שליט יחיד מסוג דיקטטור זקוק לשני דברים כדי לשמור על שלטונו: כאוס ואויב | מאז הממשלה החדשה, אלו שני המרכיבים העיקריים המנהלים את שגרת האזרח סטילס: אבי אוחיון /לע"מ הציבור הישראלי חי בתנאי אי ודאות בהיקף גדול פי כמה מתושבי מדינות 'נורמליות' אחרות. רשימת התרחישים שלישראלי אין מושג כיצד יתפתחו ארוכה פי כמה מרשימת ה'בלתי מתוכננים' של תושבי ארצות אחרות.  אנו חיים בלחץ, מאויימים מצפון ומדרום, מקרוב ומרחוק, מבפנים ומבחוץ' ואיננו יכולים לדעת כיצד, מתי ואם יתממש כל איום ואיום. בנק האיומים של הישראלי הממוצע עמוס מידי.  פסיכולוגים יאמרו שהאדם מסתמך על שליטה על אירועי חייו, לחיזוי וניבוי מה יקרה, לניהול סיכונים ולנתונים מתעדכנים, וכך הוא יכול לנהל את חייו בביטחון ולהתכונן לבאות. כאשר אלו משתבשים ועוברים למצב של אי ודאות, והאדם אינו יודע מה יילד יום, התוצאה היא חרדה. אי ודאות היא ממלכת החרדה.  אי ודאות מוחלטת צה"ל לדוגמה: מפקדיו מקבלים כל יום דוחות מודיעין, ומיטב מוחות החיזוי והמודיעין מספקים לו מצע להערכות מצב שיהוו בסיס להחלטות הפיקוד. אבל רמטכ"ל במדינת ישראל אינו יכול לדעת מה יעשה מחר בבוקר ארגון טרור, חמאס, ג'יהאד או חיזבאללה, או מפגע בודד באיו"ש. אלו לפעמים קובעים את הלו"ז של צה"ל. רק השבוע הניח הג'יהאד המוסלמי לכל עם ישראל להמתין שעות רבות עד ש"הואיל" לפתוח באש רקטות.  לרבבות תושבים בישובי העוטף ובערי הדרום והצפון אין מושג מתי יתחשק למישהו מעבר לגדר לשגר רקטה, והיכן היא תיפול, ומה לעשות כשהילד בבית הספר או יושב אחוז חרדה בממ"ד. אלפי תושבים בעיר, בכפר, במושב ובקיבוץ חיים עם צבע אדום, באי ודאות מוחלטת.  נוסע אדם במכוניתו עם משפחתו לבקר משפחה, ותוך שבריר שנייה משתנה חיי המשפחה כאשר מטורף עוקף, משתולל, שתוי או מסומם. או שאותה משפחה מותקפת על ידי מחבל שפותח באש בצומת, ותוך שנייה הרוגים, פצועים, נפגעי חרדה. אי ודאות בכבישים. או אשה ערבייה שיוצאת ממכוניתה ונורית למוות בגלל השתייכות משפחתית או צורת התנהגות שלא מוצאת חן בעיני מישהו.  קם אדם  מישראל בבוקר ואין לו מושג כמה יעלו מחר הלחם והחלב. האם לחברות הענק יצרניות ויבואניות המזון יתחשק להעלות את המחיר מחר בבוקר, ובכמה. מה יהיה המחיר החדש וכמה זה יעלה לי בחשבון החודשי. לא תדע, צרכן ישראלי, כי אוהבים להפתיע אותך. ולמה דווקא לפני חג השבועות, חג הגבינות, חייבים להעלות את מחירי החלב ומוצריו. ככה. אי ודאות צרכנית. אי ודאות תקשורתית רוצה אזרח מתעניין להבין ולדעת מה יקרה עם ה"רפורמה המשפטית". האם תהיה רפורמה, האם היא תתמסמס. היא מושהית, ואולי היא מושעית. ואולי יקום האזרח בבוקר וישמע שבשעה 09.00 מעלה ח"כ שמחה רוטמן להצבעת בזק את כל סעיפי תכניתו, ואולי רק סעיף אחד. ואולי ח"כ רוטמן בכלל כבר התייאש מה'"רפורמה", ואולי אחרי מושב הקיץ, פגרת הקיץ, אחרי החו"ל וחופשות הקיץ ואחרי חגי תשרי. מי יודע. האזרח אינו יודע. אי ודאות פוליטית מוחלטת. את מצב אי הוודאות מכנים ציוותי אוויר "אי מודעות מצבית". לאזרח אין מושג. מאכילים אותו פוליטיקאים, ח"כים, פעילי מפלגות, התקשורת המוטה והמקצועית, השכן מלמטה בבית והחבר בעבודה. אי הוודאות כה חמורה עד שכמעט ואין בידי האזרח כלים לדעת מה באמת קורה, מי דובר אמת ומי משקר בזדון או בשגגה. אנו בעידן הפייק ניוז. מאכילים את האזרח בסיפורים שחלקם לא היו ונבראו.  אבל הוא "ראה בטלוויזיה וקרא ברשתות החברתיות ובעיתון" ומשוכנע שהוא יודע. אבל הוא לא. כי תלוי איזו עיתון הוא קורא ובאיזה ערוץ טלוויזיה צפה בחדשות. ערוצי 11, 12, 13 ו-14 – זה לא אותו הדבר. אי ודאות תקשורתית אינפורמטיבית מוחלטת. לאזרח יש ממשלה. הוא רוצה לדעת מה יהיה על ממשלתו. מספרים לו שהממשלה תמשול ארבע שנים מלא-מלא. באוזן השנייה מספרים שהממשלה הזאת לא תחזיק מעמד יותר מכמה חודשים, לכל היותר חצי שנה. "תקרוס לתוך עצמה". תיפול או תופל. תלוי מי מספר.  האזרח תומך בשר הביטחון גלנט, אבל פתאום מפטרים אותו, ומחזירים אותו, ולוחשים ש"יבוא יום החשבון אתו". אז הוא יהיה או לא יהיה שר הביטחון כשנזדקק לו מול אויבינו.  ראש הממשלה עומד לדין. משפטו מתקיים. יש שופטים בירושלים. כל יום מעידים העדים. התיקים 'מתפוררים', משוכנע פרשן א'. נתניהו יילך לכלא, מפרשן פרשן ב', "הוא גמור", בטוח פרשן ג'. "הוא מלך", מתלהב פרשן ד', "תפרו לו תיק". וכולם משוכנעים שהצדק אתם, אין בליבם ספק שכך יהיה, בדיוק כמו שאמרתי.    וראש הממשלה אולי ילך לעסקת טעון ואולי לא. ופתאום צץ 'גישור פלילי'. מה זה בדיוק. טוב או רע לראש הממשלה. לא נדע. ראש הממשלה יתפטר מרצונו, או ייאלץ לפרוש. עם קלון, בלי קלון. אי ודאות ממשלית ומסך עשן משפטי-אינפורמטיבי סבוך סביב האדם שמנהל את המדינה, שאחראי לשלום הציבור, שנבחר ברוב קולות וגורל כולנו נתון בידיו. כאוס ואויב יש דעה ששליט יחיד מסוג דיקטטור זקוק לשני דברים כדי לשמור על שלטונו: כאוס ואויב. כאוס כלול בכל אי הוודאויות שתיארנו. כי אי ודאות ברמות גבוהות, בהיקפים רחבים בחייו של אזרח פירושה כאוס. אנשים רעי לב יאמרו שיש מי שדואג שישרור כאוס בקרבנו. אויב – אין בעיה, יש למדינת ישראל מספיק ודי אויבים סביבה ובתוכה ורחוק ממנה. אפשר גם לייצר אויבים. כמו למשל פרופ' אהרן ברק, שנהפך בימים אלו לאויב העם, הישיש בן ה-86, אחד מטובי המוחות המשפטיים במדינת ישראל. הוא ש"הרס את המדינה". אין כל קושי להדביק לו 14 דירות ולהמציא לו בת בדמות שופטת בבית המשפט העליון, שאמנם שמה ברק אבל אין לה שום קשר משפחתי לנשיא לשעבר. פייק ניוז כבר אמרנו.  אין צורך להיות רופא נפש כדי להבין מה עושה לבן אדם מצב ודאות תמידית בנושאים החיוניים לבריאותו, לשלומו ולרווחתו הציבוריים, הלאומיים והאישיים. כל אזרח במדינות מתוקנות נתקל במצבי אי ודאות, אבל נראה שההיקף במדינה הזאת גדול מהמקובל. לצרפתי, לאנגלי, לקנדי ולאוסטרלי יש פחות טראומות מאשר לישראלי הממוצע תושב ישראל. מה הפלא שיש כבר שכונות ישראליות בקפריסין ובפורטוגל.  מצבי אי ודאות והיעדר מודעות מצבית קיצונית במגוון תחומי חיים עלולים לגרום לחשש תמידי, 'מה יהיה מחר', לפחד. והפחד מוביל לחרדה. כשלאדם אין שליטה על האירועים ואין אמון מוחלט במובילים, במנהיגים, מתגשמת הקביעה שאי הוודאות היא מלכת החרדה. 

בעוד ישראל זכתה בעימות הנוכחי בהישג טקטי קצר טווח, בחמאס חושבים רחוק יותר - המטרה: השתלטות על שטחי הרשות הפלסטינית |  בג׳יהאד האיסלאמי לא הבינו שהגבינה זזה. שחמאס נמנע מעימות עם ישראל בעזה, בשביל למקד מאמץ ביו״ש - וחטפו  צילום: דובר צה״ל  סבב הלחימה הנוכחי בעזה, גם הוא, כמו ״חגורה לפניו״, מכוון רק נגד הג׳יאהד האסלמי. ולא סתם. נראה כי בשנים האחרונות חמאס מוכן להקריב את הג׳יאהד האסלמי תמורת מטרות ארוכות טווח. העיקרית ביניהן, היא השתלטות על יו״ש, לאחר מותו של אבו מאזן.  האסטרטרגיה של חמאס בשנים האחרונות עברה ״שינוי כיוון״. לאור גילו המתקדם של אבו מאזן, הארגון רוצה להשתלט על יו״ש, יותר מאשר לצאת לסבב לחימה שנתי מול צה״ל בעזה. ושם הוא שם את המשאבים שלו. חמאס, הרשות הפלסטינית וישראל מבינים שהולך להיות כאוס ביו״ש. מאבקי הירושה ברשות החלו לפני מספר חודשים, כאשר שאלת רציפות השלטון שקועה בבריכת חוסר וודאות.  בחמאס רוצים להכין תשתיות, חברתיות, כלכליות, פוליטיות וצבאיות, על מנת לנצל את הכאוס להשתלטות על שטחי הרשות ביו״ש. אזכיר כי הבחירות שהיו אמורות להתקיים ב-2021 ברשות הפלסטינית, לא התקיימו עד ימינו. ככל הנראה בשל החשש של אבו מאזן וישראל שחמאס יזכו בהן.  עזה כבסיס לוגיסטי  במהלך 16 שנות שלטונו בעזה, הצליח חמאס לבנות כוח צבאי שיאפשר לו יציבות שלטונית הדרושה לפיתוח יציבות כלכלית-חברתית. היציבות השלטונית של חמאס אפשרה לארגון לבסס תשתיות אזרחיות, מדיניות וכלכליות שיתמכו בזרוע הצבאית שלו ובהשתלטות על שטחי הרשות ביו״ש. יציבות זו מבוססת על יחסים עדינים מול ישראל. טיט-פור-טאט. קח ותן. במקרה הנוכחי, קח את הג׳יאהד.  בשונה מעזה, ביו״ש, לישראל יש שליטה ביטחונית רחבה וחמאס נדרש למשאבים רבים ומיקוד מאמץ. אם ברצונו לממש את חזון ההשתלטות על שטחי הרשות, הוא צריך לעגן את עזה כבסיס לוגיסטי. מלחמה עם ישראל פוגעת באינטרס הזה.  בג׳יהאד האיסלאמי לא הבינו שהגבינה זזה. שחמאס נמנע מעימות עם ישראל בעזה, בשביל למקד מאמץ ביו״ש. גם אחרי תוצאות מבצע ״חגורה שחורה״ בשנת 2019, הג׳יהאד האיסלאמי לא הבין את הרמז. עברו כארבע שנים ושוב מבצע צה״לי, הפעם בשם ״מגן וחץ״, ושוב האש מכוונת רק לתשתיות הג׳יאהד. מארגון טרור - ליישות מדינית  בעוד ישראל מבושמת מההצלחה הטקטית בעימות הנוכחי בעזה, חיסולם של בכירי ג׳יאהד ותשתיות רקטיות של הארגון, בחמאס חושבים לטווח רחוק. אם לא יקרה אירוע ״ברבור שחור״, והתכנית תמשך לפי התכנון של חמאס, העימות הזה יגמר בשחיקת הג׳יאהד. תוצאה שתיטיב עם שלטון חמאס בעזה. לא רק בשל השחיקה של ארגון מתחרה, אלא בשל כך שחמאס יוכל לנהל את היחסים עם ישראל ללא הפרעות מצד ג׳יאהד.  החזון ארוך הטווח של חמאס הוא להשתלט על שטחי הרשות הפלסטינית ביו״ש ולהכנס תחת ״השרוול״ המדיני שלה. מהלך שיאפשר להלבין את חמאס כגוף מדיני, כפי שהסכמי אוסלו הלבינו את אש״ף.  ישראל מצידה תנסה להמליך מישהו מטעמה על מנת לייצר רציפות שלטונית שתמנע בחירות בשטחי הרשות ותשאיר את חמאס בעזה. חמאס ינסה מצידו לסכל את מהלך ההמלכה של ישראל ולגייס את הקהילה הבינלאומית לתמוך בביצוע בחירות בפיקוח האו״ם.  במשוואה הזו, חמאס מבין שצריך ממשק יחסים עם ישראל. אם נחזור למבצע ״מגן וחץ״, עולה השאלה מי נתן לישראל את המיקום בזמן אמת של שלושת בכירי הג׳יאהד. מדובר בבכירים בארגון טרור שמנהלים שגרת חיים של אדם מבוקש וקשה להרכיב עליהם חתימה סיגינטית ועוד יותר קשה לעקוב אחרי החתימה הזו בזמן אמת. ניתן להניח שהגיע מידע יומינטי לישראל.  האם חמאס העביר את המידע? כמה שיתוף פעולה יש בין ישראל לחמאס במבצע הנוכחי? כמה היה בחגורה שחורה? אלו שאלות פתוחות. לסיכום, אין ספק כי ישראל זכתה בעימות הנוכחי בהישג טקטי, אך זהו הישג לטווח קצר. בחמאס, נראה, חושבים רחוק יותר.