כל ההומנים למיניהם, שמגנים על הילדים של העובדים הזרים, שכחו שיש פה צברים שמחזיקים את המדינה הזו במקומות הכי נמוכיםאתם יכולים לתפוס אותי במילה. מדינת ישראל עם חיוך מטומטם על הפנים, חופרת לעצמה קבר דמוגרפי. המחלה מקננת, התסמינים ברורים, אבל הציבור אדיש. בעיקר משום שהמסתננים עדיין לא חצו את קו בר-לב של בורגנות גוש דן. הממשלה שלומיאלית ואימפוטנטית, הגבול פרוץ, מדיניות ברורה אין. התקשורת, כדוברת האליטות, כבולה רעיונית בתקינות פוליטית ומסרבת לתת במה הוגנת ומשקל אמיתי לאיום. תקשורת תל אביבית בועתית, ...

בין אלטלנה לבניון, בן גוריון והיצר, גלגלץ והמסר "ואני בתוך כל ההמון הגדול למטה על שפת הים עמדתי ויחד עימהם במו עיני ראיתי בחורי ישראל קופצים ממכוניות גדולות וכובעי פלדה על ראשיהם, ומקלעים דרוכים בידיהם והם חמושים מכף רגל ועד ראש והם שניים-שניים, שלושה, עשרות, מאות רבות - רצים לירות ביהודים. ואיני יודע עוד: למה לי עיניים אם כזאת הן רואות. ובין הבתים עברתי ועל הגגות והגזוזטראות פלוגות ישראל למטה בים. על תורן האוניה ועל סיפונה יהודים עומדים ומניפים דגל לבן ...

אוטונומיה אפריקאית בתל אביב, לילה בתחנה המרכזית הישנהמתישהו בעתיד הלא רחוק, זה יקרה. אחר צהרים של פורענות בדרום תל אביב. ניידת תעצור לבדיקה שגרתית שלושה סודנים. קצת שתויים. המתח סמיך באוויר. תערובת נפיצה. פתאום מילה מיותרת, על נהר טסטוסטרון זיעה גולשת לעיניים, דקירה. שוטר על הקרקע מחזיק את הצד, בין אצבעותיו מטפטף הדם. השותף המום, שולף אקדח. כדור אחד. סודני מת על הקרקע. העניינים יצאו מכלל שליטה. הם יגיחו מהבארים הקטנים, יצוצו מכוכי מסעדות, מבתי זונות דלוחים, ...

אז מה שנתחיל בהיכרות? האמת, היה לי יותר קל להתחיל בארוחה, בטח הייתי שוברת את הראש, מה להכין לכם. אני מניחה שבסוף הייתי הולכת על בטוח ומכינה לכם שקשוקה עם המון כוסברה ולידה בגט חם טרי, טרי ובירה טובה וצוננת. הייתי מספרת לכם קצת על עצמי ומבקשת שתספרו לי על עצמכם. אחר כך היינו עוברים לסלון. רוצים תה עם ג'ינג'ר טרי ומקל קינמון? איך הקלמנטינות? נכון בטעם של פעם? תטעמו מהעוגיות המרוקאיות, לא אני לא מרוקאית, אבל זאת לא אשמתי. תרגישו בנוח, אתם יכולים להתכסות בשמיכות הפליז המפוזרות ...

מדוע כל כך מתאמצים לשכנע שהבעיה היא "שלטון הוועדים"

הרב ישראל רוזן מנסה להבין האם "הברית" עם יש עתיד כוללת גם הבנה בעינייני שלום וביטחון, "זה צורם ולא ערב לאזניי".

בריטניה היא מדינה בשקיעה מואצת, שאינה מסוגלת לשאת עוד את נטל בעיותיה. לאחר שדירוג האשראי שלה הורד השבוע, אין לה ברירה אלא להביט בבעיות הקיומיות בעיניים, אך אפילו עכשיו אין היא מסוגלת לעשות זאת. כמוה כמצרים: שבויה בתפיסה עצמית של גדולה, מבלי שהיא מסוגלת להבין שמה שנותר מן העבר הרחוק היא התפוררות, בריחת החזקים, ודכדוך לאומי. בטרם תתקן אחרים, כדאי שבריטניה תתקן את עצמה. בבריטניה יחרימו את ישראל? בעצם, אולי להיפך?

ביום בו עלה מגדל שלום באש, סיפר לי צחי, מאייר הטור, את המעשה הבא, שאירע אי שם באמצע שנות התשעים. שירה הייתה יפה. יפה כל כך, עד שכל הקלישאות על יופי, הלכו מכות בגללה. ובנצי היה כרוך אחריה. מרגע ששם עיניו בה, בתחילת הסמסטר, התאהב ללא תקנה. לצערו, חד סטרית. אבל כעת בספרייה, שירה רכנה לעבר שולחנו, "מה אתה קורא"? התעניינה. "זה לעבודה של תנחום"?"כן... זה הא...הספר של נתן דונביץ' על תל אביב". גמגם, ריחה מציף אותו. ...