ליאור אקרמן, סגן ראש אגף לשעבר בשב"כ, אומר לקראת יום העצמאות ה-74 של מדינת ישראל, כי מכל האיומים על המדינה - מלחמת אזרחים היא האיום ממנו הוא הכי חושש. מיוחד ליאור אקרמן. צילום: ליאת מנדל לקראת יום העצמאות ה-74 למדינת ישראל, ביקשתי לשאול את ליאור אקרמן, סגן ראש אגף לשעבר בשב"כ, מספר שאלות על מצב ביטחון הפנים. לפי אקרמן, האיום ממנו הוא הכי חושש הוא מלחמת אזרחים.  השנה מאופיינת בהתגברות השסעים בין המגזר היהודי לערבי במדינה. כיצד מגמה זו צפויה להשפיע על תפיסת ביטחון הפנים?  התגברות השסעים בחברה הישראלית היא תהליך מתמשך ורב שנים המתודלק באופן אינטנסיבי ומתמשך על ידי נבחרי הציבור והמנהיגות בישראל. לא מדובר בתופעה חדשה אך היא בהחלט המדאיגה ביותר לדעתי בהיבטי החוסן החברתי. לטעמי מדינת ישראל וממשלותיה לדורותיהן כלל אינן מתייחסות לעניין זה בהיבטי ביטחון לאומי ובוודאי שלא ביטחון פנים.  כדי שדבר כזה באמת יקרה וממשלת ישראל תבנה אסטרטגיה לחידוש הזהות הישראלית והאחדות החברתית חייבים ליישם חזון לאומי ארוך טווח שביטחון הפנים הוא רק חלק ממנו.  צריך להודות שרוב החברה הישראלית כולל זו הערבית, אינה מעורבת בפעילות ביטחונית ולכן המיקוד חייב להיות מול הקבוצות הקיצוניות בכל הצדדים ומולם לממש מדיניות של אפס סובלנות, ענישה קשה ומחמירה וסיכול מתמשך.  במקביל ובעיקר מול החברה הערבית יש לישם גם מדיניות של "גזרים" בדמות תקציבים, בניית איזורי תעשיה וחינוך, מרפאות והעמקת הנוכחות המשטרתית. נראה כי כל שנה הר הבית הופך להיות זרז לערעור ביטחון הפנים בירושלים וביו״ש. האם יש פתרון ביטחוני להר הבית?  גם כאן בהיעדר כל אסטרטגיה לאומית לאורך שנים, המצב מתדרדר ומגיע לאלימות מידי שנה. בהחלט יש פתרון שהוא גם מדיני וגם ביטחוני. חייבים להבין שלא נוכל למנוע לחלוטין נסיונות פיגועים של קיצוניים ומטורפים אולם ניתן לייצר מציאות שונה מהקיימת.  כך למשל על מדינת ישראל להוביל יוזמה בינלאומית לבניית תבנית שליטה חדשה על ההר. עקרונותיה יהיו: ריבונות ישראלית מלאה ונוכחות משטרתית ישראלית על הר הבית בשילוב עם כוחות נוספים ובינלאומיים אולם בפיקוד ישראלי.  מינוי צוות "ניהול" למקום הכולל בכירים ישראלים, פלסטינים, ירדנים ואמריקאים, קביעת הסדרי נוכחות ותפילה ברורים על ההר המזכים את בני כל הדתות בזכות עלייה וכניסה להר.  בימי חג דתיים תינתן עדיפות למוסלמים המתפללים במסגדים והובלת מסע הסברה עולמי בעולם הפלסטיני, עם הבהרה על כך שלמדינת ישראל אין כל כוונה להשתלט על הר הבית או לשנות את ייעודו. איש לא עסק בכך עד היום ולא בוצע שום מהלך בכיוון זה. הפשיעה במגזר הערבי הפכה להיות מכת מדינה. נראה כי דווקא בשנת ה-74 לעצמאותה, מדינת ישראל מקרינה פחות ופחות משילות בחלקים נרחבים של המדינה. כיצד ניתן לשנות מגמה זו?  אכן מדינת ישראל איבדה וממשיכה לאבד את משילותה לאורך השנים כתוצאה מהזנחה, מהחלשת משטרת ישראל הן בהיבטי כוח והן בהיבטי גיבוי פיקודי ומשפטי ומחולשת המערכת המשפטית.  כדי לשנות מצב זה חייבת להיבנות גם בתחום זה אסטרטגיה לאומית ארוכת הטווח הכוללת מספר עקרונות חיוניים: חיזוק דרמטי של משטרת ישראל בעשרת אלפים שוטרים ברמת השטח והמודיעין.  מתן גיבוי משפטי לפעילות המשטרה במגזר הערבי ומול עולם הפשע, הכרזה על מבצע משותף לשב"כ ולמ"י על איסוף כל האמל"ח הנמצא במגזר תוך החמרה משמעותית של הענישה על כל מחזיק נשק ללא רישיון.  הצבת לוחמי משטרה ומג"ב בנגב ועצירה מוחלטת של כל הפרות הסדר, ההשתוללויות בדרכים, הירי והפשע המאורגן.  חוסר האכיפה, היעדר הנוכחות המשטרתית וההתעלמות הממושכת מהמתרחש במגזר הערבי בכלל ובנגב בפרט, הביאו להיעלמות מוחלטת של המשילות הישראלית במקומות אלו. מגמה נוספת שנצפתה בשנה האחרונה היא ניסיונות של חמאס להפריד זירות. שקט בעזה ואילו פיגועי טרור בלב ערי ישראל ומהומות ביו״ש וירושלים. עד כמה מדינת ישראל יודעת להתמודד עם חמאס כגוף רב זירתי?  מבחינה מודיעינית וגם מבצעית, יודעת מדינת ישראל להתנהל מול החמא"ס בכל הזירות ובכל תחומי הפעולה. הבעיה המרכזית היא המדיניות השלטונית מול החמא"ס.  זו שמאפשרת את המשך התקיימותו כגוף שילטוני בעזה כבר עשרות שנים. זו שאינה יוזמת פגיעה במנהיגי הארגון ומאפשרת לו ליזום פעילות נגדנו בעיתוי הנוח לו.  זו המאפשרת המשך העברת כספים לארגון והמשך התעצמותו. עובדתית לחמא"ס קשה מאוד להתרומם ביהודה ושומרון לאור שליטת שב"כ בשטח וסיכוליו הרבים. זאת למרות חולשת הרשות הפלסטינית והתחזקות התמיכה בארגון.  בעזה מתעלמת ממשלת ישראל מהמתרחש ומאפשרת את המשך התעצמות החמא"ס בתקופות השקט, מתוך מחשבה שממילא כאשר יגיע מבצע צבאי (והוא הרי יגיע בוודאות כמו בכל מספר שנים), יוכל הצבא להכריע את חמא"ס. גם אם במחיר כבד של פגיעה מתמשכת בעורף הישראלי ובעיקר ביישובי עוטף עזה. גם במקרה זה באופן לא מפתיע נדרשת מדיניות אסטרטגית ברורה של הממשלה. כזו הנלחמת בכל מחיר בהנהגת החמא"ס, מסכלת אותה, חונקת אותה מבחינה כספית ומדינית ומביאה לקריסת הארגון בעזה, תוך המשך סיכול ללא פשרות גם ביהודה ושומרון. כיצד ניתן להסביר לדור הצעיר, שלמרות 74 שנות קיום המדינה, נראה כי דווקא ביטחון הפנים, לעומת ביטחון חיצוני, הוא זה שנמצא במגמת הדרדרות. נראה שביטחון הפנים מתערער אף על פי שלכאורה לכוחות הביטחון של ישראל יש יותר כלים טכנולוגיים.  בעניין זה אני עוסק בשנים האחרונות יותר מכל. אני סבור שלא ביטחון הפנים הוא הבעיה המרכזית של ישראל ובוודאי שלא ביטחון החוץ. הבעיה היא היעדר הביטחון החברתי. הפילוג, השיסוע והקיטוב בחברה הישראלית, ההולכים ומחמירים בעידוד הממשלה ובהתעלמותה.  חוסר הטיפול במגמות החברתיות המתרחשות במדינה יוצר את השסעים ומגדיל את הפערים ונותן במה לקיצוניים להשתלט על השיח. הן כאלו מהמגזר הערבי (לאומניים ודתיים) והן מקרב היהודים.  בהיעדר כל טיפול מדינתי בתהליכים אלו, לא מן הנמנע כי בעתיד נתדרדר גם למלחמת אזרחים וזה בעיניי האיום הביטחוני הקיומי הכי משמעותי על מדינת ישראל.  בעיניי, הפתרון המשמעותי ביותר שיכולה מדינת ישראל לתת לעניין זה הוא שינוי שיטת הבחירות והממשל בישראל. זאת, תוך יצירת יציבות ממשלית כמקובל בשאר מדינות העולם ובאופן שיאפשר יותר משילות ובניית אסטרטגיות ארוכות טווח בכל תחומי החיים. ליאור אקרמן - יו"ר מועצת העם החדשה, סגן ראש אגף לשעבר בשב"כ ופרשן ביטחוני

אפרים סנה, שנותי עם אבא, ידיעות ספרים, 2022 באדיבות ידיעות ספרים ד"ר משה סנה (קליינבוים) היה מנהיג ציוני חשוב בשנות טרום מדינה. בהיותו סטודנט לרפואה בן 23 נבחר ליו"ר ההסתדרות הציונית של יהודי פולין. זמן קצר לאחר הגעתו ארצה ב-1940, מונה לראש המפקדה הארצית של "ההגנה". סנה נחשב לשר הביטחון של המדינה שבדרך וליורש אפשרי של דוד בן-גוריון. בשנת 1946 נגלע קרע תפיסתי בין השניים. סנה גיבש אוריינטציה פרו-סובייטית לתנועה הציונית. עם הקמת המדינה נמנה עם מקימי מפלגת הפועלים המאוחדת (מפ"מ), שהיתה אז מפלגת השמאל הגדולה והעיקרית בישראל. בהמשך, ב-1954 הצטרף למפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י), וכך נגזר עליו בידוד וניתוק ממרבית תומכיו ומעריציו בעבר. אחד השיאים בקריירה הפוליטית של סנה במפלגה היה אחרי ועידת הפסגה הערבית הראשונה בינואר 1964 בה הוחלט על הקמת מפקדה ערבית מאוחדת בפיקוד מצרי כדי לקדם את המאמץ הערבי להשמדת ישראל. סנה ראה צעד זה בחומרה ואילו חבריו הערבים במפלגה הקומוניסטית דווקא תמכו. בשנת 1965, על רקע החרפת מדיניותה הפרו-ערבית של ברית המועצות, הביא לפילוג במפלגה הקומוניסטית לפלג ערבי (רק"ח) ולפלג יהודי (מק"י). סנה, שהיה ראש המטה הארצי של ההגנה (מקביל לרמטכ"ל בימינו), פעיל בהעפלה ובבריחה אחרי מלחמת העולם, האמין עד מותו ב-1972 בכל לבו, משיקולים מדיניים אסטרטגיים, כי טוב לה למדינת ישראל לסמוך על שתי מעצמות ארה"ב וברית המועצות, ולא רק על המערב.  מאמץ מיוחד הקדיש אפרים סנה בספר החדש להזמת האשמה/השמועה כי אביו, ח"כ משה סנה היה סוכן סובייטי. הוא מפורר אבן אחר אבן את הקיר הרעוע של האשמה זו, שרחפה באוויר בשנות ה-50 וה-60.   בספר, שפרסם תא"ל מיל' ד"ר אפרים סנה, הוא מתמסר בדבקות ובמקצועיות לתקן עוול היסטורי מתמשך ולהקנות לאביו את המקום הראוי לו בהיסטוריה הציונית, מקום אשר עוות במכוון על ידי כותבי היסטוריה שפעלו ברוח השלטון של השנים ההן.

מדובר בשת"פ בהובלת מנהלת הרק"מ מנת"ק במשהב"ט, בשיתוף עם מפא"ת, אלביט מערכות וחברת BL תמונה: משרד הביטחון שת"פ בהובלת מנהלת הרק"מ מנת"ק במשהב"ט, בשיתוף עם מפא"ת, אלביט מערכות וחברת BL, נועד לבחון טכנולוגיות של רק"מ נשלט מרחוק. 

אין זו פעם ראשונה שבנט מאיים על איראן בעימות ישיר. עוד בתחילת כהונתו, בנט טען לשינוי פרדיגמה. לא עוד מלחמה על גבולות ישראל מול ארגונים בחסות איראן, אלא העברת הלחימה לשטח איראן עמוס בן גרשום - לע״מ ״אויבנו, במקום לבנות את חייהם ולהשקיע בעתידם, ממשיכים לחפש להחריב את חיינו״, אומר נתפלי בנט, ראש הממשלה. ״אלימות וטרור הם לא תופעות טבע או גזירות גורל שמדינת ישראל תשלים איתן. אנחנו נכה לא רק במי שפוגע בנו ישירות, אלא גם במי ששלח את אותו. עידן החסינות של מחוללי הטרור נגמר. ״לא רק המחבל השליח בקצה יישא במחיר, אלא גם שולחו, ואפילו אם הוא מרוחק אלף קילומטר מזרחה מכאן. משטר שמממן את הטרור, משטר שמחמש את הטרור, משטר שנותן את הפקודה לטרור לא יוכל להסתתר יותר, בפחדנות מרוחקת. ״ אין זו פעם ראשונה שבנט מאיים על איראן בעימות ישיר. עוד בתחילת כהונתו, בנט טען לשינוי פרדיגמה. לא עוד מלחמה על גבולות ישראל מול ארגונים בחסות איראן, אלא העברת הלחימה לשטח איראן.  פלוני יטען כי אירועים באיראן המיוחסים למוסד הישראלי, מתרחשים כבר מתחילת שנות ה-2000, עת מונה מאיר דגן ז״ל כראש המוסד עם מטרה לסכל את תכנית הגרעין האיראנית. אז מה בעצם שינה בנט? ובכן, ניתן לטעון כי בימי בנט, חוזק הקשר עם בחריין, מדינה השוכנת במפרץ הפרסי, כ-200 ק״מ מחופי איראן.  בינתיים אין עדות לנוכחות חיל הים הישראלי במימי המפרץ הפרסי ויש כאלו הטוענים כי גם אין כוונה כזו. ״להכניס את חיל הים הישראלי לגוב האריות״, טוענים אחדים שדיברתי עמם בנושא.  לאחרונה, השמיע מפקד חיל הים של משמרות המהפיכה איום כלפי ישראל, ובוא נטען כי לישראל אין מקום במפרץ הפרסי. אותו קצין בכיר טען שאיראן עוקבת אחר התנועות הימיות במפרץ הפרסי.  הקשר עם בחריין סבב, עד כה, באופן גלוי לפחות, סביב המפקדה של הצי החמישי השוכנת במדינה. כמו גם, סביב ביקורי בכירים ישראלים עם הצהרות על הסכמי ביטחון בין המדינות.  נראה כי האיומים של בנט יחד עם הביקורים התכופים של בכירים ישראלים בבחריין, משפיעים על מקבלי ההחלטות באיראן, שחוששים מהגעתו של צה״ל למפרץ הפרסי, תחת כסות של תרגילים וביקורי ידידות. 

ליאור אקרמן, סגן ראש אגף לשעבר בשב"כ, אומר לקראת יום העצמאות ה-74 של מדינת ישראל, כי מכל האיומים על המדינה - מלחמת אזרחים היא האיום ממנו הוא הכי חושש. מיוחד ליאור אקרמן. צילום: ליאת מנדל לקראת יום העצמאות ה-74 למדינת ישראל, ביקשתי לשאול את ליאור אקרמן, סגן ראש אגף לשעבר בשב"כ, מספר שאלות על מצב ביטחון הפנים. לפי אקרמן, האיום ממנו הוא הכי חושש הוא מלחמת אזרחים.  השנה מאופיינת בהתגברות השסעים בין המגזר היהודי לערבי במדינה. כיצד מגמה זו צפויה להשפיע על תפיסת ביטחון הפנים?  התגברות השסעים בחברה הישראלית היא תהליך מתמשך ורב שנים המתודלק באופן אינטנסיבי ומתמשך על ידי נבחרי הציבור והמנהיגות בישראל. לא מדובר בתופעה חדשה אך היא בהחלט המדאיגה ביותר לדעתי בהיבטי החוסן החברתי. לטעמי מדינת ישראל וממשלותיה לדורותיהן כלל אינן מתייחסות לעניין זה בהיבטי ביטחון לאומי ובוודאי שלא ביטחון פנים.  כדי שדבר כזה באמת יקרה וממשלת ישראל תבנה אסטרטגיה לחידוש הזהות הישראלית והאחדות החברתית חייבים ליישם חזון לאומי ארוך טווח שביטחון הפנים הוא רק חלק ממנו.  צריך להודות שרוב החברה הישראלית כולל זו הערבית, אינה מעורבת בפעילות ביטחונית ולכן המיקוד חייב להיות מול הקבוצות הקיצוניות בכל הצדדים ומולם לממש מדיניות של אפס סובלנות, ענישה קשה ומחמירה וסיכול מתמשך.  במקביל ובעיקר מול החברה הערבית יש לישם גם מדיניות של "גזרים" בדמות תקציבים, בניית איזורי תעשיה וחינוך, מרפאות והעמקת הנוכחות המשטרתית. נראה כי כל שנה הר הבית הופך להיות זרז לערעור ביטחון הפנים בירושלים וביו״ש. האם יש פתרון ביטחוני להר הבית?  גם כאן בהיעדר כל אסטרטגיה לאומית לאורך שנים, המצב מתדרדר ומגיע לאלימות מידי שנה. בהחלט יש פתרון שהוא גם מדיני וגם ביטחוני. חייבים להבין שלא נוכל למנוע לחלוטין נסיונות פיגועים של קיצוניים ומטורפים אולם ניתן לייצר מציאות שונה מהקיימת.  כך למשל על מדינת ישראל להוביל יוזמה בינלאומית לבניית תבנית שליטה חדשה על ההר. עקרונותיה יהיו: ריבונות ישראלית מלאה ונוכחות משטרתית ישראלית על הר הבית בשילוב עם כוחות נוספים ובינלאומיים אולם בפיקוד ישראלי.  מינוי צוות "ניהול" למקום הכולל בכירים ישראלים, פלסטינים, ירדנים ואמריקאים, קביעת הסדרי נוכחות ותפילה ברורים על ההר המזכים את בני כל הדתות בזכות עלייה וכניסה להר.  בימי חג דתיים תינתן עדיפות למוסלמים המתפללים במסגדים והובלת מסע הסברה עולמי בעולם הפלסטיני, עם הבהרה על כך שלמדינת ישראל אין כל כוונה להשתלט על הר הבית או לשנות את ייעודו. איש לא עסק בכך עד היום ולא בוצע שום מהלך בכיוון זה. הפשיעה במגזר הערבי הפכה להיות מכת מדינה. נראה כי דווקא בשנת ה-74 לעצמאותה, מדינת ישראל מקרינה פחות ופחות משילות בחלקים נרחבים של המדינה. כיצד ניתן לשנות מגמה זו?  אכן מדינת ישראל איבדה וממשיכה לאבד את משילותה לאורך השנים כתוצאה מהזנחה, מהחלשת משטרת ישראל הן בהיבטי כוח והן בהיבטי גיבוי פיקודי ומשפטי ומחולשת המערכת המשפטית.  כדי לשנות מצב זה חייבת להיבנות גם בתחום זה אסטרטגיה לאומית ארוכת הטווח הכוללת מספר עקרונות חיוניים: חיזוק דרמטי של משטרת ישראל בעשרת אלפים שוטרים ברמת השטח והמודיעין.  מתן גיבוי משפטי לפעילות המשטרה במגזר הערבי ומול עולם הפשע, הכרזה על מבצע משותף לשב"כ ולמ"י על איסוף כל האמל"ח הנמצא במגזר תוך החמרה משמעותית של הענישה על כל מחזיק נשק ללא רישיון.  הצבת לוחמי משטרה ומג"ב בנגב ועצירה מוחלטת של כל הפרות הסדר, ההשתוללויות בדרכים, הירי והפשע המאורגן.  חוסר האכיפה, היעדר הנוכחות המשטרתית וההתעלמות הממושכת מהמתרחש במגזר הערבי בכלל ובנגב בפרט, הביאו להיעלמות מוחלטת של המשילות הישראלית במקומות אלו. מגמה נוספת שנצפתה בשנה האחרונה היא ניסיונות של חמאס להפריד זירות. שקט בעזה ואילו פיגועי טרור בלב ערי ישראל ומהומות ביו״ש וירושלים. עד כמה מדינת ישראל יודעת להתמודד עם חמאס כגוף רב זירתי?  מבחינה מודיעינית וגם מבצעית, יודעת מדינת ישראל להתנהל מול החמא"ס בכל הזירות ובכל תחומי הפעולה. הבעיה המרכזית היא המדיניות השלטונית מול החמא"ס.  זו שמאפשרת את המשך התקיימותו כגוף שילטוני בעזה כבר עשרות שנים. זו שאינה יוזמת פגיעה במנהיגי הארגון ומאפשרת לו ליזום פעילות נגדנו בעיתוי הנוח לו.  זו המאפשרת המשך העברת כספים לארגון והמשך התעצמותו. עובדתית לחמא"ס קשה מאוד להתרומם ביהודה ושומרון לאור שליטת שב"כ בשטח וסיכוליו הרבים. זאת למרות חולשת הרשות הפלסטינית והתחזקות התמיכה בארגון.  בעזה מתעלמת ממשלת ישראל מהמתרחש ומאפשרת את המשך התעצמות החמא"ס בתקופות השקט, מתוך מחשבה שממילא כאשר יגיע מבצע צבאי (והוא הרי יגיע בוודאות כמו בכל מספר שנים), יוכל הצבא להכריע את חמא"ס. גם אם במחיר כבד של פגיעה מתמשכת בעורף הישראלי ובעיקר ביישובי עוטף עזה. גם במקרה זה באופן לא מפתיע נדרשת מדיניות אסטרטגית ברורה של הממשלה. כזו הנלחמת בכל מחיר בהנהגת החמא"ס, מסכלת אותה, חונקת אותה מבחינה כספית ומדינית ומביאה לקריסת הארגון בעזה, תוך המשך סיכול ללא פשרות גם ביהודה ושומרון. כיצד ניתן להסביר לדור הצעיר, שלמרות 74 שנות קיום המדינה, נראה כי דווקא ביטחון הפנים, לעומת ביטחון חיצוני, הוא זה שנמצא במגמת הדרדרות. נראה שביטחון הפנים מתערער אף על פי שלכאורה לכוחות הביטחון של ישראל יש יותר כלים טכנולוגיים.  בעניין זה אני עוסק בשנים האחרונות יותר מכל. אני סבור שלא ביטחון הפנים הוא הבעיה המרכזית של ישראל ובוודאי שלא ביטחון החוץ. הבעיה היא היעדר הביטחון החברתי. הפילוג, השיסוע והקיטוב בחברה הישראלית, ההולכים ומחמירים בעידוד הממשלה ובהתעלמותה.  חוסר הטיפול במגמות החברתיות המתרחשות במדינה יוצר את השסעים ומגדיל את הפערים ונותן במה לקיצוניים להשתלט על השיח. הן כאלו מהמגזר הערבי (לאומניים ודתיים) והן מקרב היהודים.  בהיעדר כל טיפול מדינתי בתהליכים אלו, לא מן הנמנע כי בעתיד נתדרדר גם למלחמת אזרחים וזה בעיניי האיום הביטחוני הקיומי הכי משמעותי על מדינת ישראל.  בעיניי, הפתרון המשמעותי ביותר שיכולה מדינת ישראל לתת לעניין זה הוא שינוי שיטת הבחירות והממשל בישראל. זאת, תוך יצירת יציבות ממשלית כמקובל בשאר מדינות העולם ובאופן שיאפשר יותר משילות ובניית אסטרטגיות ארוכות טווח בכל תחומי החיים. ליאור אקרמן - יו"ר מועצת העם החדשה, סגן ראש אגף לשעבר בשב"כ ופרשן ביטחוני

הערכות מנוגדות. חלק טוענות כי פוטין עלול להכריז רשמית מלחמה על אוקראינה ב-9 במאי, עם אפשרות לגייס מילואים. אחרות טוענות כי הוא מתכוון להכריז על סיומו של המבצע המיוחד  Credit: Paula Bronstein, Carol Guzy, Evgeniy Maloletka, David Guttenfelder. הנשיא פוטין עלול להכריז רשמית מלחמה על אוקראינה ב-9 במאי, יום הניצחון הסובייטי על הנאצים, בעוד מסעי המלחמה שלו באוקראינה אינם צולחים כמתוכנן.  בכירים בארה"ב ובאירופה אמרו לרשת CNN כי יש הערכה שפוטין ינצל את יום הניצחון כדי להודיע על הישג גדול באוקראינה או על הסלמה צבאית, או שניהם. עד כה הקפיד פוטין להגדיר את המערכה כ"מבצע צבאי מיוחד". הכרזת מלחמה פירושה יכולת של הנשיא להכריז על גיוס כללי של כוחות המילואים של הצבא. לעומת זה יש דיווחים לפיהן האפיפיור פרנציסקוס שמע מנשיא הונגריה אורבן שפוטין מתכוון להודיע ב-9 במאי על סיום המערכה באוקראינה.  סוכנות AP דיווחה אמש כי צבא רוסיה פתח בהסתערות על מפעל הפלדה הגדול בעיר מריופול. אתמול בבוקר נמסר שהארטילריה הרוסית הגבירה את הפצצת המפעל, בו עדיין לכודים יותר ממאתיים בני אדם, ויתכן שההפגזה הייתה הכנה להסתערות. AP מצטטת את אוסנת לוברני, מתאמת הפעילות ההומניטרית מטעם האו"ם כי ממאמצי הפינוי במפעל הפלדה סייעו לפנות משם 101 גברים, נשים וילדים. המתקפה הרוסית על המפעל מסתייעת בתותחים, רק"ם וטנקים.  משדות המערכה מדווחים כתבים שצבא אוקראינה הצליח להדוף את הרוסים סביב העיר חארקיב. מקורות בקייב מסרו שבימים האחרונים היו מתקפות רבות במולדבה וסמוך לגבולותיה. ההשערה היא שהצבא הרוסי מנסה לפתוח חזית חדשה במולדבה. אתמול נהרס בהפצצה מגדל תקשורת בחבל טרנסניסטריה, ונשיא מולדבה כינס את ממשלתו לישיבת חירום. אלוכסיי ארסטיביץ, יועצו הבכיר של הנשיא זלנסקי, אמר כי ידוע לו שבכירים במוסקווה מדברים על הצורך בכיבוש מולדובה. פוטין הודיע אתמול שהוא ישעה כל יצוא מרוסיה למערב אירופה ויבטל עסקות עם גורמים אירופיים. פוטין חתם על צו האוסר יצוא מוצרים וחומרי גלם שונים ליחידים ולחברות הכלולים ברשימות הסנקציות שהטילה ממשלת רוסיה על עסקים זרים. 

המשטרה מחפשת הדרכות ולווי לפיתוח מאובטח של אפליקציות. כמו גם, המכרז חושף כי המשטרה אמורה להעביר את התשתיות שלה לתהילה אילוסטרציה. צילום: משטרת ישראל פרסום באתר מנהל הרכש חושף מכרז של משטרת ישראל לפיתוח מאובטח של אפליקציות. ״על מנת להגן על תשתיות המידע הטכנולוגיות של משטרת ישראל בסביבת העבודה החדשה, יש חובה לכתוב את האפליקציות בסטנדרטים של פיתוח מאובטח ולבצע בהן בדיקות חדירה למדידת חוסנן כנגד התקפות סייבר״, כותבים במכרז.  ״הפיתוח הינו בסביבות פיתוח הבאות: .Android-ו iOS הפעלה במערכות Smart Phone אפליקציות פיתוח. פיתוח אפליקציות מחשבי לוח ופנימיות, נכתבות בתשתיות פיתוח חדשות לגמרי בעולם כולו ובמשטרת ישראל בפרט. מדובר בתשתיות של חברת Windows App ואפליקציות, Win 17/11 הפעלה מערכת המבוססות Microsoft Store .סביבת פיתוח זו הינה היחידה בה ניתן להשתמש בארגוננו לצורך זה. ״  לצד הדרכות, המשטרה מחפשת גם מלווים לפיתוח מאובטח (Secure Development Life Cycle). ״כתיבת נהלי פיתוח מאובטח על פי שפות התכנות הנהוגות במשטרת ישראל ו/או עדכון נהלים קיימים על פי התפתחויות הטכנולוגיות והתאמתם לגרסאות שפות התכנות הנהוגות במשטרת ישראל״, לשון המכרז.  על פי המכרז, המשטרה אמורה להעביר את התשתיות שלה לתהילה (ממשל זמין של הממשלה). ״הצורך של משטרת ישראל הוא לבצע מבדקי חוסן למערכות ואתרים חדשים אשר יתארחו בעתיד בשרתי ממשל זמין של הממשלה ויעשו שימוש בשירותיו״, על פי המכרז. 

החשודים, תושבי אזור חברון כבני 30. נתפסו עשרה אקדחים ומחסניות בשווי כ 250,000 ש"ח צילום: משטרת ישראל משטרת ישראל וצה"ל סיכלו הלילה הברחה של אמצעי לחימה מגבול ירדן, בחסות יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, בה נתפסו 10 אקדחים ומחסניות בשווי כ 250,000 ש"ח ונעצרו שלושה חשודים. בפעילות לוחמי יחידת מג"ן של מרחב נגב וחטיבה 417 גדוד 47 בהם לוחמי גדוד לביאי הבקעה ולוחמי יחידת ספר המדבר, בשיתוף יל"פ מרחב יהודה, מסתערבי מג"ב דרום, לוחמי יס"מ נגב, המערך האווירי של משטרת ישראל ויחידות נוספות ממחוז דרום נעצרו הלילה בבקעה 3 חשודים כשברכבם תיק ובו 10 אקדחים ומחסניות אשר על פי החשד הוברחו מגבול ירדן, בחסות יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ועשו את דרכם לשטחי מדינת ישראל. החשודים, תושבי אזור חברון כבני 30, יובאו היום בפני בימ"ש השלום בבאר שבע.