המסוקים היו אמורים להימסר לצבא הנורווגי בסוף 2008, אך עד כה סופקו רק חלק. הצבא דרש יכולת של 3,000 שעות טיסה לשנה ואילו המסוקים שנמסרו אפשרו 700 שעות בלבד https://www.airbus.com/en/products-services/helicopters/military-helicop... משרד ההגנה של נורבגיה ביטל חוזה עם היצרן הצרפתי של 14 מסוקים ימיים מדגם NH90 בטענות של דחיות באספקה, משגים בייצור ותחזוקה מסובכת ואיטית. ממשלת נורבגיה תחזיר את המסוקים שקיבלה עד כה ומצפה שיוחזר לה סכום של 525 מיליון דולר ששילמה עבורם. שר ההגנה הנורווגי  ארילד גראם אמר: "למקרה הצער הגענו למסקנה שהטכנאים שלנו עובדים שעות רבות, אנו מזמינים חלפים, אך לעולם לא יהיו למסוקים הללו יכולות כנדרש על ידי צבא נורבגיה. דיפנס ניוז דיווח כי מסוקי NH90 יוצרו בשנות ה-90 בחברת MH INDUSTRIES, שבה שותפות איירבוס מסוקים, לאונרדו מסוקים ופוקר טכנולוגיות. נורבגיה הזמינה 14 מסוקים עבור משמר החופים וכן למלחמת נצ"ל (נגד מצוללות). המסוקים היו אמורים להימסר לצבא הנורווגי בסוף 2008, אך עד כה סופקו רק שמונה. הצבא דרש יכולת של 3,000 שעות טיסה לשנה במסוקים אלו, אך היכולת האמיתית שלהם הייתה 700 שעות טיסה לשנה בלבד. חברת הייצור הביעה צער על החלטת ממשלת אוסלו ודחתה את כל ההאשמות נגדה. צבא נורבגיה פתח בתהליך של חיפוש מסוק אחר לאותן משימות.   

מפציצים רוסיים משגרים לעבר הערים טילים משנות ה-60 | הרוסים עדיין לא הצליחו להשלים את כיבוש חבל דונבאס Photo: Aleksey Filippov, Finbarr O’Reilly, Marcus Yam, Daphne Wesdorp, Aris Messinis, Esteban Biba, Yana Sidash. הנשיא זלנסקי הכריז בסוף השבוע שארצו מחזיקה מעמד במלחמה הנמשכת כבר ארבעה חודשים. סביב העיר סווירידונסצק מתחוללים הקרבות העזים ביותר במלחמה זו, ובעיר החוף מריופול פרצה מגפת כולרה בגלל מתים המתגוללים ברחובות.  שר ההגנה הבריטי ודוחות המודיעין הבריטי קובעים שהרוסים לא הצליחו עדיין לפרוץ את מחסום העיר ולהתקדם דרומה להשלמת הכיבוש של חבל דונבאס, וכי צבא אוקראינה בולם מתקפות של הצבא הרוסי. בעיר מריופול יש סכנת מגפת כולרה וסוכנויות הידיעות מדווחות שקרסו מערכות הסניטציה וההיגיינה וגופות מוטלות ברחובות, דבר המביא למחלות. האו"ם ומשרד ההגנה הבריטי דיווחו שבעיר מעורבים מי השתייה במי ביוב, אשפה נערמת ברחובות וכי העיר הרוסה כליל. התובע הכללי של אוקראינה הודיע כי עד כה מתו ונהרגו במלחמה 287 ילדים. משרד ההגנה הרוסי הודיע שחיל האוויר הרוסי הפיל שלושה מטוסי קרב של חיל האוויר האוקראיני, שני מטוסי קרב מיג-29 ואחד סוחוי SU-25. משרד ההגנה הרוסי גם הודיע שרוסיה תגיב "בצורה מידתית" על תגבור כוחות נאט"ו בפולין, והתגובה תהיה "על פי מידת האיום על ביטחונה של רוסיה".  שרותי המודיעין של בריטניה ושל אוקראינה פרסמו אתמול מידע לפיו הרוסים מפעילים באוקראינה מערכות נשק ישנות שכל מטרתן היא לגרום הרג המוני של בני אדם. מפציצים רוסיים משגרים לעבר הערים טילים משנות ה-60, שתוכננו בתקופת המלחמה הקרה לתקוף נושאות מטוסים אמריקניות או לשאת רש"קים גרעיניים. באוקראינה משגרים המפציצים טילים בעלי ראש נפץ קונבנציונלי וגורמים להרג עצום סביב מקום הפיצוץ. אלו טילים סטטיסטיים, לא מדויקים, שכל מטרתם היא לגרום הרס סביבתי. מדובר בטילי KH-22 בני כששה טונות. הנשיא ביידן סיפר בסוף השבוע בכנס תורמים של המפלגה הדמוקרטית כי זלנסקי "לא רצה לשמוע" בהתחלה כאשר ארה"ב הודיעה לאוקראינה שהרוסים עומדים לפלוש לארצם. "לא קרה כדבר הזה מאז מלחמת העולם השנייה", אמר ביידן, "יש שיטענו שאני מגזים, אבל ידיעות שהיו בידינו הוכיחו מעבר לכל ספק, והיו הוכחות, שהוא (פוטין) עומד לחצות אצת הגבול ולהיכנס (לאוקראינה). ״לא היה שום ספק, אבל זלנסקי לא רצה לשמוע".   

אחרי שאיראן הוכיחה יכולות העשרת אורניום וייצור מתכת אורניום, עברו בישראל הרשמית לנרטיב חדש - איראן צריכה להתאים את הפצצה לטיל. מנגד, מסמכים מראים שמיומה הראשון, אי שם בשנות ה-80, תכנית הגרעין של איראן עסקה בפצצה שמיועדת לטיל. מסמכי הארכיון מצידם הראו שאיראן כבר בחנה את כל מרכיבי הפצצה לפני שנות האלפיים סטילס: קובי גדעון/ לע"מ מקבלי ההחלטות בישראל רגילים למכור לציבור הישראלי נרטיב שמתאים להם בנושא הגרעין האיראני. הרעיון המסדר הוא שאף אחד לא רוצה להודות בכשלון. איראן עד היום לא הציגה פצצה גרעינית (כמו צפ״ק למשל) וגם לא ערכה ניסוי גרעיני. כך שמקבלי החלטות ישראלים, במציאות כזו, יכולים לטעון להצלחות ההחלטות שלהם לאורך השנים.  למרות שאיראן טרם הציגה פצצה, היא נחשבת למדינת סף. המחקר סביב גרעין צבאי באיראן החל מתישהו בסוף שנות ה-80, לפני כ-33 שנים. אולי יותר. מאז, הצליחה איראן לרכוש יכולות בתחום העשרת אוראניום כולל הפיכתו למתכת אוראניום. הצלחות תועדו גם בתחום הטילאות ובניסויים שעשתה במרכיבי הפצצה. מסמכים שתועדו בארכיון הגרעין שהובא לישראל ב-2018 הראו ניסויים קודמים במרכיבי פצצה, כולל מנגון קריסה.  העשרת אורניום זו עובדה מוגמרת השיח הרשמי בישראל בשנים האחרונות סביב הגרעין האיראני עסק בעיקר ביכולותיה להעשיר אוראנים ולהפוך אותו למתכת על מנת ליצור את ליבת הפצצה. במשך שנים טענו בישראל שהאיראנים תקועים. שהחבלות והחיסולים המיוחסים למוסד הישראלי עובדים. שאיראן מתקשה להגיע להעשרת אוראניום בכמויות גדולות המספיקות ל״קו ייצור״ של פצצות. והנה, בחודשים האחרונים הגיעו מספר דו״חות של סבא״א שהפכו את הקערה על פיה ושמטו את הנרטיב שמכרו לציבור הישראלי בהקשר זה. לא תמצאו היום בכירים או כאלו לשעבר בישראל הטוענים שאיראן לא יודעת להעשיר אוראניום לרמה צבאית ולהפוך אותו למתכת. גם כאלו שבעבר טענו כך. האיראנים יודעים להעשיר אוראניום לדרגת 60 ו-90 אחוזים, אפילו בתהליך רציף בקסקדה אחת. איראן גם יודעת לייצר מתכת אוראניום. ״זמן הפריצה״ המבוסס על העשרת אוראניום לפצצה מרגע קבלת פקודה מוערך במספר שבועות בודד. לכל היותר.  במקום זאת, עברו בישראל הרשמית לטענות שגם אם איראן תצליח להגיע לכמות מספקת של מתכת אוראניום ברמת העשרה צבאית, עדיין יקחו לה שנתיים להרכיב פצצה על טיל. כלומר, ״זמן הפריצה״ כעת מחושב לפי הזמן שיקח לאיראנים לשים פצצה בטיל - ולא בזמן שיקח לה להעשיר אוראניום.  למה שנתיים? מכיוון שבישראל הרשמית טוענים שהאיראנים עדיין לא יודעים כיצד להתאים פצצה לגודל ראש קרבי של טיל. ההנחה המגולמת בטענה זו גורסת כי הניסויים שהאיראנים עשו בפרצ׳ין ומקומות נוספים, במרכיבי הפצצה, היו סביב פצצה גדולה. כזו שלא נכנסת בטיל. ועכשיו, האיראנים צריכים להקטין אותה למידה של רש״ק טיל - וזה יקח כשנתיים. קבוצת עבודה ייעודית להתאמת פצצה לטיל ובכן, טענה זו סותרת סכמה שהציג בינימין נתניהו בשנת 2018 כחלק ממסמכי הארכיון, המראה פצצה ברש״ק של טיל. ומדובר במסמכים מתחילת שנות האלפיים, אולי לפני. מדוע שהאיראנים ישרטטו סכמה של פצצה ברש״ק טיל במסמך שלא אמור להיות מפורסם לעולם? כנראה שהם תכננו מראש לבנות פצצה שתתאים לטיל. ולא אחת גדולה שצריך להקטין.  עם כל הכבוד לארכיון הגרעיני, ישנם מסמכים בהקשר פיתוח רש״ק לטיל השאהב-3 שהיו ידועים לארה״ב וסבא״א (וכנראה למוסד הישראלי) עשור קודם לכן. מסמכים גלויים של סבא״א משנת 2008, כאמור, עשור לפני פרשת ארכיון הגרעין, חושפים כי האיראנים תכננו להתאים פצצה לטיל מהתחלה. ולא סתם, אפילו היו שש קבוצות עבודה הנדסיות בתכנית ״אימאד״ לפיתוח נשק גרעיני שעבדו על תכן הפצצה והטיל שיהאב-3 תחת פרויקט 111 בתכנית עימאד הידועה לשמצה.  מסמך שפורסם על ידי סבא״א בשנת 2018 טוען כי ״במהלך הפגישות שהוזכרו לעיל, הסוכנות תיארה גם פרמטרים ועבודות פיתוח הקשורות לטיל שהאב 3, בפרט היבטים טכניים של רכב כניסה חוזרת, והעמידה לרשות איראן לבחינה תמונת מחשב שסופקה על ידי מדינות חברות אחרות המציגה תמונה סכמטית. פריסת תכולת הקונוס הפנימי של רכב כניסה חוזרת. פריסה זו הוערכה על ידי הסוכנות כסביר שתהיה מסוגלת להכיל מכשיר גרעיני.״  על פי הערכות, המסמכים שהציגה סבא״א לאיראן ב-2008 הגיעו ממחשב נייד שנגנב מאיראן ב-2004 על ידי המודיעין האמריקאי וידוע כ״מחשב המוות״. מחשב שכלל מגוון מסמכים אודות תכנית הגרעין הצבאית של איראן, כולל תכנון של ניסוי גרעיני תת קרקעי. כאמור, מסמכים אלו הוצגו לסבא״א כעשר שנים טרם פרשת הארכיון הגרעיני בישראל.  מסתירים מהציבור הישראלי  מסמך נוסף שפורסם גם הוא בשנת 2008 על ידי ממשלת בריטניה, חושף גם הוא תובנות מעניינות לגבי התאמת טיל השהאב 3 לפצצה גרעינית. המסמך מפרט את המסמכים שנמצאו באותו ״מחשב מוות״ איראני.  מסמך 7: ״מורכבת מארבע מצגות בפרסית המספקות סקירה כללית של "פרויקט 111" מזמן מה לפני דצמבר 2002 עד ינואר 2004. המסמכים מפרטים היבטים שונים של המאמץ של ישות לא מזוהה לפתח ולבנות רכב כניסה חוזר עבור ה-Shahab-3 המסוגל לאכלס מטען חדש עבור מערכת הטילים Shahab-3. החומר כולל קטע סרט קצר על הרכבה של תא מטען דמה לרכב.״  המצגות והסרט הקצר מעולם לא נחשפו לציבור בישראל. ומדובר בעדות המתועדת לפחות לתחילת האלפיים. כלומר, לפני כעשרים שנים.  מסמך 8: ״"הוראות להרכבת חלקי התא, הרכבת המטען בתוך התא והרכבת התא לראש נפץ של Shahab-3", מדובר ב-18 עמודים בפרסית, מדצמבר 2003–ינואר 2004, שהופקו על ידי קבוצה E6 של פרויקט 111. ״ המסמך מעולם לא הוצג לציבור הישראלי. גם הוא נוגע לפיתוחים הנוגעים לראש הנפץ של השאהב-3.  מסמך 13: ״יישום דרישות המאפיינים של ראש נפץ לטיל Shahab-3 עם מטען חדש, עם שימוש בשיטת אופטימיזציה לא ליניארית", 36 עמודים בפרסית, ממארס-אפריל 2003, שהופק על ידי קבוצה E4 של פרויקט 111. ״  המסמך מעולם לא הוצג לציבור הישראלי. בהמשך נכתב, ״היבט אחד של המחקרים לכאורה מתייחס להמרה של דו תחמוצת האורניום ל-UF4, הידוע גם בשם מלח ירוק. היבט שני נוגע לפיתוח ובדיקה של נפץ במתח גבוה ומנפצי גשר מתפוצצים (EBW) לרבות, בין היתר, ירי בו-זמני של מספר נפצי EBW;  ״הסדר בדיקות תת-קרקעיות ובדיקה של מערכת זעזועים אחת בקנה מידה מלא, חצי כדורית, מתכנסת, המונעת בחומר נפץ, שיכולה להיות ישימה למכשיר גרעיני מסוג פיצוץ. ״היבט שלישי של המחקרים נוגע לעבודות פיתוח שלכאורה בוצעו כדי לעצב מחדש את החרוט הפנימי של רכב הכניסה המחודש לטיל "שהאב-3" כדי להכיל ראש נפץ גרעיני.״ במסמך אחר של סבא״א, גם הוא מ-2008 נכתב: ״בנוגע לשישה דיווחים טכניים הקשורים לכאורה למאמצים להנדס תא חדש לרכב הכניסה החוזרת של טילי "שהאב-3", הצהירה איראן כי התיקים היו בצורה אלקטרונית ולכן ניתן היה לזייף אותם בקלות. כמו כן, איראן ציינה, בין היתר, כי המסמכים אינם שלמים וכי מבני הדו"ח היו מגוונים, מה שהעלה ספקות כבדים לגבי אמיתותם.״  כלומר, שישה דיווחים טכניים בנוגע להתאמות טיל השהאב-3 לפצצת גרעין - אף אחד מהם מעולם לא פורסם לציבור הישראלי.  באותו מסמך נכתב עוד לגבי מסמך 6: ״​​ללא תאריך, מסמך של חמישה עמודים בפרסית מ"משרד סחלב" ועד "ניהול עיצוב" המסכם את הפעילויות המדעיות של "פרויקט 111 קבוצות E1 - E6" ו"סגן היו"ר E.״  גם מסמך זה לא הוצג לציבור הישראלי. פרויקט 111 - התאמת הטיל לפצצה פרויקט 111 עסק בין היתר בתכנון ועיצוב טיל השאהב תחת ניהולו של מוחסן פחריזדה שחיסולו בנובמבר 2020 מיוחס למוסד הישראלי. מדוע שראש תכנית הגרעין הצבאית של איראן יהיה מעורב בתכנון טיל השאהב-3? לכאורה, ניתן היה לחשוב על הפרדה בין תחום הטילאות לגרעין. אלא אם כן תכן הטיל והפצצה תוכננו יחד מלכתחילה תחת אותו פרויקט.  מסמך 12: ״"סימולציית אלמנטים סופיים וניתוח דינמי חולף של מבנה ראש הנפץ", 39 עמודים בפרסית, מתאריך פברואר-מרץ 2003, שהופק על ידי קבוצה E5 של פרויקט 111. ״  המסמך מעולם לא נחשף לציבור הישראלי.  בסיום המסמך של סבא״א נכתבו שאלות פתוחות. אחת מהן היא: ״היקף הביקור של פקידי הסוכנות לאנרגיה אטומית באיראן (AEOI) במתקן גרעיני בפקיסטן ב-1987. ״ כמו גם, סבא״א הפנתה שאלות לאיראן לגבי ביקורים של פחריזדה בחו״ל בין השנים 1998-2001.  במסמך נוסף שפרסם freebeacon, מתואר המערך הפיזי של אותן קבוצות עבודה בפרויקט 111. ״המיקומים הגיאוגרפיים של המרכזים העוסקים בהיבט העיצובי והמחקרי של התוכנית, לרבות אתר מוג'דה (המכונה לאוויסאן 2), אתר שיאן (לאוויסאן 1), אוניברסיטת אימאם חוסיין והמתקנים המעורבים בעבודה על ראשי נפץ גרעיניים, כגון חממת, Parchin, ואתר Metfaz נמצאים כולם באזור הצבאי במזרח טהראן. קרבתם של אתרים אלו ממחישה בבירור את הקשר בין מרכזים המעורבים בייצור נשק גרעיני. ״  כלומר, לא רק קבוצת עבודה ייעודית עם חלוקה לצוותי מכלולים של התאמת הטיל לפצצה, אלא גם מערך מחקר ופיתוח פיזי המספק לאותן קבוצות עבודה את התשתית ההנדסית והמחקרית.  לפי הפרסום, באתר Hemmat, הממוקם באזור Khojeir, עבד המשטר על ייצור ראש נפץ גרעיני. ״למבנה האחראי על הנשק יש מרכז למחקר אווירי וחלל חדש ומתקדם, המוקדש לעבודה על פיתוח ראש נפץ גרעיני. Kamran Daneshjoo, שר המדע לשעבר היה ראש המרכז למו"פ של טכנולוגיות אווירונאוטיקה מתקדמות בשנים 2002 עד 2005 וחתם על מסמכים בתפקיד זה. ״, נכתב בפרסום.  עוד נכתב כי סבא״א הצליחה להשיג מסמכים הקושרים את פרויקט 5 (ייצור מתכת אוראניום לשימוש בליבת הפצצה) לבין פרויקט 111 לפיתוח ראש נפץ גרעיני לטיל. כלומר, אינטגרציה בין קבוצות עבודה שונות בתחומי טילאות ומתכות תחת תכנית פיתוח אחת - עימאד.  תכנית אחת הוליסטית החל משנות ה-80 מאמר משנת 2012 של מכון המחקר isis-online, המוכר היטב לקהיליית המודיעין הישראלית, טוען כי פיתוח רש״ק גרעיני לטיל החל כבר בסוף שנות ה-80. ״ייתכן ש-Physics Research Center, בתורו, התפתח מפרויקט בקבוצת Shahid Hemmat Industrial Group בסוף שנות ה-80, שאולי ביקש לחקור ראש נפץ גרעיני לטיל בליסטי. ״ מכון Physics Research Center הוקם בשנת 1989 במטרה לבנות תכנית גרעין צבאית, כך לפי הפרסום.  כלומר, איראן הקימה בסוף שנות ה-80 פרויקט גרעין צבאי שכלל מרכיבי תכן מסונכרנים של פיתוח פצצה, טיל לשאת אותה ומערך להעשיר אורניום.  ״תפקידו של ה-Physics Research Center קיבל חשיבות נוספת מכיוון שהיקף תוכנית הנשק הגרעיני של איראן המתוארת בדו"ח נובמבר 2011 של סבא"א גדול מכדי להתחיל ב-2002. באותה תקופה, סבא"א מצהירה שעבודת הנשק הגרעיני הייתה תחת "תוכנית AMAD". מאמץ מובנה שעבד על פיתוח ראשי נפץ גרעיניים קטנים מספיק כדי להתאים לרכב הכניסה החוזרת של טיל בליסטי״, נכתב בפרסום.  ״[...] באופן כללי, לסבא"א יש מעט מאוד מידע על פעילויות נשק גרעיני או תוכניות גרעין צבאיות שהתרחשו בשנות ה-90, כאשר ה-Physics Research Center היה בפעילות מלאה. ״  סיכום מסמכים גלויים מראים כי איראן החלה לעבוד בשנות ה-80 על תכנית גרעין צבאית. בסבא״א טוענים שמעט מאד ידוע להם על מאמצי האיראנים בשנות ה-80 וה-90 בהקשר זה. כן ברור כי תכנית בסדר גודל שנחשף ב-2004 ולאחר מכן ב-2018, לא יכול היה להתחיל כמה שנים קודם לכן בתחילת האלפיים. כלומר, התכנית האיראנית לפיתוח פצצה גרעינית כנראה החלה, כאמור, בשנות ה-80. לפני כ-30 שנים.  עוד עולה מהמסמכים הגלויים, כי התכנית הצבאית, מלכתחילה, עסקה בתכן מסונכרן בין פיתוח הפצצה לפיתוח הרש״ק לטיל שיישא אותה. ולא בנפרד. כלומר, אין סימוכין לטענות בישראל על הצורך של איראן להקטין את הפצצה לטיל. אם יש לאיראן תכן פצצה, הוא מותאם לטילים שלה מיומה הראשון.  בנוסף, עולה כי הציבור הישראלי אינו חשוף להיסטוריית פיתוח הרש״ק של השאהב-3 כחלק מתכנית הגרעין האיראנית. מסמכים, מצגות וסרטונים שיש לארה״ב וכנראה למוסד הישראלי - טרם נחשפו לציבור. כמו גם, מסמכים בנוגע לטילאות (פרויקט 111) מארכיון הגרעין - טרם נחשפו לציבור.  מדוע מסתירים מהציבור הישראלי את מאמצי הפיתוח המסונכרנים של איראן בשלוש הרגליים - העשרת אורניום, פיתוח פצצה והתאמת הרש״ק לפצצה? זו שאלה פתוחה. אולי כדי לשלוט בנרטיב שמוכרים לו. קודם זמן הפריצה היה בגלל העשרת אורניום, עכשיו הוא בגלל הצורך להקטין את הפצצה.  ולשאלת המיליון דולר. מדוע, עד היום, במשך 30 שנים, איראן לא הציגה פצצה או ביצעה ניסוי, אף על פי שהמסמכים הגלויים בנושא, מראים שכנראה יש לה את כל הידע לעשות זאת? ובכן, זו שאלה פתוחה הנתונה לפרשנות. במוסד וצה״ל יטענו שזה בגלל פעולות חבלה וחיסול. אחרים יטענו שאיראן רוצה לשמור על עמימות גרעינית כמו מדינות אחרות בעולם. כל אחד והאינטרס שלו.  לא משנה מה הסיבה, הטענה של בכירים ישראלים, כיום, שזמן הפריצה התארך מכמה שבועות לשנתיים בגלל הצורך של איראן להקטין פצצה לטיל - אינה נתמכת בסימוכין ידועים. גם לא בלוגיקה בסיסית - אם מדינה בונה תכנית גרעין צבאית בשנות ה-80, כארבעים שנים לאחר פיתוחה של הפצצה הראשונה על ידי ארה״ב, אין סיבה שהיא לא תתכנן מיומה הראשון פצצה שנכנסת לטיל.

החברה הרוסית MCST, המייצרת שבבי אלברוס, אמרה בתחילת יוני שהיא יכולה להעביר את קו הייצור שלה מטייוואן לרוסיה. מומחים נשארים סקפטיים  http://www.mcst.ru/elbrus-i-datamaster-speshat-na-pomoshch יצרנית מיקרו-שבבים רוסית שוקלת לעזוב את טייוואן בתגובה לסנקציות כלכליות נגד מוסקבה בשל פלישתה לאוקראינה, כך לפי פרסום של Defense News.  יחסי רוסיה עם טייוואן החמירו זמן קצר לאחר שהראשונה פתחה בפלישה ב-24 בפברואר. במרץ, הקרמלין כלל את טייוואן ברשימת מדינות לא ידידותיות, וסגן שר הסחר וסילי שפאק אמר כי טייוואן הפסיקה לשלוח מיקרו-שבבים לרוסיה. החברה הרוסית MCST, המייצרת שבבי אלברוס, אמרה בתחילת יוני שהיא יכולה להעביר את קו הייצור שלה מטייוואן, היצרנית המובילה בעולם של מוליכים למחצה, למפעל מיקרון שבסיסו בזלנוגרד, עיר ליד מוסקבה.  כלי תקשורת רוסים דיווחו על המהלך הפוטנציאלי, תוך ציטוט של בכירי MCST, ו-Defense News אישרה את המידע באמצעות מקור עם ידע על עסקאותיה. מיקרון נשלטת במשותף על ידי AFK Sistema ו-Rostec, שני קונגלומרטים תעשייתיים רוסים, ומייצרת שבבים לשימוש צבאי ואזרחי כאחד. חברות ביטחוניות ומסחריות ברוסיה מסתמכות במידה רבה על שבבים מתוצרת חוץ. בעוד שמהנדסים רוסים מספקים את מפרטי התכנון, הטכנולוגיה מורכבת על ידי Taiwan Semiconductor Manufacturing Company, או TSMC. בעקבות הפלישה לאוקראינה ב-24 בפברואר, הפסיקה TSMS את הייצור של שבבי בייקל ואלברוס בעיצוב רוסי. הצבא הרוסי משתמש במעבדים מורכבים בטייוואן במערכות המחשב שלו וכן בשבבים עבור כלי נשק וציוד מתוצרת Angstrem, חברה נוספת שבסיסה בזלנוגרד. אנגסטרם מייצרת מגוון רחב של מוצרים, מטרנזיסטורים בדידים ועד למיקרו-מעבדים, לפי אתר האינטרנט שלה, ומייצרת שבבי 600 ננומטר לשימוש צבאי. בשנת 2020, החברה אמרה שהיא תוכל לחדש את תעשיית המיקרו-שבבים במדינה עם 800 מיליארד רובל (13 מיליארד דולר), אך שחקנים אחרים בתעשייה צפו כי התחייבות כזו תדרוש יותר מטריליון רובל. מומחים ואנשי תעשייה הזהירו כי לוקליזציה של ייצור מוליכים למחצה תתברר כמשימה קשה מכיוון שלרוסיה חסרה הטכנולוגיה לייצור שבבים מתוחכמים. "במקום, אנחנו יכולים לייצר שבבים לכרטיסי נסיעות - לא הרבה", אמר פקיד ממשלתי לשעבר ל-Defense News.

ראובן מרחב, מקום במרחב, ידיעות ספרים, 2022 באדיבות ידיעות ספרים מסכת חייו של ראובן מרחב, בן למשפחה שהצליחה להיחלץ בעוד מועד מגרמניה הנאצית, היא מהמגוונות בין בכירי השירות הציבורי בארץ. הוא שירת בשב״כ, במוסד, במשרד החוץ, במשרד הקליטה ובפעילויות של ארגוני העם היהודי. בתפקידיו בקהילת המודיעין נהג לצטט את האמירה המפורסמת מהתלמוד הבבלי:  אֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה אֶלָּא בְדָבָר הַסָּמוּי מִן העין. בספר הפורס את תולדות פעילותו בארגונים השונים יש אמירות אמיצות על כמה אירועי יסוד בקורות ימיה הביטחוניים של המדינה.  תחילת דרכו במודיעין לקראת סוף 1960 היתה בשב"כ, לאחר שסיים לימודי מזרחנות באוניברסיטה העברית. בראיון קבלה לעבודה אמר לו המראיין כי על רקע ההשכלה המזרחנית נראה שהמסלול הטבעי עבורו הוא בסקטור הערבי. מרחב הבהיר שעל אף נכונותו לשרת את ביטחון המדינה, אינו מוכן לפעול בסקטור הערבי כל עוד מתקיים הממשל הצבאי, 12 שנה אחרי הקמת המדינה. להפתעתו, התבשר כי ישנם תחומים אחרים שבהם יוכל לפעול. (ספק אם קבלת עובד חדש עם עקרונות כאלה יכלה להתקיים בימינו...). הוא נקלט בשב"כ בתחום סיכול ריגול מזרח אירופי והיה שותף להצלחות בנושא. אחת מהן, עליו מרחיב את הדיבור בספר, היא תרומתו החשובה של ויקטור גרייבסקי, יהודי מפולין, למודיעין הישראלי. ב-1956 הצליח גרייבסקי לקבל את טיוטת הנאום של חרושצ'וב בוועידת המפלגה הקומוניסטית, בו גינה את פשעי סטאלין. השגת המסמך נחשבה להישג היסטורי של קהילת המודיעין הצעירה של ישראל. ישראל העבירה את הטיוטה לאמריקאים והדבר עורר התעניינות עולמית. זמן קצר לאחר שעלה גרייבסקי ארצה ב-1957, יצר ק.ג.ב. איתו קשר והציע לו לפעול כסוכן שלהם בישראל. גרייבסקי קיבל את ההצעה לכאורה, אך דיווח עליה במקביל לשירות הביטחון הכללי, שהפך אותו לסוכן כפול. פעילותו זו נמשכה כ-15 שנה וראובן מרחב היה שותף לתחילת ההפעלה. בהמשך שירת מרחב בשלוחות המוסד במזרח אפריקה ובאיראן, בשלהי תקופת השאה. בשובו משם שובץ לרמ"ח קשרים מיוחדים ב"תבל-מזרח", אגף "תבל" במוסד, המופקד על הקשרים החסויים ועל מכלול שיתופי הפעולה עם מדינות וארגוני מודיעין בעולם הערבי עמן לא ניתן לקיים יחסים רשמיים. התפיסה המבצעית של קשרים אלה היתה - "אויב אויבִי הוא ידיִדי". הוא הופקד על הקשר החשאי של ישראל עם המיליציות של הנוצרים בלבנון. הספר רווי פירוט אירועים והחלטות שהתקבלו בדרג המדיני והצבאי בישראל, שמאחוריהן כניעה לגחמות של חבורת בשיר ג'ומייל, מנהיג הפלנגות הנוצריות. שינוי מכריע בהתייחסות לנוצרים חל עם מינוי שרון לשר הביטחון, ביולי 1981, עת גיבש את מדיניותו ותוכניותיו לגבי לבנון והפלסטינים - גירושם לירדן והפיכתה לפלסטין, וכריתת ברית עם לבנון העצמאית. מרחב מודה בדיעבד כי מראשית העבודה עם הכוחות הלבנוניים, ובמיוחד עם הפלנגות, היה עד לקיצוניות שלהם. הסיוע הצבאי לנוצרים, שהוערך ביותר ממאה מיליון דולר, ניתן בציוד ובנשק, שנשלחו בדרך הים לאזור ג'וניה במובלעת הנוצרית שמצפון לביירות. כ-1,300 לוחמים נוצרים אומנו בישראל בקורסים צבאיים שונים בהדרכת צה"ל. כבר מראשית העבודה השוטפת עם מרבית אנשי הכוחות הלבנונים, היה ברור כי בכוונתם לעשות ככל הניתן כדי להכניס את ישראל למחויבויות גדולות יותר בשירות האינטרסים שלהם, כולל באמצעות פרובוקציות יזומות שכוונו אל מתנגדיהם בלבנון ואל הסורים. מרחב התבטא בכל פורום כי אסור לישראל להסתבך בגינם. ההוראות היו ברורות. בפועל, דברים החלו להיעשות אחרת. ראש המוסד חקה חופי הבין זאת היטב, אך אנשיו דוד דייב קמחי ואחריו ביתר שאת מנחם נחיק נבות גררו את ישראל בחסות שרון לקשר הדוק ובלתי אחראי עם הנוצרים. לאחר מספר מקרים קיצוניים בהם פעל קמחי בניגוד להוראות המוסד הוא "נתבקש" על ידי ראש המוסד לפרוש מידית מתפקידו ב"תבל", באופן בוטה ופוגעני במיוחד. את מקומו של קמחי מילא מעתה מנחם, נחיק, נבות. צחוק הגורל, כותב מרחב, שהאיש שהחליף את קמחי, המשיך במדיניות שלו כלפי הנוצרים, ואף הרחיק לכת ממנו בקשרים אתם. בעקבות זה החליט מרחב לפרוש מהמוסד, אף על פי שהיה אחד המועמדים להתמנות בעתיד לראש המוסד. בגלגול מקרי, או שמא לא מקרי, חזר מרחב אל לבנון כעבור שנתיים בלבד, כסגנו של אורי לוברני, מתאם פעולות הממשלה בלבנון בתקופת שר הביטחון, משה ארנס. בשנים 1985–1988 היה מרחב קונסול כללי של ישראל בהונג קונג משם פעל לטוויית הקשרים בין ישראל לסין טרם כינונם של קשרים דיפלומטיים.ב-1989 מינה שר החוץ ארנס את מרחב למנכ"ל משרד החוץ, אז כוננו הקשרים של ישראל עם סין עד הקמת שגרירות ישראל שם בינואר 1992.  מרחב הניח את היסודות המדיניים למבצע שלמה להעלאת יהודי אתיופיה ב-1991. בשנה זו עבר לנהל את משרד הקליטה והוביל את מאמץ הקליטה של העלייה מאתיופיה. הוא המשיך לפעול למען קליטת עולי אתיופיה ב'פרויקט הלאומי של עולי אתיופיה' לקידום החינוך בקהילה. פעילות ציבורית ענפה הייתה למרחב כיו"ר נשיאות 'ארגון יוצאי מרכז אירופה' מאז 2005 וחבר מועצת המנהלים של ועידת התביעות, הגוף היהודי העולמי, המופקד מאז 1951 על התביעות החומריות נגד גרמניה.  כך סוגר מרחב שנים סוערות של פעילות ציבורית ברחבי העולם הישראלי והיהודי בצמתים שבהם הוכיח תעוזה, תבונה וקשר מצוין עם העובדים אתו. ספרו משקף זאת בעניין רב.

רשימת לקוחות ארוכה, כוללת את ירדן, בחריין, טאיוואן, סלובקיה, איחוד האמירויות וסעודיה https://www.lockheedmartin.com/en-us/news/features/2016/meet-the-f-16v--... חברת לוקהיד מרטין תייצר עוד השנה את הדגם החדש והמתקדם של מטוס הקרב F-16 ותתחיל לספקו ללקוחות בשנת 2024. מנהל הכספים של החברה ג'יזס מלייב מסר כי לחברה יש רשימת לקוחות למטוס, ביניהן ירדן, בחריין, טאיוואן, סלובקיה, איחוד האמירויות וסעודיה. החברה שכרה עובדי ייצור והדרכה כדי לייצר את הדגם החדש. F-16 נחשב לאחד ממטוסי הקרב הטובים בעולם, בעל כושר תמרון מעולה ונפוץ ברחבי העולם. מטוס שהוכיח עצמו בקרב אוויר-אוויר ובתקיפת מטרות קרקע. החברה הודיעה שיש עניין רב בדגם המתקדם, ובשנים הבאות יגיע קצב הייצור לשלושה מטוסים בחודש. העסקה האחרונה הייתה עם בולגריה: מחלקת המדינה של ארה"ב אישרה מכירת שמונה מטוסי F-16 לבולגריה בסכום של 1.6 מיליון דולר.  

שתי החברות מטמיעות כעת יכולות בינה מלאכותית במערכות הווידאו המתקדמות שסופקו לאחרונה לרק"מי נמר ואיתן (8X8) של צה"ל חברת ניר-אור הישראלית וחברת אקסון-ויז'ן (Axon Vision) הישראלית, הודיעו כי יציגו את EdgeRCWS, מערכת בינה מלאכותית לעמדות נשק נשלטות-מרחוק מהדור-הבא (NG RCWS), בתערוכת Eurosatory 2022, שתתקיים בפריז בשבוע הבא. לטענת שתי החברות, המערכת שפותחה במשותף משלבת ניתוחי בינה מלאכותית בזמן-אמת ומציעה למפקד יעילות, קטלניות ודיוק מרביים. כמערכת קטנה וקלת- משקל, ה-EdgeRCWS הוא פתרון תוסף שניתן לשלב בקלות בצריחים ובעמדות נשק שונות, ויכול לכלול רצפי אש חכמים להרחבה ואוטומציה של משימות תמיכה באש. ה-EdgeRCWS יוצג בתערוכה יחד עם מערכת הווידאו החכמה של ניר-אור, המשלבת יכולות בינה מלאכותית, זיהוי מטרות אוטומטי (ATR), מעקב אוטומטי אחר מספר מטרות וסריקה חכמה ומשפרת את המודעות המצבית של הכוח. ניר-אור מספקת את מערכת הווידאו המתקדמת שלה עבור הרק"מים נמר ואיתן (8x8) של צה"ל והחברה הודיעה כי היא עוברת כעת לשלב הבא, הכולל הטמעת יכולות בינה מלאכותית במערכות אלו, יחד עם אקסון-ויז'ן.  

מערכת SONA VSHORAD אמורה לספק הגנה אווירית בתמרון לכוחות היבשה של פולין. בין המתמודדות רפאל ותעשייה אווירית לצד חברות אמריקאיות, אירופאיות ואסייתיות  תמונה: רפאל סוכנות החימוש של פולין הודיעה כי הניתוח הנוגע למערכת VSHORAD SONA הגיע לשלביו האחרונים. 13 גופים היו מעורבים במשימה זו. המידע שסיפק אל"מ קשישטוף פלטק, דובר סוכנות החימוש, מצביע על כך ש"הניתוח המתבצע, הנוגע למשימה הקשורה לרכישת מערכת SONA VSHORAD, נמצא כעת בשלב הסופי שלו".  החברות המתמודדות הן Transbit Sp. z o. O.; Polska Grupa Zbrojeniowa S.A.; CRW Telesystem-Mesko Sp. z o. o.; התעשייה האווירית הישראלית; Rheinmetall Air Defense AG; רפאל מערכות הגנה מתקדמות; MBDA UK Ltd.; Aselsan A.S; Thales עם Nexter Systems; Northrop Grumman International Trading Inc.; Raytheon Technologies Corporation; לוקהיד מרטין גלובל בע"מ; Hanwha Defense Co. Ltd. רוב החברות המעורבות בדיאלוג הטכני יכולות להציע פתרונות קנייניים - מערכת VSHORAD ספציפית. כמה הציעו להשתתף בתוכנית ולהעביר כמה אלמנטים מכריעים - כמו ה-C4ISR, או הטיל עצמו. תוכנית SONA מכסה מספר רב של תחומים שונים, שכן היא אמורה להביא לפיתוח מערכת הגנה אווירית מקיפה וניידת עבור רכיב היבשה. הגנה על כוחות היבשה מפני איומים אוויריים, לרבות תחמושת רקטות, ארטילריה ומרגמה.  זוהי הנחה חשובה שמרכיבי מערכת זו ישולבו ישירות ביחידות השריון והממוכנות, תוך הגנה עליהם בכל תרחישי הלחימה, הן בתנועה והן בעצירה. אלה יכללו מודולי סיור, לחימה ופיקוד, המבוססים על זחלים או גלגלים.