חייהם של תושבי שדרות רוטשילד לא היו נוחים במיוחד בשבועות האחרונים, לאור חלוקת מרחב המחיה הציבורי שלהם עם אלפי דיירי המאהל שמשתרע לאורך הרחוב. אולם, נראה שאין זו הפעם הראשונה שדיירי השדרה מתלוננים, גם אם תלונותיהם כיום מרירות פחות מאלה של שנות ה-50. כשמלאו עשר שנים למדינת ישראל, לאחר ימי צנע, קליטת עלייה, התיישבות ומלחמה בלתי פוסקת במסתננים, נראה היה שישראל הופכת בהדרגה למדינה ככל המדינות, כזאת שבה כבר אי אפשר לצאת מהבית ולהשאיר חלונות פתוחים בקומות הקרקע, או את המפתח מתחת לעציץ או מעל המשקוף. מציאות חדשה טפחה על פני הישראלים, ובעיקר על פניהם של תושבי תל אביב. המציאות של עולם הפשע, של כייסים, פורצים, ולא עלינו, פרוצות. ב-5 בספטמבר 1958 פורסם ב"הארץ" מאמרו של זאב שיף שנושאו היה מעברן של נערות הרחוב, שעד כה חיו ועבדו בעיקר ביפו, לשדרות רוטשילד. ...

בהפסקת הצהריים השליכו נערים בתיכון בתל-מונד בלונים עם חומצה לעבר חבריהם בחצר. הנפגעים סובלים מכוויות וחלק משערם נשרף, חמישה פונו לבית חולים

במשכן הכנסת התפשטה צחנה, ועובדי המזנון שחזרו מחופשה גילו בתוך אחד הסירים פגר חתול. "אנו רואים את האירוע בחומרה", אמרו בכנסת

עובדי מזנון הכנסת שהכינו את המטבח לקראת חזרה לפעילות נדהמו לגלות פגר של חתול באחד הסירים במטבח. הגילוי החריג אמנם לא גרם לנזק תברואתי, אך הוליד חילופי האשמות בין מפעילי המזנון לבין הנהלת הכנסת. חברת "שפע קייטרינג" בתגובה: לא ברור איך חתולים מסתובבים בחופשיות במשכן המאובטח במדינה

מרתה סטיוארט סיפרה לנתניהו על חוויותיה בארץ הקודש והצביעה יחד איתו עבור ים המלח בתחרות 7 פלאי עולם הטבע