בקואליציה בוחנים תאריכי פיזור הכנסת: 1 בספטמבר או 15 בספטמבר • האופציה של קיום בחירות בתקופת "הימים הנוראים" נופלת ככל הנראה מסיבות לוגיסטיות • פיזור 12,000 קלפיות אמור להתקיים יומיים לפני הבחירות - שיחול בראש השנה - ויום הכיפורים יחול במסגרת הימים שיש לוועדה לספור את הקולות

גם כמעט 60 שנים לאחר שחרורה, הפערים בין החלק המערבי למזרחי בעיר הבירה בלתי נתפסים • "הכל נעשה בדרכים עקיפות, חלילה לא כמו שצריך על פי הספר", אומר בכיר המעורה בפרטים • חבר מועצת העיר מודה ש"יש מה לשפר" אך מפנה אצבע גם למדינה

קטאר ביקשה להיפטר מ-24 מטוסי יורופייטר טייפון מתקדמים - מהגרסה הטובה ביותר הקיימת של המטוס - כדי לפנות מקום ל-F-35 • הרוכשת הסבירה הייתה אמורה להיות טורקיה, שהודרה מתוכנית ה-F-35 של ארה"ב בשל רכישת מערכת הגנה רוסית

פלוריאן טרדיף, שמסקר את הנעשה באליזה, טוען כי בריזיט מקרון זעמה על שיחותיו של בעלה עם גולשיפטה פארהאני • "נשיא הרפובליקה ניהל מערכת יחסים אפלטונית עם השחקנית במשך כמה חודשים", טען העיתונאי

במשך שנים התרגלנו למסגור כמעט קבוע של סיקור נשים בעמדות מפתח: משפטים על העצמה, התפארות בשבירת תקרות זכוכית והתפעמות מהישגים שעד לפני כמה עשורים נראו דמיוניים עבור נשים בישראל. לכל אלו בהחלט היה מקום, וגם היום אסור לקחת שום דבר כמובן מאליו, אבל הגיליון שאתם אוחזים בו כעת נולד מתוך החלטה מודעת לנסות ולהשאיר את הקלישאות הללו מאחור. הנשים שמופיעות בעמודים הבאים - מנהלות של מפעלי אנרגיה ומזון, מנהיגות במערכת הבריאות, בחינוך ובשלטון המקומי - לא זקוקות ל"העצמה": הן הכוח עצמו. בעמדות המפתח, כל אחת בתחומה, הן מנהלות את השגרה המורכבת של המדינה לא בחסד, אלא בזכות כישרון, קור רוח וחשיבה מחוץ לקופסה. וכן, לאינטואיציה הנשית יש חלק בכך. השנתיים וחצי האחרונות, מהקשות בתולדות המדינה, הסירו כל ספק שעוד נותר בנוגע ליכולותיהן של נשים. ממלחמת חרבות ברזל ועד למערכה האחרונה מול איראן, נשים הוכיחו בחזית ובעורף שאין תפקיד, מורכב או מסוכן ככל שיהיה, שגדול עליהן. בזמן שקולות שמרניים ומפלגים בחברה הישראלית ניסו - כל אחד מסיבותיו שלו - להטיל בכל זאת ספק בשוויון, ובפרט ביכולתן של נשים לשרת בתפקידי לחימה ופיקוד צבאי, השטח הכריע בוויכוח. הלוחמות והמפקדות היו שם ועשו את העבודה, פשוט כי זה מה שצריך. אבל שוויון אינו רק הישגים בקריירה או בצה"ל. כי גם כשמביטים בתמונות הניצחון של הנשים בעמדות המפתח השונות, אסור לשכוח לרגע את הצד האפל והמוזנח של המציאות. בזמן שנשים כובשות עוד ועוד פסגות, רבות מדי עדיין חוות פחד בתוך בתיהן וסובלות מאלימות בלתי נסלחת. חובתנו כחברה אינה מסתיימת במחיאות כפיים למנהלות בכירות או בהצדעה ללוחמות הגיבורות - היא מחייבת דרישה בלתי מתפשרת להגברת האכיפה, הפיקוח והענישה בעקבות אלימות, פיזית ומילולית כאחת, כלפי נשים. שוויון אמיתי מתחיל בביטחון אישי בסיסי. המוסף המיוחד שלפניכם הוא הצצה לישראל כפי שהיא צריכה להיראות: מקצועית, שוויונית ועניינית. אני מזמין אתכן ואתכם לקרוא את הכתבות הבאות לא כסיפורי "הצלחה נשית" חריגים, אלא כחלק מהמציאות של מדינת ישראל 2026, זו שלאורה היא צריכה להמשיך לצמוח. קריאה מהנה ומעוררת מחשבה.

לירון דורון־לוי, מנכ"לית מרכז השלטון המקומי, קיבלה לידיה את התפקיד שמשפיע על כל אחד מאיתנו, לראשונה אחרי עשרות שנים של כהונה גברית ● המינוי שלה, היא מקווה, יסמן את הדרך לעוד נשים בעמדות מפתח, אף שהדרך לשם לא קלה: "מי שרוצה להתקדם חייבת להתגבר על מחסומים של תחרות והקרבה אישית. לכל אישה שחושקת בתפקיד בכיר ואומרת לעצמה 'זה כנראה לא בשבילי', אגיד - אנחנו צריכים אותך" ● היא מספרת על מאגר הנתונים החדש שנולד מתוך הכאוס של 7 באוקטובר, על הדאגה בגלל הפערים בין הערים החלשות לחזקות, ועל המיזם החדשני שנולד לאחר שפספסה הודעת ווטסאפ בקבוצת הכיתה ושילמה על כך באלפי שקלים

בבית הספר של כפר הנוער נירים תעודת הבגרות היא כלי טיפולי, והמסעות המפרכים בשטח הם הדרך אל הנפש ● מנהלת בית הספר, קרן מושינסקי, מספרת על הנערים שהגיעו מהכלא והפכו לקצינים, על התרומה האדירה של עמותת נירים אחרי האובדן שחוותה ב־7 באוקטובר, ועל האמונה היומיומית שכל עוד הנר דולק - אפשר לתקן ● "כאישה, אני מביאה רגישות שמאפשרת לי לראות את עצמי בתוך הנעליים של הנער או המורה שעומד מולי"

קהילות הנשים במרחב הדיגיטלי הן הרבה יותר מקבוצות פייסבוק פעילות - הן לב פועם של סולידריות נשית מודרנית ● בין פוסט חשוף לעצה פרקטית, בין צחוק משחרר לגיוס המונים, נבנה כוח נשי חדש שמשפיע על כל אחת מהחברות גם בעולם שמחוץ לרשת החברתית ● "כשמורידים את הציניות, הביקורתיות וההשוואות, נשים יודעות לפרגן ולהרים זו לזו. יש בהן חמלה אדירה - צריך רק לתת להן את המרחב שמאפשר את זה"