כשגיא זהר מתחיל יום עבודה הוא יודע שבסופו יהיו מי שייפגעו ממנו. ככה זה כשאתה מגיש את "מהצד השני" בכאן, שמבקרת פוליטיקאים וגם עיתונאים אחרים, חלקם קולגות וחברים שלא ממש אוהבים למצוא את עצמם על הגריל. בשיחה עם עינב שיף, שקצת מכיר את התחושה, הם מדברים על הדילמות והגבולות, מה חסר במהדורות, למה לא צריך להתעלם מהרייטינג וגם על ההתפטרות ההיא, בשידור חי, שטורדת את מנוחתו של זהר עד היום

אני יודע שיש אנשים שיש להם פֵטיש לכל מיני דברים. לנעליים. לבגדי עור. זה תמיד היה נשמע לי קצת מצחיק. אבל אובססיה זה לא דבר מצחיק בכלל. אובססיה מסלקת את כל שאר המחשבות, ומשאירה רק מחשבה אחת שחוזרת על עצמה שוב ושוב בלופים

בריאיון לתוכנית "הכול תרבות" ב-ynet radio סיפרה הזמרת על הרגלי ההאזנה למוזיקה בביתה, על הקשר עם אביה שבא לידי ביטוי בשיר "אבא", ועל העבודה לצד השחקנית ניב סולטן בסדרה "בוגד": "היא לא עושה עניין". האזינו

מה חשבת כל השנים האלה, גברת סימפסון? האם רצית שהנסיך יהיה גבר המתנשא לגובה ויתורו? בבחירתו בך, כלא אותך באי-שלמות מתמדת. אני שואלת את עצמי על מה אמנון שלי היה מוכן לוותר עבורי? בטח לא על משחק הכדורסל שמתרחש בדיוק בשעה שאני באה לבקר

תוך כדי בכי הרגשתי יד עדינה על הכתף שלי, וכשהרמתי את המבט ראיתי את לא-דבי לידי. "תבין", היא אמרה לי בלחש, "אני אולי נראית כמוה, עם השומה והכול, אבל אני לא היא, באמת!" גם ללא-דבי, הסתבר, קראו דבורה, אבל היא הגיעה לניו יורק באותו בוקר לא מאוסטרליה אלא מיקום מקביל, במסגרת שעשועון טלוויזיה שנקרא "יחי ההבדל הקטן", שמפציץ עכשיו ברייטינג ביקום המקביל שממנו באה

סם רוקוול וסירשה רונן מציגים יחד כימיה טובה, לא לוקחים את עצמם ברצינות, והופכים מותחן בלשי שגרתי לקליל וכיפי. הפוטנציאל הקומי לא מנוצל עד הסוף, אך המשחק עם חוקי הז'אנר המוכר והעובדות ההיסטוריות מספקים לצופים שעה וחצי של הנאה