ברשימת הקללות בפרשה ישנה אחת הקובעת "ארור שוכב עם אשת אביו". המדרש מנסה לפתור את הבעייתיות בכך ששבט ראובן מקלל למעשה את מייסד השושלת - אבל רגע אחרי שהוא ממזער את החטא, הוא מנפח אותו לממדי ענק

שמירה על מסורת מחייבת מאמץ, מודעות ומעשים, אבל אחרת אנו עשויים פשוט להישטף בצונאמי האדיר שקם עלינו

הוא מתגעגע לבית הכנסת ולאווירת השבת של ילדותו - אך לא מצליח לחזור ולשמור שבת כהלכתה. ליאור פרחי מנסה לחזור למקורות, חולם לעשות שבת בצנעא - ובעיקר להנחיל לבנו את ערכי המסורת. וזה מתחיל במרק תימני

רשימת הקללות המפחידה בפרשת השבוע, עלולה לנחות על ראשינו אם לא נעבוד את האלוהים "בשמחה ובטוב לבב". זה לא עניין של חטא ועונשו - אלא של תפיסת חיים