כשאשתי ואני דיברנו בינינו בעברית בחופשה בדולומיטים השתדלנו למלמל בשקט מתחת לשפתיים, תוך השלכת מבטי בדיקה לנוכחים באזור, רק כדי לוודא שאין בנמצא שונא ישראל שינצל את המצב. וזה מה שקרה כשלא יכולתי לשתוק

אפשר להמשיך עם התיאורים המחרידים האלה עד מחר. המציאות הזו מתוארת בטורים שלי מאז שנות התשעים. החשדנות הכרונית. הנקמנות המטורללת. חוסר המעצורים והבלמים, הקווים האדומים שאינם. הכל היה ידוע מראש

ישראל לא נערכה מודיעינית ומדינית מול האיום של החות׳ים מתימן. היא לא גיבשה תכנית אמיתית מולם, כמו שקרה בצפון שבמשך שנה ויותר נרמלה ממשלת ישראל את הירי מלבנון

אזעקות נשמעו בשעות הבוקר המוקדמות במרחבי גוש דן והשפלה, לאחר שטיל שוגר מתימן ולא יורט על ידי חיל האוויר. נרשמו 16 פצועים באורח קל מרסיסי זכוכיות. שריפה בבניין מגורים בדרום תל אביב

סגירת השגרירות באירלנד היא אולי צעד נכון, אבל איזה סיכוי יש לנרטיב הישראלי מול הנזקים שנגרמים בידי השרים הכושלים בהיסטוריה?

הליכוד מתה, יחי הביביזם הרבה מים עברו בנהר מהיום שבו עמדתי במצודת זאב ליד מנחם בגין ביום המהפך, 1977, עד ליום שבו הליכוד הפכה להיות תנועה של איש אחד | פרק מתוך “בדרכי שלי", ספרו של ח"כ לשעבר, דוד מנע

הניצחון על אויב חלש יכול להיות מלכודת קטלנית. הלקח המר שארה"ב למדה בווייטנאם צריך להדאיג את ישראל. דעת הקהל העולמית יכולה להפוך את הניצחון הצבאי לכישלון מדיני