המסרים הועברו למנהיג חיזבאללה באמצעות בכירים בממשלת צרפת, וכללו איום בשימוש בכוח אמריקני ימי ובפגיעה אפשרית בדמשק ובנשיא הסורי. הבית הלבן פועל לקבלת אישור מהקונגרס להשתתפות בפעולה אפשרית נגד חיזבאללה

אלמנתו של אופיר ליבשטיין, ראש מועצת שער הנגב, סיפרה על התושיה שלו כששמע על החשש מחדירה ("רץ עם האקדח החוצה") ועל רגעי האימה במתקפת המחבלים: "עברו יותר מ-30 שעות עד הפינוי". ניצן (19) בנם נפגע, ונעדר מאז: "ירו לעברו כמויות של כדורים, הוא עשה לעצמו חוסם עורקים"

35 ארגונים באוניברסיטת הרווארד הצהירו כי "משטר האפרטהייד הוא האשם היחיד" במלחמה, בייל ארגנו עצרת סולידריות "עם ההתנגדות הפלסטינית" ובאוניברסיטת מישיגן מפיצים פליירים שטוענים שישראל היא שפתחה במלחמה

בבוקר שבת התקשרה רחל אדרי לבנה השוטר אביתר, וסיפרה לו על ירי ששמעה סמוך לבית. לאחר מכן הבין שהירי מתרחש ממש בתוך בית הוריו באופקים, שם פגש במחבלים - שאימו הציעה להם קפה ועוגיות והצליחה להערים עליהם: "אחד מהחוטפים החזיק רימון עם נצרה פתוחה מעל ראשה של אימי". הוא שרטט לכוחות הימ"מ את הבית, לפני שהוריו חולצו תחת אש

בכניסה לעיר צלפים על הגגות, ברקע הדי פיצוצי רקטות ויירוטים ורק המכולת של מופידה פתוחה. כך נראית שדרות בזמן מלחמה. משם, בדרך המובילה לכפר עזה, ראינו את הרכבים השרופים ואת גופות המחבלים. המטחים שהגיעו באותו רגע הזכירו לנו: הלחימה נמשכת, גם בשטח ישראל - וזו רק התחלת המערכה

כבישים נטושים. מכוניות שרופות. בתים מפורקים. גופות מוטלות בכל מקום. תושבי עוטף עזה שנאלצו להתפנות מבתיהם מתארים מראות אפוקליפטיים: "האזור נראה כמו סרט אימה, זה לא מובן מאליו שאני מחבקת את הילדות שלי"

עדות מצמררת של מאי חייט שניצלה מהמסיבה ליד רעים: "רציתי להתאבד לפני שמעלים אותי לרכב. המחבלים נתנו לי מכות בראש עם קרש רק כדי להשפיל אותי. ואז אחד אמר לי 'לכי'. רצתי כמו מטורפת. אחרי שלוש שעות ששכבתי כמו מתה פתאום שמעתי עברית". ניתאי, שגם הוא ניצל: "רצנו תחת יריות מכל כיוון"

אוראל היה רגע לפני חופשת השחרור. אדר נלחמה על קצונה ואז נרצחה בקרב יריות. פלג יצא להגן על בנותיו מפני מחבלים שחדרו ליישוב. איתמר דאג לחלק מזון וציוד לחיילים עד הרגע האחרון. רשימות הנרצחים הולכות ומתארכות - וכך גם הסיפורים האישיים ששוברים את הלב