להתפתח ב-2026. נסו לדמיין איפה תהיה המדינה בעוד כמה שנים בלי ה-Physical AI. זה נוראי, כי בלעדיה לא תהיה תעשייה בעוד עשור", כך אמר אבי טראוב, מנכ"ל איגוד ההיי-טק הישראלי בהתאחדות התעשיינים. טראוב דיבר בכנס ה-Physical AI הענק והראשון בישראל של אנשים ומחשבים, שנערך לפני החג במלון דיוויד אינטרקונטיננטל בתל אביב, בשיתוף המטה הלאומי לבינה מלאכותית. הוא דיבר בפאנל בהנחיית אדר חי, מנכ"ל ומייסד ג'יגה. בדבריו התייחס טראוב לטענה שממשלות רבות בעולם דוחפות תקציבים עצומים לתעשיית הבינה המלאכותית הפיזית, בעוד שבישראל, תמונת המצב לא לגמרי ברורה. לדבריו, "חסרות 16 אלף ידיים עובדות בתעשייה הישראלית, כך שה-Physical AI יכולה לתת דחיפה לתעשייה. מי שלא מבין את זה בתעשייה – לא נמצא במקום הנכון. צריך לזכור שבסוף, בקצה, יש בתעשייה אנשים, והם לא היי-טקיסטים במובן הטוב של המילה". הוא סיים באומרו כי "ארגון ומפעל שלא יכינו אסטרטגיה ל-Physical AI בתעשייה – לא יהיו קיימים בעוד כמה שנים". עומר כילף, מנכ"ל אינוביז. צילום: ניב קנטור עומר כילף, מנכ"ל אינוביז, אמר בפאנל כי "האפליקציה הראשונה שמיישמת Physical AI היא רכב אוטונומי שצריך לקבל החלטות בזמן אמת, באופן מיידי. יש אלגוריתמים ומערכות חישה, וישראל חייבת להוביל בתחום הזה. אני מצטער שאין בישראל מספיק רובוטיקה, בהיבט של LIDAR, שלגמרי חיוני לבינה מלאכותית פיזית, וחבל שהמדינה לא מגדירה את הטכנולוגיה הזאת כקריטית ואסטרטגית. בסין היא כבר נחשבת כזו, ואסור לנו לאחר ולהישאר מאחור". הוא הוסיף כי "ישראל לא לבד, ואנחנו צריכים להבין מי בעלות הברית שלנו ולהביא ערך משם. כשאני רואה את האולימפיאדה של הרובוטים בסין אני מקנא, אני רוצה שזה יקרה כאן. אני רוצה שידחפו לתחרות על כישרונות טכנולוגיים". פרופ' ליאוניד יביץ מהפקולטה להנדסה באוניברסיטת בר אילן. צילום: ניב קנטור לפי פרופ' ליאוניד יביץ מהפקולטה להנדסה באוניברסיטת בר אילן, חיזוק המעמד של ישראל בעולמות ה-Physical AI והרובוטיקה מתחיל ביצירת סביבה תומכת. "קודם כל צריך להביא לכאן יותר יכולות של ייצור שבבים, ולפחות במקרה הזה אני חושב שהאסימון כנראה נפל ואנחנו בכיוון. דבר שני, צריך לדעת שזה לא יקרה בפני עצמו, אלא צריך להשקיע עוד ועוד", אמר. פרופ' יביץ הוסיף כי "אנחנו לא חייבים להיות בקצה המדמם של הטכנולוגיה – אפשר להסתדר גם עם שבבים מאיצים פשוטים יותר, אבל חשוב לשלב אותם עם מערכת שלמה, זיכרונות שמספיקים למודלים מתאימים, ולשלב את כל זה באריזה מתקדמת חכמה. אפשר לשלוט בזה: אנחנו לומדים המון על אריזה אחת חכמה, וזה הסטאק (מכלול הטכנולוגיות שמרכיבות את המוצר – צ"ק) שלנו, בישראל". טל כהן, שותף מנהל בנקסט גיר ונצ'רס ומייסד בדרייב TLV. צילום: ניב קנטור דובר נוסף בפאנל היה טל כהן, שותף מנהל בנקסט גיר ונצ'רס ומייסד בדרייב TLV. הוא נשאל מה הדבר שכל הסטאק תלוי בו ואנחנו לא מדברים עליו מספיק, וענה: "המטרה שלנו היא לאפשר שיתופי פעולה בין סטארט-אפים ישראליים לתאגידים גדולים. ברגע שנכנסנו לשוק ה-Physical AI, שאלנו את עצמנו מה גורם לכך שיש שם אחוזי כשל גדולים יותר מהממוצע בפעילות שלנו. חלק מהעניין קשור לארגונים שלא בדיוק הבינו איפה ולמה הם מכניסים פתרונות בינה מלאכותית פיזית. הם צריכים להבין את זה ולתת יותר אוטונומיה למערכות. לא כל החברות בדיוק מודעות לכך. הדבר שהכי פחות מדברים עליו הוא החלק שצריך לקבל את הטכנולוגיה ולוודא שרצפת הייצור מוכנה לכך".

החרפת המאבק על זכויות השידור של אירועי ספורט חיים, והגברת הפיקוח הממשלתי האמריקני בוושינגטון, הובילו באחרונה את ענקיות הטכנולוגיה המתמחות בהזרמת תוכן (סטרימינג) לבצע לצעד אסטרטגי חסר תקדים – החברות נטפליקס (Netflix), אמזון (Amazon) ויוטיוב (YouTube) איחדו כוחות והקימו קואליציית שתדלנות ייעודית בשם Streaming Access and Choice Alliance (ברית הגישה והבחירה בסטרימינג – המוכרת בראשי התיבות SACA).  הקואליציה פועלת תחת חסותו של ארגון הגג הטכנולוגי TechNet ומנוהלת על ידי מייק וורד, סגן נשיא בכיר למדיניות פדרלית ב-TechNet. המהלך נועד למלא חלל ייצוגי בוושינגטון, שנוצר מאז פירוק ארגון Internet Association בסוף שנת 2021, תוך ביסוס הסטרימינג ככוח פוליטי עצמאי, הנבדל מארגוני האולפנים המסורתיים כדוגמת MPA. בניגוד לקואליציית SIA (ר"ת Streaming Innovation Alliance) שהוקמה בשנת 2023 וכללה גופי מדיה וסטרימינג מסורתיים כמו דיסני ופארמאונט, ברית SACA מבוססת בלעדית על שלוש שחקניות הדיגיטל הגדולות, בעוד שחברת דיסני – נותרה מחוץ להתאגדות זו. חזית מאוחדת מול הרגולציה והחוק מ-1961 הטריגר המרכזי להקמת SACA הוא הלחץ הציבורי והרגולטורי הגובר עקב העברת משחקי ספורט פופולריים אל מאחורי חומות תשלום ופלטפורמות מפוצלות – משרד המשפטים האמריקני והוועדה הפדרלית לתקשורת, ה-FCC, החלו לבחון מחדש את חוק שידורי הספורט מ-1961 (Sports Broadcasting Act of 1961). מדובר בחוק היסטורי המעניק לליגות הספורט המקצועניות פטור מיוחד מחוקי ההגבלים (אנטי-טראסט), ומאפשר להן למכור את זכויות השידור של המשחקים כמקשה אחת.  יו"ר ה-FCC, ברנדן קאר, העלה תהיות נוקבות האם הפטור המנוצל כיום גורם להדרת אוהדים ולפגיעה בצופים, על ידי העברת שידורים שהיו חינמיים בעבר לרשתות הסטרימינג בתשלום.  במקביל, בקונגרס האמריקני מקודמת הצעת החוק For the Fans Act של הסנאטורית תמי בולדווין, שמטרתה לחייב את הליגות לספק לאוהדים גישה חינמית למשחקים המקומיים ולמנוע חסימות שידור. בתוך כך, רשתות השידור הליניאריות המסורתיות מפעילות לחץ כבד על המחוקקים במטרה להגביל את התרחבות הסטרימינג בתחום אירועי הלייב. The Tammy Baldwin "For the Fans Act" is interesting… For baseball, it would drastically change local media contracts, making most team contracts void as exclusivity is a major component of those contracts. They would have to be re-negotiated at a lower price. pic.twitter.com/Umkm0KQvom — Baseball's Not Dead (@dead_baseball) April 26, 2026 "מדיניות המאפשרת חדשנות ומענה לצרכי הצרכנים כיום" נכונותן של ענקיות הדיגיטל להילחם בוושינגטון נובעת מהיקף ההשקעות העצום שלהן בתחום תכני הספורט – שוק שצפוי להגיע לכ-14.2 מיליארד דולר.  כיום, אמזון מחזיקה בזכויות הבלעדיות לשידורי Thursday Night Football ב-NFL; יוטיוב מחזיקה במארז הסטרימינג Sunday Ticket; ואילו נטפליקס החלה לשדר משחקי NFL מרכזיים (כאשר משחק הפתיחה שלה במלבורן רשם כ-18.5 מיליון צופים בארה"ב), ובמקביל נכנסה לעולם אירועי הלייב באמצעות עסקת ענק נפרדת בשווי 5 מיליארד דולר ל-10 שנים לשידור WWE Raw – המכונה גם Monday Night Raw – תוכנית הדגל השבועית והמרכזית של ארגון ה-WWE (ר"ת World Wrestling Entertainment) העוסק בתחום ההיאבקות המקצועית והספורט-הבידורי. בנוסף, שלוש החברות נערכות להתמודד על זכויות השידור של מונדיאל 2030 ו-2034.  ענקיות הסטרימינג טוענות כי הטכנולוגיה שלהן מעשירה את חוויית הצפייה באמצעות זווית צילום מרובות, נתונים סטטיסטיים בזמן אמת, שידורים ברב-לשוניות ותכנים מלווים. וורד, המוביל, כאמור, את הקואליציה מטעם TechNet, ניסח את עמדת ברית SACA באופן רשמי וקבע כי: "אמריקנים רוצים יותר אפשרויות גמישות ואפשרויות צפייה בתוכניות האהובות עליהם, כולל באירועי ספורט ובאירועי לייב נוספים. חברות הסטרימינג והבידור הדיגיטלי מציעות לקהל תכונות טובות יותר ותמורה גדולה יותר לכספם. לתעשייה וללקוחותיה מגיע קול ייעודי בוושינגטון, שיקדם מדיניות המאפשרת חדשנות ומענה לצרכי הצרכנים כיום". השלכות רוחב על השוק ותגובת הבורסה הקמת SACA עוררה תגובות מעניינות בשווקים הפיננסיים – מניית נטפליקס רשמה עניין רב ועלתה בכ-4% ביום ההודעה (כשברקע גם העלאת מחיר יעד מבית Evercore ISI ל-110 דולר), אלפבית (Alphabet) – החברה האם של יוטיוב – רשמה עליה צנועה יותר של כ-2.5%-3%, בעוד מניית אמזון כמעט שלא נעה וירדה בכ-0.7%-1.2%.  הפער בתגובת המשקיעים משקף את העובדה כי עבור נטפליקס, הפועלת כחברת סטרימינג טהורה, פתיחת שוק הספורט קריטית לבניית היצע תכנים איכותי שיקפיץ את הכנסותיה מפרסומות (Netflix Ads Suite). לעומת זאת, עבור אמזון וגוגל, פעילות הסטרימינג מהווה חלק קטן בלבד מתוך מחזורי ענק שלה בתחומי הענן, הקמעונאות ומנועי החיפוש. במקביל, מהלכי מיזוג בתעשייה, כמו ניסיונות של פארמאונט לרכוש את וורנר ברס דיסקברי, ממחישים כיצד ענקיות המדיה הציבוריות מנסות להגיע לקנה מידה תחרותי מול ענקיות הטכנולוגיה. תוצאות המאבק המשפטי והפוליטי שמובילה SACA יקבעו בסופו של דבר האם שידורי הספורט יוסיפו להתכנס אל תוך אפליקציות בתשלום, או שהרגולטורים יכפו כללים שיחזירו חלק מהתכנים לשידור הפתוח לציבור.

במשך שנים התרגלנו לחשוב שחיכוך הוא בעיה. אם פעולה דורשת זמן, מאמץ או ריכוז, סימן שהמערכת עדיין אינה מתקדמת מספיק. לכן הטכנולוגיה מקצרת, משלימה, מציעה ומחליטה עבורנו: אפליקציית הניווט מונעת מאיתנו ללכת לאיבוד, מנוע החיפוש חוסך את הצורך לזכור, האלגוריתם בוחר עבורנו מה לקרוא, והבינה המלאכותית כבר מסוגלת לנסח את המייל, לסכם את המאמר ולהציע איזו החלטה לקבל. הסכנה אינה שנהפוך לפחות אינטליגנטיים במובן הפשוט. הסכנה עדינה יותר: שנתרגל לקבל תוצרים של חשיבה בלי לעבור את התהליך שבונה את היכולת לחשוב ומה אם חלק מהחיכוך הזה אינו תקלה שיש לבטל, אלא מרכיב חיוני בהתפתחות האנושית?  אפשר לקרוא לו "חיכוך קוגניטיבי": המאמץ הנדרש מאיתנו כדי להבין, לזכור, להתלבט, לנסח עמדה או להתמודד עם דבר שאיננו יודעים עדיין. זהו הרגע שבו אנחנו נעצרים מול דף ריק, מחפשים מילה מדויקת, מנסים להבין טיעון מורכב או מתלבטים בין שתי אפשרויות שאין ביניהן תשובה ברורה. הרגעים האלה אינם נעימים תמיד, אך הם אינם זמן מבוזבז. לעיתים קרובות, דווקא בהם מתרחשת החשיבה.  כשמערכת בינה מלאכותית מסכמת עבורנו טקסט, היא מעניקה לנו את תוצאת הקריאה בלי שנחווה את הקריאה עצמה. כשהיא מנסחת עמדה בשמנו, אנחנו מקבלים ניסוח מלוטש לפני שנאלצנו לגלות מה אנחנו באמת חושבים. וכשהיא מציעה החלטה, היא עשויה לחסוך לנו לא רק זמן, אלא גם את ההתמודדות שממנה נוצרים שיקול דעת, ביטחון עצמי וזהות.  הסכנה אינה שנהפוך לפחות אינטליגנטיים במובן הפשוט. הסכנה עדינה יותר: שנתרגל לקבל תוצרים של חשיבה בלי לעבור את התהליך שבונה את היכולת לחשוב. אדם יכול להחזיק בידו תשובה מצוינת, אך לא לדעת כיצד נוצרה, על אילו הנחות היא מבוססת ומתי אסור לסמוך עליה. הוא ייראה מיומן יותר כלפי חוץ, אך יהיה תלוי יותר במערכת מבפנים. מפריעות לנו לחשוב עצמאית. אפליקציות ניווט. צילום: אילוסטרציה. ג'מיני אפס ניווט עצמי אנחנו מכירים תופעה דומה מתחומים אחרים – אפליקציות ניווט מאפשרות לנו להגיע כמעט לכל מקום, אך לעיתים משאירות אותנו ללא מפה פנימית של הסביבה. אנשי קשר בטלפון פוטרים אותנו מלזכור מספרים. המלצות אוטומטיות עוזרות לנו לבחור סרט, מסעדה או מוצר, אך מצמצמות את ההזדמנות לחפש, לטעות ולגלות משהו שלא הותאם מראש להעדפות שלנו. כל כלי פותר בעיה מקומית, אך הצטברות הכלים עלולה לשנות בהדרגה את היכולות ואת ההרגלים שלנו.  הדבר משמעותי במיוחד בחינוך. תלמיד שמקבל תשובה מלאה בתוך שניות אולי מסיים את המשימה מהר יותר, אך לא בהכרח לומד יותר. מטרתה של מטלה אינה רק לייצר תשובה נכונה. לעיתים מטרתה היא לגרום לתלמיד לשהות באי-ודאות, לנסות, להיכשל, לתקן ולבנות בהדרגה הבנה עצמאית. אם נמדוד הצלחה רק לפי איכות התוצר הסופי, יהיה קשה להבחין בין מי שפיתח ידע לבין מי שפשוט קיבל תוצאה.  עם זאת, אין כאן קריאה לדחות את הטכנולוגיה או להפוך את הקושי לאידיאל. לא כל מאמץ הוא בעל ערך. אין סיבה לשמר בירוקרטיה מסורבלת, עבודה טכנית מיותרת או משימות חזרתיות רק משום שהן דורשות מאיתנו מאמץ. ההבחנה החשובה היא בין חיכוך שמבזבז את זמננו לבין חיכוך שבונה את יכולותינו. הראשון ראוי לאוטומציה; על השני כדאי להגן.  כאן עולה אפשרות חדשה: אולי לצד הזכות לנגישות, למהירות ולנוחות, דרושה גם זכות לחיכוך קוגניטיבי. הזכות להבין לפני שמחליטים עבורנו; לכתוב טיוטה לפני שמציעים לנו ניסוח; לראות כמה אפשרויות לפני שהאלגוריתם בוחר אחת; ולדעת מתי המלצה מבוססת על שיקולים שאיננו שותפים להם. במערכות חינוך, בעבודה ובשירותים דיגיטליים, אפשר לתכנן טכנולוגיה שאינה רק מסירה מאמץ, אלא מאפשרת למשתמש לבחור איזה מאמץ הוא מעוניין לשמר. ייתכן שקיימת כאן גם חובה אישית. כשם שאנחנו מבינים שלא כדאי לתת למכונה לבצע עבורנו כל פעולה גופנית, אולי לא כדאי למסור לה כל פעולה מחשבתית. מדי פעם נכון לנווט בלי הוראות צמודות, לקרוא טקסט שלם במקום תקציר, לנסח רעיון לפני שפונים למודל, או להישאר עוד כמה דקות עם שאלה שאין לה תשובה מיידית.  בעידן הבינה המלאכותית, החופש לא יימדד רק במספר הדברים שהטכנולוגיה מאפשרת לנו לעשות. הוא יימדד גם ביכולת שלנו לבחור מה לא להעביר אליה. השאלה החשובה אינה רק כמה מאמץ אפשר לחסוך, אלא איזה סוג של אדם אנחנו עלולים להפסיק להיות כשהכל נעשה קל מדי. אולי זוהי אחת הזכויות החשובות של התקופה החדשה: הזכות לא לקבל מיד את הדרך הקצרה ביותר, הזכות להתמודד, לטעות ולחשוב בעצמנו. לא מפני שהקושי קדוש, אלא מפני שלעיתים הדרך הארוכה אינה מכשול בדרך להתפתחות – היא ההתפתחות עצמה. הכותב הוא מנהל מוצר ראשי באינטואיט ישראל וחוקר בטכניון

יש נוסחה קבועה לסיכומי השנה בהיי-טק הישראלי, והיא עובדת כבר שלושה עשורים: לוקחים שני גיוסים גדולים, מוסיפים "אומת הסטארט-אפ", מתבלים ב-"לגודלנו היחסי" ומגישים מנה טעימה וכזאת שעושה שמח. אלא שכשמגיעים לנושא הבינה המלאכותית, המתכון הזה לא עובד. הפער בינינו לבין העולם גדול מדי. המשחק הוא בין וושינגטון לבייג'ינג; תל אביב לא על המפה נתחיל במספרים, כי הם עושים את העבודה בעצמם: חמש ספקיות הענן והתשתית הגדולות בארצות הברית – מיקרוסופט, אלפבית, אמזון, מטא ואורקל – התחייבו להשקעות הוניות של בין 660 ל-800 מיליארד דולר בבינה מלאכותית ב-2026. אמזון לבדה מתכננת להשקיע כ-200 מיליארד. הענקיות הסיניות יגיעו השנה לכ-140 מיליארד דולר – יותר מכפליים מאשר ב-2025. ועכשיו הצד שלנו: ועדת נגל (שעליה ארחיב בהמשך) המליצה על השקעה ממשלתית של 25 מיליארד שקלים בבינה מלאכותית בחמש שנים – כשבעה מיליארד דולר. כלומר, פחות מתקציב ההשקעות של אמזון לשבועיים (!). וזו ההמלצה, לא התקציב. התקציב בפועל של המטה הלאומי לבינה מלאכותית שהוקם במשרד ראש הממשלה נאמד ב-120 מיליון שקלים להקמה ותפעול בשנים 2025 ובעיקר 2026, ועוד כ-2.6 מיליארד שקלים שאישרה הממשלה לתוכנית הלאומית הרב שנתית ל-AI, שמתוארכת עד 2027. המטה שואף להרחיב את תקצוב התוכנית, אבל זה עדיין לא אושר. כך או כך, הסכום אפילו לא קרוב להמלצה של פרופ' נגל, מה גם שבמאי האחרון, לאחר המלחמה עם איראן, הוא קוצץ ב-45 מיליון שקלים. ברור שמדינה כמו שלנו, כרגע, לא יכולה להתחרות על יצירת מודלי יסוד, כשם שאנחנו לא מייצרים מטוסי נוסעים. אבל חשוב להציב יעדים ריאליים – במקום להמשיך לדקלם שנהיה "בין חמש המובילות בעולם" בתחום. אם הממשלה החדשה, שתקום אחרי הבחירות, לא תבצע שינוי דרסטי במדיניות הבינה המלאכותית הישראלית, את סיכום השנה הבאה אני יכול לכתוב כבר עכשיו שתי חברות דגל שהסיפורים שלהן יכולים ללמד אותנו משהו AI21 Labs הייתה ניסיון ישראלי רציני לשחק במגרש של מודלי השפה הגדולים. היא הוקמה ב-2017 בידי פרופ' אמנון שעשוע, פרופ' יואב שוהם ואורי גושן, גייסה כ-700 מיליון דולר ממשקיעים כמו אנבידיה, גוגל ואינטל קפיטל, ותומחרה לפי 1.4 מיליארד דולר. לשם השוואה, OpenAI גייסה כ-63 מיליארד דולר ואנת'רופיק – כ-46 מיליארד, ושתיהן עומדות בפני הנפקה שתניב להם סכומים גדולים בהרבה (OpenAI החליטה לדחות את ההנפקה, אבל קרוב לוודאי שזו תקרה ב-2027). מייסדי AI21 Labs: מימין – פרופ' יואב שוהם, אורי גושן ופרופ' אמנון שעשוע. צילום: רועי שור הפער הזה הכריע. בשנה החולפת AI21 חדלה מפיתוח Wordtune, התכנסה לשוק הארגוני סביב פלטפורמת Maestro, ירדה מכ-260 עובדים לכ-200 ובדצמבר האחרון יצאה לחפש קונה. משא ומתן מתקדם עם אנבידיה לפי שווי של 2-3 מיליארד דולר לא הבשיל לעסקה. באפריל דווח על מגעים עם נביוס, אך נכון לעכשיו, אין עסקה חתומה. הנכס שמושך רוכשים פוטנציאליים ל-AI21 Labs הוא, לפי כל הדיווחים, צוות החוקרים, לא המוצר. דקארט, שבאחרונה עלתה לכותרות, היא הסיפור ההפוך, ולכן המאלף יותר: החברה של דין לייטרסדורף ומשה שלו נרשמה ב-7 בספטמבר 2023, גייסה כ-450 מיליון דולר בפחות משלוש שנים והגיעה במאי האחרון לשווי של כארבעה מיליארד דולר. באוגוסט דיווחה בלומברג על משא ומתן מתקדם למכירה לאנת'רופיק ב-6-7 מיליארד דולר ולפני שבוע דיווחה סוכנות הידיעות שהחברה פרשה מהעסקה לאחר בדיקת נאותות. היה כאן הרבה רעש על משהו שלא הבשיל לכדי עסקה. מייסדי דקארט. מימין: דין לייטרסדורף, מנכ"ל החברה, ומשה שלו, סמנכ"ל המוצר. צילום: משה אלקיים חשוב להבהיר: דקארט לא נכשלה. היא הצליחה מאוד. אבל שימו לב במה בדיוק: הטכנולוגיה שלה מייצרת וידיאו בזמן אמת בעלות מחשוב נמוכה משמעותית מהמתחרים. כלומר, המוצר הישראלי המבוקש ביותר של השנה הוא שכבת יעילות מעל חומרה של אחרים. זה כנראה המקום שלנו בשרשרת הערך. הוא גם, אגב, מקום לא רע, בתנאי שקוראים לו בשמו במקום להתעקש על תוכניות גרנדיוזיות על עיר אימונים לרובוטים. שנה אחרי נגל כבר כתבתי על דו"ח ועדת נגל כשהוגש לראש הממשלה ב-5 באוגוסט 2025. שווה לחזור אליו לא בגלל מה שהמליץ, אלא בגלל מה שקרה מאז. יו"ר הוועדה, פרופ' יעקב נגל, מגיש את הדו"ח לראש הממשלה, בנימין נתניהו. בצילום גם רוב חברי הוועדה והשרים בצלאל סמוטריץ' וגילה גמליאל. צילום: קובי גדעון, לע"מ הדו"ח קבע שיש בישראל כ-120 חוקרים בליבת ה-AI. הוא המליץ על 18 מיליארד שקלים לתשתיות מחשוב, ובתוכם רכישת 60 אלף מאיצי GPU. מחשב העל הלאומי, שהוקם על ידי נביוס בהשקעה כוללת של כחצי מיליארד שקלים, מתוכם 160 מיליון מהמדינה, נפתח לתעשייה ולאקדמיה בינואר האחרון, עם הקצאה של 1,000 מאיצי B200. שוב: הקצאה של 1,000 מתוך 60 אלף. במישור האנושי, דה מרקר דיווח בדצמבר שבפעם הראשונה מזה שנים נרשם מאזן הגירה שלילי של אקדמאים ישראלים. כלומר, אנחנו מייצאים בדיוק את המשאב שהדו"ח עצמו הגדיר כצוואר הבקבוק, ומה שהיה אמור להיות היתרון התחרותי שלנו: ההון האנושי הישראלי. לא הגירה חיובית, אלא שלילית. חוקרים בתחום והון אנושי עוזבים במקום לבוא. השורה התחתונה צריך להפסיק לנסח את היעד בצורה מגלומנית של להיות "אחת מחמש המדינות המובילות ב-AI". זה יעד שאי אפשר לעמוד בו, ולכן הוא משמש בעיקר כתירוץ לא לעשות את הדברים שכן אפשר. ומה שאפשר מוגדר היטב: חשמל ותשתית לחוות שרתים, רגולציית פרטיות שמתירה שימוש מבוקר בדאטה ומערכת תמריצים שתחזיק כאן כמה מאות חוקרים, ואולי תעודד עוד כמה עשרות לחזור לכאן. שלושת אלה נמצאים בסמכות ממשלתית מלאה ואינם דורשים 25 מיליארד שקלים. החלטת הממשלה מלפני שנה קבעה שתוכנית לאומית רב שנתית מתוקצבת תובא לאישור בתוך 120 יום. חלפו מאז יותר משלוש מאות, והממשלה הנוכחית בעיקר מדברת ולא עושה, ומשאירה אותנו על הספסל. אם הממשלה החדשה, שתקום אחרי הבחירות, לא תבצע שינוי דרסטי במדיניות הבינה המלאכותית הישראלית, את סיכום השנה הבאה אני יכול לכתוב כבר עכשיו.

רדיס הודיעה היום (ג') על מינויו של ירון אביסרור לסמנכ"ל פיתוח בכיר (SVP Software Engineering). במסגרת תפקידו, אביסרור ינהל את ארגון הפיתוח הגלובלי ויהיה אחראי על פיתוח הטכנולוגיה ואספקת המוצרים של החברה. בנוסף, הוא יוביל ברדיס מהלך של טרנספורמציית פיתוח מבוססת סוכני AI, שתטמיע יכולות בינה מלאכותית לאורך כל מחזור חיי פיתוח המוצרים – מתכנון ועד אספקה. אביסרור מביא איתו יותר מעשור של ניסיון בבנייה והרחבה של מוצרי SaaS ואבטחת מידע לארגונים – החל משלב הארכיטקטורה הראשוני ועד לפריסה והתרחבות גלובלית. לאורך הקריירה הוא התמחה בתחומי ההנדסה, ה-DevOps, מדעי הנתונים, האלגוריתמיקה, מחקר אבטחת המידע, מערכות ענן, מערכות עתירות נתונים ומערכות סייבר, כולל ארכיטקטורות מבוססות סוכני AI ומודלי שפה גדולים (LLMs). בתפקידו האחרון היה אביסרור סגן נשיא בכיר למחקר ופיתוח ומנהל כללי ב-Mend.io. לפני כן הוא שימש כסמנכ"ל מחקר ופיתוח בברינג. רדיס על קצה המזלג רדיס היא חברת דאטה בייס, שבין לקוחותיה נמנות שמונה מ-10 החברות הגדולות בעולם. הפלטפורמה שלה, Redis Enterprise, מניעה אפליקציות קריטיות בליבת הפעילות של החברות הללו. היא הוקמה ב-2011 על ידי עופר בנגל ויפתח שולמן, ומנוהלת כיום על ידי המנכ"ל, רואן טרולופ. החברה מעסיקה כ-1,300 עובדים ברחבי העולם, מתוכם כ-300 עובדים בסייט בתל אביב. אביסרור אמר כי "רדיס ביססה את מעמדה כאחת מחברות התשתית החשובות בעולם. המוצרים שלה הם חלק מרכזי בעבודה היומיומית של מיליוני מפתחים ברחבי העולם. אוביל את ארגון הפיתוח הגלובלי של החברה במטרה להמשיך להאיץ חדשנות ולהרחיב את יכולות הפלטפורמה לתחומים נוספים".

OpenAI רכשה בחשאי את הסטארט-אפ הישראלי גלאס אימג'ינג, שפיתח מצלמה מבוססת AI לסמארטפון – כך דיווח אמש (ב') הוול סטריט ג'ורנל. גלאס אימג'ינג נוסדה ב-2019 על ידי זיו אתר וטום בישופ, שניהם יוצאי אפל. היא פועלת מלוס אלטוס, קליפורניה, ויש לה מרכז פיתוח בישראל. חלק גדול מהמו"פ והאלגוריתמיקה של החברה מבוצע מכאן. אתר הוא יזם סדרתי ישראלי, שהגיע לאפל לאחר שהיא רכשה ב-2015 את לינקס אימג'ינג שהקים – רכישה שאפשרה לאפל לפתח את מצלמות הפורטרט של ה-iPhone. גלאס אימג'ינג גייסה עד כה 30 מיליון דולר ממשקיעים כגון אלפבית, אינסייט פרטנרס וזרוע ההשקעות של arm. סכום הרכישה מהווה מכפיל מכובד מאוד, של פי 10, לעומת הסכום שגויס. גישה שונה לעריכת תמונות מבוססת AI הגישה של גלאס אימג'ינג שונה מזו המקובלת בעריכת תמונות באמצעות בינה מלאכותית: במקום לעבד תמונות לאחר הצילום, הפיתוח שלה מלמד רשתות עצביים את המאפיינים האופטיים הספציפיים, כך שאיכות התמונה משתפרת כבר בעת הצילום. כך, איכות התמונה המצולמת בסמארטפון משתווה לזו של מצלמת DSLR, שנחשבת לאיכותית מאוד. לא ברור מה המטרה של OpenAI ברכישה, והיא גם לא הגיבה לדיווח. על פי דיווחים שפורסמו באחרונה, החברה של סם אלטמן מפתחת מכשירים משלה, כולל סמארטפון, אוזניות ועוזרי AI. בשנה שעברה היא רכשה תמורת 6.5 מיליארד דולר את io Products – הסטארט-אפ של ג'וני אייב, שהיה במשך שנים המעצב הראשי של אפל – שעל פי דיווחים עוסק בפיתוח המוצרים הללו. לא מן הנמנע שהרכישה של גלאס אימג'ינג היא חלק מהמאמצים האלה. OpenAI ביצעה כמה רכישות בתקופה האחרונה, ונערכת להנפקה שלה. עם זאת, בימים האחרונים אמר אלטמן שהחברה החליטה לדחות את ההנפקה, משום שמדובר במהלך "מאוד לא מומלץ" עבורה עכשיו – עקב החששות סביב יכולות סוכני ומודלי הבינה המלאכותית. ככל הנראה, הנפקת OpenAI תתבצע בשנה הבאה.

מאת: אוהד שוורץ, מנהל תחום מכירות לקוחות עסקיים, DM Engineering כשמקבלי החלטות בארגונים חושבים על נושא המולטימדיה, רבים עדיין מדמיינים מסך בחדר ישיבות או מצלמה לשיחת וידיאו. בפועל, עבור חברות היי-טק וארגונים גלובליים, מערכות אודיו-וידיאו הפכו בשנים האחרונות לתשתית עסקית המשפיעה על הדרך שבה עובדים משתפים פעולה, מנהלים מקבלים החלטות ולקוחות חווים את הארגון.  ארגוני היי-טק מפעילים מרכזי פיתוח ומשרדים ברחבי העולם. עובדים עוברים בין אתרים, הנהלות מקיימות פגישות עם צוותים גלובליים, לקוחות ועובדים מצפים לקבל את אותה חוויית משתמש בכל משרד שאליו הם מגיעים. במציאות הזו, סביבת העבודה אינה מסתכמת רק בחדרי ישיבות, אלא שהיא כוללת חוויית משתמש בכל נקודות הממשק בארגון, כגון: אודיטוריומים, מרכזי הדרכה, חדרי בקרה, Experience Centers, שילוט דיגיטלי, קמפוסים חכמים ומרחבי עבודה משותפים – כולם צריכים לפעול כחלק ממערכת אחת, אחידה ופשוטה לתפעול. מולטימדיה עסקית כבר אינה רק אמצעי להצגת תוכן או לקיום שיחות וידיאו – היא מהווה תשתית ארגונית חשובה, המאפשרת לארגון לפעול באותו סטנדרט, ללא קשר למיקום הגיאוגרפי של עובדיו.  סטנדרט אחד. סניפים מרובים. אותה חוויית עבודה.  אחד האתגרים המרכזיים של חברות היי-טק בינלאומיות הוא יצירת אחידות בין כל אתרי החברה. כאשר כל משרד מוקם בתקופה אחרת, על ידי ספקים שונים ובסטנדרטים שונים, נוצרים פערים בין מערכות המולטימדיה והאודיו-וידיאו. חדר הישיבות בישראל פועל אחרת מזה שבאירופה, מרכז ההדרכה בארצות הברית מבוסס על מערכת אחרת, וחדר הבקרה באסיה משתמש בפלטפורמה שונה.  התוצאה היא עומס על צוותי ה-IT, עלויות תחזוקה גבוהות יותר וחוויית משתמש שאינה עקבית. עובד שמגיע ממשרדי החברה בתל אביב ללונדון אינו אמור ללמוד מחדש כיצד מפעילים את חדר הישיבות או כיצד מתחברים לפגישה. מבחינתו, הכל צריך לעבוד באותה צורה.  לכן יותר ויותר ארגונים מגדירים כיום סטנדרט גלובלי למערכות המולטימדיה והאודיו-וידיאו שלהם: החל מחדרי ישיבות, דרך מרכזי הדרכה ואודיטוריומים ועד חדרי בקרה וחללי אירוח. כך ניתן לנהל את כלל המערכות ממקום מרכזי, להבטיח חוויית משתמש אחידה ולהרחיב את הפעילות במהירות, כאשר הארגון פותח סניפים חדשים או מבצע רכישות ומיזוגים. יישום של תפישה כזו דורש ניסיון בניהול פרויקטים בינלאומיים ומתודולוגיית עבודה אחידה. כחברה הישראלית היחידה החברה ב-GPA (ר"ת Global Presence Alliance) – רשת אינטגרטורי ה-AV הגדולה בעולם הפועלת ביותר מ-120 מדינות – DM Engineering מאפשרת ללקוחותיה ליישם את אותם סטנדרטים גם בפרויקטים גלובליים. עבור הלקוח המשמעות היא נקודת קשר אחת המנהלת את הפרויקט מקצה לקצה, לצד יכולת לספק שירות, התקנה ותחזוקה מקומיים בכל אתר בעולם.  כל חלל צריך לייצר ערך עסקי  השינויים בעולם העבודה הובילו גם לחשיבה מחודשת על אופן ניצול שטחי המשרד. במקום חללים בעלי ייעוד קבוע, ארגונים מחפשים כיום מרחבים גמישים, שיכולים להשתנות בהתאם לצורך.  כך למשל, באחד הפרויקטים שביצעה DM Engineering עבור חברת היי-טק בינלאומית, תוכננה קפיטריה חדשנית המשמשת את עובדי החברה במהלך היום. עם סיום ארוחת הצהריים, אותו חלל הופך בתוך דקות למרכז אירועים עסקי. בלחיצת כפתור יורדות מהתקרה מצלמות מקצועיות; מסך LED גדול נכנס לפעולה; ומערכות שמע והגברה מתקדמות מופעלות באופן אוטומטי; וכך, בזמן אפס, ניתן לקיים במקום הדרכות, שיחות וידיאו גלובליות, השקות מוצרים, הרצאות ואירועי חברה – וזאת ללא צורך בהקמת אולם ייעודי נוסף. בפרויקט נוסף עבור חברת היי-טק מובילה, הקימה החברה מיצג וידיאו-ארט המבוסס על מערך מסכי LED, הנשלט ממערכת שליטה מרכזית, כך שבלחיצת כפתור ניתן לעבור בין יצירות דיגיטליות, תכני מיתוג, סרטוני חברה או שידורים חיים. מערכות שמע שהוטמעו באופן נסתר בקירות משלימות את החוויה וממחישות כיצד מולטימדיה יכולה להפוך לחלק בלתי נפרד מהזהות הארגונית ומהחוויה שמקבלים עובדים, לקוחות ואורחים.  לאחר יותר מ-25 שנות פעילות ואלפי פרויקטים בישראל ובעולם, DM Engineering ממשיכה ללוות חברות היי-טק, ארגונים פיננסיים, מוסדות ציבור וגופים ביטחוניים בתכנון ובהקמה של מערכות מולטימדיה ואודיו-וידיאו עסקיות.  בעולם שבו ארגונים פועלים במקביל בעשרות אתרים ובמספר מדינות, מערכות אלה כבר אינן רק אמצעי טכנולוגי אלא הן תשתית אסטרטגית המחברת בין אנשים, תהליכים ומקומות, ומאפשרת לארגון כולו לפעול באותו סטנדרט, בכל מקום בעולם. לקביעת פגישה: sales@dm-ltd.co.il