מבצע החיסול של מחמוד אל-מבחוח המיוחס למוסד הישראלי נחשב עד היום, שנים אחרי, להצלחה מבצעית ייחודית. וגם לדוגמא כיצד סביבת העבודה של ארגוני ביון משתנה. מצלמות, זהות ביומטרית ושלל אמצעים שמאתגרים את השמירה על חשאיות   צילום מסך | https://youtu.be/ULh4p-PgWaU מחמוד אל-מבחוח, מי שהיה אחראי על הקשר בין חמאס לאיראן, הגיע בינואר 2010 לאיחוד האמירויות. מבחוח נהג להגיע לשם מעת לעת, שם הוא הרגיש בנוח. איחוד האמירויות היא המרכז העסקי של המזרח התיכון, ואליה נוהרים אנשי עסקים מהעולם כולו, גם מאיראן. שם ניתן היה לקיים, על פי תפיסתו של מבחוח, פגישות עם אנשי משמרות המהפכה ואנשי עסקים, מבלי למשוך תשומת לב.  על הכוונת מבחוח היה פראנואידי לאחר שלפחות שלוש ניסיונות התנקשות בחייו לא הצליחו. הוא היה על הכוונת, הוא ידע זאת, וניסה להתנהל בחשאיות מרבית. מבחוח היה איש מבצעים ותיק, שועל קרבות עתיר ניסיון מודיעיני ומבצעי, ומי שהיה אחראי על תיאום משלוחי הנשק מאיראן לעזה. כמו גם, על מימוש תוכניות ההצטיידות של חמאס בנשק אסטרטגי דומת טילים בליסטיים ארוכי טווח, טילים נגד מטוסים ואולי אף טילים נגד כלי שיט. ועם כל זאת, מסיבה לא ברורה, הוא אינו מגיע עם מאבטחים לדובאי.  המודיעין למבצע היה מדוייק.  אנשי החולייה המבצעית הגיעו לאיחוד האמירויות מספר ימים לפני שמבחוח הגיע לשם. המודיעין ידע מתי הוא צפוי לנחות, היכן ישהה, עם מי ומתי הוא צפוי להפגש. ארגון הטרור חמאס טען בדיעבד, שתיבת האימייל של מבחוח נפרצה, וכל המידע אודות תנועותיו הצפויות של מבחוח נלמדו מראש.  החולייה נערכה בשטח. בית המלון וסביבתו נלמדו היטב, דרכי הגישה ודרכי הנסיגה מהמלון, ההתנהלות בתוך המלון, כיצד נראו הקומות וכיצד להגיע אליהן, כמו גם מערך המצלמות שבמלון נלמד היטב. התוכנית המבצעית הוכנה, נלמדה ונבחנה בשטח, טרם הגעתו של מבחוח למלון. חוליית החיסול הגיעה מספר פעמים לדובאי, ללמוד ולבדוק את המלונות השונים, הפוטנציאליים לאחסונו של מבחוח.  הזמן דוחק, אין זמן להזדמנות שנייה.  מבחוח נוחת בשעות אחר הצהריים מטיסה ישירה מדמשק, בשדה התעופה של דובאי ב- 20 בינואר עם דרכון פלסטינאי מזוייף, תחת השם מחמוד עבדול ראוף מוחמד. חולייה מבצעית אחת מחכה לו, ככל הנראה, ביציאה מהשדה, עוקבת אחריו ובוחנת את צעדיו. הוא אינו נשאר ולו לרגע בלעדיהם.  כחצי שעה לאחר נחיתתו, הוא נוסע למלון Al Bustan Rotana, ומזמין בו חדר. צוותי החולייה המבצעית כבר ערוכים במלון ומחוצה לו. מטרתם איסוף מודיעין ובהמשך אבטחת הצוות המבצע.  הצוות הראשון, שתפקידו לבדוק היכן יתאכסן מבחוח, מוכן. כשמבחוח פונה למעליות הם אחריו. שני חברי הצוות, הלבושים בגדי טניס ומצויידים במחבטים, עולים יחד איתו לקומה. "החדר הוא 230" הם מעבירים לשאר חברי החולייה.  מבחוח שוהה בחדרו, מתרענן, לוקח פסק זמן קצר, האחרון שייקח בחייו. לאחר כשעה, סמוך ל- 16:30, הוא יוצא את חדרו והולך לפגישה. צוות המעקב אחריו, בהחבא ומבלי שיתגלה.  מספר דקות לאחר שמבחוח עוזב את המלון, מגיע אליו אורח "אקראי", בעל דרכון צרפתי – פיטר אלווינגר. פיטר מזמין חדר ספציפי. חדר מספר 237, זה הנמצא מול החדר של מבחוח. החדר פנוי, ופיטר מקבל את המפתח לידיו.  אך פיטר לא עלה לחדר מעולם. את המפתח הוא מוסר לידי איש מבצעים נוסף של הצוות, קווין דברון (בעל דרכון אירי), הנמצא בלובי ומחכה למפתח. קווין הגיע יחד עם אישה, גייל פוליארד, גם היא בעלת דרכון אירי בטיסה מפריז. \ קווין וגייל עולים יחד לחדר 237 כרבע שעה לאחר שמבחוח עוזב את המלון. בחדר מוקם חדר הפיקוד הקדמי של המבצע. צוות המבצע נערך.  כשעתיים לאחר מכן, סמוך לשעה 18:30 מגיעים ארבעה אנשי צוות נוספים למלון, הם לא מתמהמהים בלובי, ועולים ישר לחדר 237. באמצעות ציוד אותו החדירו לדובאי כאשר הגיעו למדינה, הם מצליחים לשכפל את הכרטיס האלקטרוני ולקודד בו את הקוד לחדרו של מבחוח, הנמצא מולם במסדרון.  לקראת השעה 20:00 בערב עובר צוות המבצע, השוהה בחדר 237, אל חדרו של מבחוח וממתין לו בקוצר רוח, וסביר להניח שאף בעצבים מרוטים. חדר הפיקוד הקדמי נסגר וננטש.  הצוות העוקב אחר מבחוח מדווח לצוות המבצע על הגעתו הצפויה של מבחוח למלון, כחצי שעה לאחר שהצוות נערך שם. מבחוח עולה לחדרו, הלמות הלב של אנשי הצוות עולים ומתגברים. הם מסתתרים בחדר החשוך, ממתינים שמבחוח יכנס וידליק את האור.  לאחר שמבחוח נכנס לחדר, מתנפלים עליו בשקט חברי הצוות, מחזיקים בו ומחדירים לגופו רעל, המתפשט בגופו במהירות, הורג אותו, ולא משאיר בו סימנים. כך שייראה שמבחוח מת מוות טבעי. הצוות מפשיט את מבחוח מבגדיו, מלביש אותו בפיג'מה ומשכיב אותו "לישון" במיטתו.  עשרים דקות קריטיות כל האירוע מתנהל במקצועיות ונמשך כעשרים דקות, וקצת לפני 20:45 עוזב הצוות את החדר, כשהם סוגרים מבפנים את השרשרת. כך שסיפור מותו במיטה ייראה טבעי יותר. כשעה לאחר מכן כבר עוזב הצוות המבצע את דובאי, עולה על מטוס ונעלם.  צוות המנקות במלון לא נכנס לחדר במשך כ- 17 שעות, עד אשר בצהריי היום למחרת, מתגלה גופתו של מבחוח ה"ישן" במיטתו.  המשטרה המקומית נקראת לזירת האירוע, אך המוות נראה כמוות טבעי, שאין בו כל עניין למשטרת דובאי. דו"ח רפואי ראשוני מסביר, כי סיבת המוות היא עליית לחץ דם במוח.  אך אופוריה זו לא תמשך זמן רב.  נציגי חמאס מתקשרים למשטרת דובאי, מדברים עם מפקד המשטרה, דחי חלפאן, ומדווחים לו כי מבחוח נעלם. חלפאן המבין את רגישות הדברים, פותח בחקירה.  חקירת המשטרה נסמכת על ציוד מתוחכם, המאפשר שחזור תמונות וצילומי וידאו ממצלמות במלון ובאזור שלו, זיהוי פנים, הצלבת טלפונים סלולריים פעילים באזור והצלבת מידע עם משטרת הגבולות.  חלפאן ואנשיו עושים עבודת מודיעין טובה ויסודית, הם הופכים את כל האבנים, משתמשים בכל האמצעים, ומצליבים מידע. יש הטוענים שציוד החקירה בו עושה שימוש המשטרה של דובאי הוא ציוד ישראלי, הנמכר למדינה זמן לא רב לפני המבצע.  כשבועיים לאחר מכן, ב- 15 לפברואר, מפרסמת משטרת דובאי את תמונותיהם של 11 חשודים ברצח. החשודים תועדו כשהם נכנסים לדובאי מספר פעמים, וכשהם נכנסים למלון, לחדר המבצעי ולחדרו של מבחוח. דרכוני החשודים כולם הם דרכונים אירופאיים – מגרמניה, בריטניה, אירלנד וצרפת.  שמות ישראלים אך חלפאן לא עוצר שם. מבחינת הדרכונים האירופאיים שנמצאו התברר שחלק מהחשודים נושאים לא רק דרכון אירופאי, אלא שהם גם נושאים בשמות ישראליים והם אף בעלי דרכון ישראלי. חלק מהדרכונים האירופאיים בהם נעשה שימוש היו אמיתיים. סביר יהיה להניח, כי חברי החולייה הגיעו מישראל למדינה אחרת כאשר הם יוצאים באמצעות הדרכון הישראלי, ועושים שימוש בדרכון האירופאי כדי לנחות ולהכנס לדובאי.  מספר ימים לאחר מכן, הודיעה משטרת דובאי, כי היא הצליחה לקשור בין אנשי החולייה, ככל הנראה באמצעות שילוב אמצעי סיגינט ותמונות, וסך הכל התגלו 33 חשודים, המעורבים ברצח.  אדם נוסף, אורי ברודצקי, נעצר ביוני לאחר מכן בפולין, בחשד שסייע בהשגת דרכון גרמני מזויף לחולייה. פולין הסגירה את ברודצקי לגרמניה, שם הוא עמד למשפט והוטל עליו קנס בסך 60 אלף אירו. חברי החולייה לא נתפסו ולא זוהו בזהותם האמיתית. ישראל מצידה לא הודתה מעולם בפומבי כי היא זו העומדת מאחורי מבצע החיסול.  בעקבות השימוש בדרכונים האירופאיים נוצר משבר דיפלומטי בין ישראל לבריטניה, אירלנד, ואוסטרליה.  היו שטענו בתקשורת לאחר המבצע כיצד ייתכן שאנשי החולייה לא היו מודעים למצלמות האבטחה במלון ובעיר. אך טענה זו, נראה שאין בה מלבד חוסר ניסיון בעולם המבצעי. קשה מאד למצוא מלונות בהם אין מצלמות אבטחה, וביצוע מבצע כזה אם נדרש להעשות - ייעשה תחת תנאים אלו, ומתוך הבנה כי אנשי המבצעים יצולמו. חשיפתם תצומצם למינימום. אנשי החולייה עשו שימוש באמצעים לטשטוש זהותם, כגון פאות, שפמים מלאכותיים ועוד.  בהקשר המבצעי, יוכיח המבצע בשנים לאחר מכן, כי בעולם של דרכונים ביומטריים, יכולות עיבוד תמונה, היתוך מידע חכם, ומסדי נתונים משותפים לארגוני אכיפת חוק – קשה מאד להוציא לפועל מבצעים חשאיים. קשה, אך אפשרי.  ההצלחה מבשמת - אך זמנית בלבד למרות הרעש התקשורתי, מטרת המבצע הושגה ומבחוח חוסל. הייתה זו פגיעה זמנית קשה בארגון הרכש של חמאס, אשר יחד עם איראן עשו חושבים, הסיקו מסקנות והפיקו לקחים מבצעיים ומודיעיניים על התנהלותם, וככל הנראה שיפרו את יכולת החשאיות שלהם.  כל חיסול כזה, בין אם הוא מבוצע על ידי ישראל או על ידי מדינה אחרת, מזעזע לרגע ומרעיד תשתיות מבצעיות ומודיעיניות קיימות אצל היריב. כל חיסול כזה הוא נקודת עצירה ובחינה עצמית של מקורות דלף מבפנים. כל חיסול כזה הוא גם קריאת אזהרה לבאים בתור, לממלאי המקום, שעליהם להזהר במידה ויחליטו להמשיך את דרכו של קודמם.  יחד עם זאת, במבט ארוך טווח, לחיסולים מעין זה, אין השפעה אסטרטגית אמיתית. אלו מייצרים "מכה בכנף", מרעידה את הלב, אך לאורך זמן אינה פוגעת בבניין הכוח, בהצטיידות ובמבצעיות של ארגוני הטרור.  להזכיר, גם קודמו של מבחוח, שייח חליל, חוסל בדמשק ב- 2006. מבחוח, שידו לא נפלה מקודמו נכנס במהרה ובהצלחה לנעליו של חליל מיד לאחר חיסולו. גם אם נכרת "ראשו של הנחש" בארגוני טרור אלו, הם יודעים להתסגל במהירות למציאות החדשה ולפעול בה ללא מורא.  להזכיר, גם כנגד תוכנית הגרעין של איראן הופעלה תוכנית חיסולים, המיוחסת לישראל באופן טבעי, הגם שזו לא לקחה מעולם אחריות. במהלך השנים חוסלו כ-11 מדעני ואנשי תעשיית הגרעין האיראנית. חיסולים אלו יחד עם תקיפות סייבר ופיצוצים מסתוריים, גם הם מיוחסים לישראל, עיכבו, אך בצורה שאינה משמעותית את תוכנית הגרעין האיראנית. זו עוכבה בעיקר באמצעות מהלכים מדיניים ולוחמה כלכלית.

מבצע החיסול של מחמוד אל-מבחוח המיוחס למוסד הישראלי נחשב עד היום, שנים אחרי, להצלחה מבצעית ייחודית. וגם לדוגמא כיצד סביבת העבודה של ארגוני ביון משתנה. מצלמות, זהות ביומטרית ושלל אמצעים שמאתגרים את השמירה על חשאיות   צילום מסך | https://youtu.be/ULh4p-PgWaU מחמוד אל-מבחוח, מי שהיה אחראי על הקשר בין חמאס לאיראן, הגיע בינואר 2010 לאיחוד האמירויות. מבחוח נהג להגיע לשם מעת לעת, שם הוא הרגיש בנוח. איחוד האמירויות היא המרכז העסקי של המזרח התיכון, ואליה נוהרים אנשי עסקים מהעולם כולו, גם מאיראן. שם ניתן היה לקיים, על פי תפיסתו של מבחוח, פגישות עם אנשי משמרות המהפכה ואנשי עסקים, מבלי למשוך תשומת לב.  על הכוונת מבחוח היה פראנואידי לאחר שלפחות שלוש ניסיונות התנקשות בחייו לא הצליחו. הוא היה על הכוונת, הוא ידע זאת, וניסה להתנהל בחשאיות מרבית. מבחוח היה איש מבצעים ותיק, שועל קרבות עתיר ניסיון מודיעיני ומבצעי, ומי שהיה אחראי על תיאום משלוחי הנשק מאיראן לעזה. כמו גם, על מימוש תוכניות ההצטיידות של חמאס בנשק אסטרטגי דומת טילים בליסטיים ארוכי טווח, טילים נגד מטוסים ואולי אף טילים נגד כלי שיט. ועם כל זאת, מסיבה לא ברורה, הוא אינו מגיע עם מאבטחים לדובאי.  המודיעין למבצע היה מדוייק.  אנשי החולייה המבצעית הגיעו לאיחוד האמירויות מספר ימים לפני שמבחוח הגיע לשם. המודיעין ידע מתי הוא צפוי לנחות, היכן ישהה, עם מי ומתי הוא צפוי להפגש. ארגון הטרור חמאס טען בדיעבד, שתיבת האימייל של מבחוח נפרצה, וכל המידע אודות תנועותיו הצפויות של מבחוח נלמדו מראש.  החולייה נערכה בשטח. בית המלון וסביבתו נלמדו היטב, דרכי הגישה ודרכי הנסיגה מהמלון, ההתנהלות בתוך המלון, כיצד נראו הקומות וכיצד להגיע אליהן, כמו גם מערך המצלמות שבמלון נלמד היטב. התוכנית המבצעית הוכנה, נלמדה ונבחנה בשטח, טרם הגעתו של מבחוח למלון. חוליית החיסול הגיעה מספר פעמים לדובאי, ללמוד ולבדוק את המלונות השונים, הפוטנציאליים לאחסונו של מבחוח.  הזמן דוחק, אין זמן להזדמנות שנייה.  מבחוח נוחת בשעות אחר הצהריים מטיסה ישירה מדמשק, בשדה התעופה של דובאי ב- 20 בינואר עם דרכון פלסטינאי מזוייף, תחת השם מחמוד עבדול ראוף מוחמד. חולייה מבצעית אחת מחכה לו, ככל הנראה, ביציאה מהשדה, עוקבת אחריו ובוחנת את צעדיו. הוא אינו נשאר ולו לרגע בלעדיהם.  כחצי שעה לאחר נחיתתו, הוא נוסע למלון Al Bustan Rotana, ומזמין בו חדר. צוותי החולייה המבצעית כבר ערוכים במלון ומחוצה לו. מטרתם איסוף מודיעין ובהמשך אבטחת הצוות המבצע.  הצוות הראשון, שתפקידו לבדוק היכן יתאכסן מבחוח, מוכן. כשמבחוח פונה למעליות הם אחריו. שני חברי הצוות, הלבושים בגדי טניס ומצויידים במחבטים, עולים יחד איתו לקומה. "החדר הוא 230" הם מעבירים לשאר חברי החולייה.  מבחוח שוהה בחדרו, מתרענן, לוקח פסק זמן קצר, האחרון שייקח בחייו. לאחר כשעה, סמוך ל- 16:30, הוא יוצא את חדרו והולך לפגישה. צוות המעקב אחריו, בהחבא ומבלי שיתגלה.  מספר דקות לאחר שמבחוח עוזב את המלון, מגיע אליו אורח "אקראי", בעל דרכון צרפתי – פיטר אלווינגר. פיטר מזמין חדר ספציפי. חדר מספר 237, זה הנמצא מול החדר של מבחוח. החדר פנוי, ופיטר מקבל את המפתח לידיו.  אך פיטר לא עלה לחדר מעולם. את המפתח הוא מוסר לידי איש מבצעים נוסף של הצוות, קווין דברון (בעל דרכון אירי), הנמצא בלובי ומחכה למפתח. קווין הגיע יחד עם אישה, גייל פוליארד, גם היא בעלת דרכון אירי בטיסה מפריז. \ קווין וגייל עולים יחד לחדר 237 כרבע שעה לאחר שמבחוח עוזב את המלון. בחדר מוקם חדר הפיקוד הקדמי של המבצע. צוות המבצע נערך.  כשעתיים לאחר מכן, סמוך לשעה 18:30 מגיעים ארבעה אנשי צוות נוספים למלון, הם לא מתמהמהים בלובי, ועולים ישר לחדר 237. באמצעות ציוד אותו החדירו לדובאי כאשר הגיעו למדינה, הם מצליחים לשכפל את הכרטיס האלקטרוני ולקודד בו את הקוד לחדרו של מבחוח, הנמצא מולם במסדרון.  לקראת השעה 20:00 בערב עובר צוות המבצע, השוהה בחדר 237, אל חדרו של מבחוח וממתין לו בקוצר רוח, וסביר להניח שאף בעצבים מרוטים. חדר הפיקוד הקדמי נסגר וננטש.  הצוות העוקב אחר מבחוח מדווח לצוות המבצע על הגעתו הצפויה של מבחוח למלון, כחצי שעה לאחר שהצוות נערך שם. מבחוח עולה לחדרו, הלמות הלב של אנשי הצוות עולים ומתגברים. הם מסתתרים בחדר החשוך, ממתינים שמבחוח יכנס וידליק את האור.  לאחר שמבחוח נכנס לחדר, מתנפלים עליו בשקט חברי הצוות, מחזיקים בו ומחדירים לגופו רעל, המתפשט בגופו במהירות, הורג אותו, ולא משאיר בו סימנים. כך שייראה שמבחוח מת מוות טבעי. הצוות מפשיט את מבחוח מבגדיו, מלביש אותו בפיג'מה ומשכיב אותו "לישון" במיטתו.  עשרים דקות קריטיות כל האירוע מתנהל במקצועיות ונמשך כעשרים דקות, וקצת לפני 20:45 עוזב הצוות את החדר, כשהם סוגרים מבפנים את השרשרת. כך שסיפור מותו במיטה ייראה טבעי יותר. כשעה לאחר מכן כבר עוזב הצוות המבצע את דובאי, עולה על מטוס ונעלם.  צוות המנקות במלון לא נכנס לחדר במשך כ- 17 שעות, עד אשר בצהריי היום למחרת, מתגלה גופתו של מבחוח ה"ישן" במיטתו.  המשטרה המקומית נקראת לזירת האירוע, אך המוות נראה כמוות טבעי, שאין בו כל עניין למשטרת דובאי. דו"ח רפואי ראשוני מסביר, כי סיבת המוות היא עליית לחץ דם במוח.  אך אופוריה זו לא תמשך זמן רב.  נציגי חמאס מתקשרים למשטרת דובאי, מדברים עם מפקד המשטרה, דחי חלפאן, ומדווחים לו כי מבחוח נעלם. חלפאן המבין את רגישות הדברים, פותח בחקירה.  חקירת המשטרה נסמכת על ציוד מתוחכם, המאפשר שחזור תמונות וצילומי וידאו ממצלמות במלון ובאזור שלו, זיהוי פנים, הצלבת טלפונים סלולריים פעילים באזור והצלבת מידע עם משטרת הגבולות.  חלפאן ואנשיו עושים עבודת מודיעין טובה ויסודית, הם הופכים את כל האבנים, משתמשים בכל האמצעים, ומצליבים מידע. יש הטוענים שציוד החקירה בו עושה שימוש המשטרה של דובאי הוא ציוד ישראלי, הנמכר למדינה זמן לא רב לפני המבצע.  כשבועיים לאחר מכן, ב- 15 לפברואר, מפרסמת משטרת דובאי את תמונותיהם של 11 חשודים ברצח. החשודים תועדו כשהם נכנסים לדובאי מספר פעמים, וכשהם נכנסים למלון, לחדר המבצעי ולחדרו של מבחוח. דרכוני החשודים כולם הם דרכונים אירופאיים – מגרמניה, בריטניה, אירלנד וצרפת.  שמות ישראלים אך חלפאן לא עוצר שם. מבחינת הדרכונים האירופאיים שנמצאו התברר שחלק מהחשודים נושאים לא רק דרכון אירופאי, אלא שהם גם נושאים בשמות ישראליים והם אף בעלי דרכון ישראלי. חלק מהדרכונים האירופאיים בהם נעשה שימוש היו אמיתיים. סביר יהיה להניח, כי חברי החולייה הגיעו מישראל למדינה אחרת כאשר הם יוצאים באמצעות הדרכון הישראלי, ועושים שימוש בדרכון האירופאי כדי לנחות ולהכנס לדובאי.  מספר ימים לאחר מכן, הודיעה משטרת דובאי, כי היא הצליחה לקשור בין אנשי החולייה, ככל הנראה באמצעות שילוב אמצעי סיגינט ותמונות, וסך הכל התגלו 33 חשודים, המעורבים ברצח.  אדם נוסף, אורי ברודצקי, נעצר ביוני לאחר מכן בפולין, בחשד שסייע בהשגת דרכון גרמני מזויף לחולייה. פולין הסגירה את ברודצקי לגרמניה, שם הוא עמד למשפט והוטל עליו קנס בסך 60 אלף אירו. חברי החולייה לא נתפסו ולא זוהו בזהותם האמיתית. ישראל מצידה לא הודתה מעולם בפומבי כי היא זו העומדת מאחורי מבצע החיסול.  בעקבות השימוש בדרכונים האירופאיים נוצר משבר דיפלומטי בין ישראל לבריטניה, אירלנד, ואוסטרליה.  היו שטענו בתקשורת לאחר המבצע כיצד ייתכן שאנשי החולייה לא היו מודעים למצלמות האבטחה במלון ובעיר. אך טענה זו, נראה שאין בה מלבד חוסר ניסיון בעולם המבצעי. קשה מאד למצוא מלונות בהם אין מצלמות אבטחה, וביצוע מבצע כזה אם נדרש להעשות - ייעשה תחת תנאים אלו, ומתוך הבנה כי אנשי המבצעים יצולמו. חשיפתם תצומצם למינימום. אנשי החולייה עשו שימוש באמצעים לטשטוש זהותם, כגון פאות, שפמים מלאכותיים ועוד.  בהקשר המבצעי, יוכיח המבצע בשנים לאחר מכן, כי בעולם של דרכונים ביומטריים, יכולות עיבוד תמונה, היתוך מידע חכם, ומסדי נתונים משותפים לארגוני אכיפת חוק – קשה מאד להוציא לפועל מבצעים חשאיים. קשה, אך אפשרי.  ההצלחה מבשמת - אך זמנית בלבד למרות הרעש התקשורתי, מטרת המבצע הושגה ומבחוח חוסל. הייתה זו פגיעה זמנית קשה בארגון הרכש של חמאס, אשר יחד עם איראן עשו חושבים, הסיקו מסקנות והפיקו לקחים מבצעיים ומודיעיניים על התנהלותם, וככל הנראה שיפרו את יכולת החשאיות שלהם.  כל חיסול כזה, בין אם הוא מבוצע על ידי ישראל או על ידי מדינה אחרת, מזעזע לרגע ומרעיד תשתיות מבצעיות ומודיעיניות קיימות אצל היריב. כל חיסול כזה הוא נקודת עצירה ובחינה עצמית של מקורות דלף מבפנים. כל חיסול כזה הוא גם קריאת אזהרה לבאים בתור, לממלאי המקום, שעליהם להזהר במידה ויחליטו להמשיך את דרכו של קודמם.  יחד עם זאת, במבט ארוך טווח, לחיסולים מעין זה, אין השפעה אסטרטגית אמיתית. אלו מייצרים "מכה בכנף", מרעידה את הלב, אך לאורך זמן אינה פוגעת בבניין הכוח, בהצטיידות ובמבצעיות של ארגוני הטרור.  להזכיר, גם קודמו של מבחוח, שייח חליל, חוסל בדמשק ב- 2006. מבחוח, שידו לא נפלה מקודמו נכנס במהרה ובהצלחה לנעליו של חליל מיד לאחר חיסולו. גם אם נכרת "ראשו של הנחש" בארגוני טרור אלו, הם יודעים להתסגל במהירות למציאות החדשה ולפעול בה ללא מורא.  להזכיר, גם כנגד תוכנית הגרעין של איראן הופעלה תוכנית חיסולים, המיוחסת לישראל באופן טבעי, הגם שזו לא לקחה מעולם אחריות. במהלך השנים חוסלו כ-11 מדעני ואנשי תעשיית הגרעין האיראנית. חיסולים אלו יחד עם תקיפות סייבר ופיצוצים מסתוריים, גם הם מיוחסים לישראל, עיכבו, אך בצורה שאינה משמעותית את תוכנית הגרעין האיראנית. זו עוכבה בעיקר באמצעות מהלכים מדיניים ולוחמה כלכלית.

כריסטין לי, בת 59 אם לשניים ומייסדת פירמת עו״ד מצליחה במספר מדינות התגלתה כמרגלת סינית, עם קשרים ענפים בפוליטיקה הבריטית. לפי הערכות, לי פעלה עשרות שנים במסווה תמים על מנת להשיג מודיעין אודות הלך הרוח בפרלמנט הבריטי  Official portrait of Damian Hinds | wikipedia | Minister of State for Security and Borders סוכנות הביון הפנימית של בריטניה, MI5, נמצאת תחת לחץ פוליטי להסביר מדוע לא התריעה למחוקקים מוקדם יותר על פעילות מרגלת סינית חשודה, שלדברי שירות הביטחון "עסקה ביודעין בהתערבות פוליטית בבריטניה". סוכנויות הביטחון הבריטיות הזהירו בחודשים האחרונים מפני סין שמגבירה את פעילות הריגול במדינה, אך המרגלת, לכאורה, כריסטין לי, בת 59 אם לשניים ויועצת משפטית לשגרירות סין, הורשתה לעבוד באין מפריע ואף קיבלה פרס בשנת 2019 מרחוב דאונינג 10. כך לפי פרסום של homelandsecuritynewswire.  על פי התראה נדירה ששלח ה-MI5 ביום חמישי האחרון לרשויות בבית הנבחרים, לי העבירה תרומות כספיות מסין למפלגות פוליטיות ולחברי פרלמנט ובילתה את שלושת העשורים האחרונים ביצירת קשרים עם פוליטיקאים ובעלי תפקידים בכירים.  בהתראה של MI5 נמסר כי לי היא סוכנת מחלקת העבודה של החזית המאוחדת, מחלקה שכפופה ישירות לוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הסינית. ההתראה אומרת שהיא השתמשה בתרומות הכספיות כדי לקבל גישה לפוליטיקאים בריטים במטרה להפעיל השפעה פוליטית. אחד המרוויחים הגדולים היה חבר הפרלמנט הבכיר של הלייבור בארי גרדינר. דובר משרד החוץ הסיני, וואנג וונבין, הכחיש את ההאשמות ביום שישי. "סין תמיד דבקה בעקרון של אי-התערבות בענייני פנים של מדינות אחרות", אמר במהלך תדרוך עיתונאים בבייג'ין. "אין לנו צורך ולא נעסוק במה שנקרא התערבות פוליטית. ייתכן שאנשים מסוימים צפו ביותר מדי סרטי '007', מה שגרם ליותר מדי אסוציאציות מיותרות". שגרירות סין בבריטניה אמרה כי ההאשמות נגד לי היו חלק ממסע "הכפשה והפחדה נגד הקהילה הסינית בבריטניה". בין 2015 ל-2020, משרד עורכי הדין של לי, שבסיסו בעיר בירמינגהם באנגליה, תרם לבדו 900,000 דולר לגרדינר לניהול משרדו. מחוקק הלייבור העסיק את אחד מבניה של לי במשרדו הפרטי. גרדינר אמר שכריסטין לי חיפשה את דעתו לגבי "מי היה למעלה ומי למטה בפוליטיקה". לי נולדה בסין והקימה בית במידלנד האנגלי בשנות ה-80 כולל משרד עורכי דין מצליח בברמינגהם וסניפים בצ'יינה טאון של לונדון, בייג'ינג, הונג קונג וגואנגז'ו. דמיאן הינדס, שר הביטחון הבריטי, אמר ביום שישי שתתקיים סקירה כדי לבחון כיצד לי הצליחה ליצור קשרים עם אנשי ממסד. הינדס אמר שהתקרית הדגימה את הדרך שבה מדינות עוינות מנסות להתערב בפוליטיקה הבריטית.

מדובר בפרשה במסגרתה מאשימה פייסבוק את NSO שהצליחה להשתמש בשירות ווטסאפ בבעלותה על מנת לזהם טלפונים סלולריים של 1400 איש קרדיט: יונתן בלום לאחר שחברת NSO הפסידה בבית הדין לערעורים בארה״ב (המעגל התשיעי), בתביעה של פיייסוק, הבעלים של ווטסאפ, החליטו בחברה ללכת לעליון. המאבק בין הצדדים בשלב זה הוא סביב השאלה האם אפשר לתבוע את NSO בארה״ב.  אזכיר כי מדובר בפרשה במסגרתה מאשימה פייסבוק את NSO שהצליחה להשתמש בשירות ווטסאפ בבעלותה על מנת לזהם טלפונים סלולריים של 1400 איש. זאת, באמצעות מניפולציה שביצעה החברה על השירות לצורך שליחת הודעות זדוניות. פייסבוק טרם הציגה הוכחות טכניות לטענות שלה הקושרות את המעשים ל-NSO.  ״בקשתה של קבוצת NSO למעגל התשיעי לעכב את מתן המנדט שלו בזמן שהחברה עתרה לבית המשפט העליון לבחון את הסכסוך מגיעה פחות משבוע לאחר שבית המשפט לערעורים סירב לבחון מחדש את החלטת הפאנל מנובמבר האחרון״, כך לפי פרסום של law360.   לצד המאבק המשפטי של NSO בפייסבוק ואפל בארה״ב והתמודדות עם משרד המסחר האמריקאי (בסיוע משרד הביטחון הישראלי), האשמות בתקשורת נגד החברה מצד Citizen Lab ממשיכות ביתר שאת. לאחרונה פורסם כי מוצר החברה שימש למעקב אחרי עיתונאים מאתר elfaro באל סלבדור. גם הפעם האשמות הן סביב השנים 2020-2021. כמו בשאר הפעמים בהם הואשמה החברה בתקשורת, גם הפעם, אין הוכחות טכניות כי מדובר בכלי של החברה.  טרם ברור מי עומד מאחורי המסע המתוקשר נגד NSO בכלי תקשורת אמריקאים. זאת, לאור העובדה כי בעולם פועלות עשרות חברות תקיפה ואיסוף בסייבר. אותם גופי מחקר שכה דואגים לפרטיות אזרחי העולם, טרם הוכיחו שהם יודעים ״לרדוף״ באותה נחישות אחרי חברות אירופאיות או אמריקאיות בתחום.  חברת NSO חוזרת וטוענת כי היא מייצאת רק על בסיס אישור ייצוא של משרד הביטחון הישראלי ורק לגופי ממשל של מדינות.   

נעצר גבר בחשד כי אנס אישה שהכיר באפליקציה חברתית. מהחקירה עולה כי האישה הכירה גבר באפליקציה חברתית וקבעה להיפגש איתו. כאשר הגיע לדירתה, עפ"י החשד אנס אותה ונמלט מהמקום bigstock המשטרה עצרה הלילה גבר בחשד כי אנס אישה שהכיר באפליקציה חברתית. היום המשטרה תבקש להאריך את מעצרו בבית המשפט המשטרה פתחה בחצות בחקירה עם קבלת דיווח בגין חשד לאונס אישה בת"א, ממנה עולה כי האישה הכירה גבר באפליקציה חברתית וקבעה להיפגש איתו. כאשר הגיע לדירתה, עפ"י החשד אנס אותה ונמלט מהמקום.  עוד במהלך הלילה החשוד, בן 34 מת"א, אותר ונעצר ע"י שוטרי תחנת תא"צ והובא לחקירה בתחנת המשטרה. במהלך היום החשוד יובא לדיון בהארכת מעצרו בבימ"ש השלום בת"א והמשטרה תבקש להאריך את מעצרו בימים נוספים.

על פי העדכון, כל מפעל שנדרש להיתר רעלים צריך למלא סקר שיקבע את רמת הסיכון שלו. בהתאם לרמה זו ישנן בקרות ליישום. כל בעל היתר רעלים ידרש למנות ממונה הגנת סייבר bigstock פרסום של אתר infospot חושף כי המשרד להגנת הסביבה מרחיב את הדרישה שלו בתחום הסייבר מעסקים הנדרשים להיתר רעלים.  על פי הדיווח, ״דרישות סייבר להיתר רעלים יורחבו מ-200 מפעלי סווסו ל- 1,000 מפעלים בעלי היתר רעלים בסיווג רמת סיכון גבוהה ובינונית. דרישה לביצוע סקר סיכונים שבהתאם לתוצאותיו יש להטמיע הגנות ובקרות סייבר בעלות שיכולה להגיע ליותר ממיליון ש״ח.״  ״השינוי העיקרי הוא דרישה חדשה מכ- 1,000 מפעלים העוסקים בחומרים מסוכנים ובעלי היתר רעלים בסיווג רמת סיכון A (סיכון גדול) ו-B (סיכון בינוני) לבצע סקר סיכונים בהיבט של הגנת סייבר.״ תזכיר החוק המוצע 

סכסוך הקרקעות בין מדינת ישראל לבדואים נגרר מ-1948. הבדואים טוענים לבעלות חוקית על קרקעות ללא אסמכתאות. המדינה טוענת כי אין לבדואים זכות משפטית על הקרקע, אך נמנעת מליישם משילות. המצב כך עשרות שנים  - בלי צפי לפתרון צילום: משטרת ישראל מהומות הבדואים בדרום שהציפו בימים האחרונים את כלי התקשורת בישראל בתמונות וכתבות, מרביתן תחת הכותרת ״אובדן המשילות בנגב״, אינן תוצר של הממשלה הנוכחית. או הקודמת. או זו לפניה. או זו לפניה. גם אין משמעות אם הממשלה היא שמאל, ימין או מרכז.  בחינת העובדות תראה כי מדובר במחדל מתמשך מאז 1948, עת כוחות צה״ל ריכזו את הבדואים שנשארו בארץ (אלו שלא ברחו מישראל בימי מלחמת העצמאות) באזור תחת השם ״אזור הסייג״. זהו האזור שעד היום מרוכזים בו היישובים הבדואים המוצהרים והפזורה. בשנת 1954 זכו הבדווים בנגב לאזרחות ישראלית. עד שנת 1966 הם היו תחת ממשל צבאי.  שטח אזור הסייג כ 1,100 קמ״ר והוא משתרע מכביש חברון - באר שבע מזרחה לאורך הקו הירוק עד סביבות תל ערד, יורד דרומה עד ממשית וחוזר לבאר/שבע דרך תל ירוחם. לשון נוספת משתרעת משובל בכוון דרומי-מזרחי ומתחברת לאזור העיקרי ליד כביש חברון – באר שבע.   בדצמבר 2007 מינה שר הבינוי והשיכון דאז, זאב בוים, ועדה אשר תמליץ לממשלה על מדיניות להסדרת ההתיישבות הבדווית בנגב ובכלל זה גיבוש הצעות לתיקוני חקיקה. הוועדה קיבלה את השם ״וועדת גולדברג״ על שם השופט בדימוס של בית המשפט העליון, אליעזר גולדברג, שמונה כיו״ר הוועדה.  על פי דו״ח הוועדה, ״היחס לבדווים שנותרו בתחום המדינה אופיין מאז קום המדינה בשתי מגמות סותרות: "מצד אחד כאוכלוסייה שהפגינה הזדהות ונאמנות למדינה בעיקר על ידי השרות בכוחות הביטחון. מצד שני כחברה נוודית המאיימת על הטריטוריאליות של המדינה החדשה.״  היחס לבדואים הושפע הרבה ממאבק הבעלות על הקרקעות בין השבטים השונים למדינה. מדובר בשבטים בדואים שחלקם היו כאן טרם קום המדינה. אלו, נסמכו על החוק הבדואי והחלטות השלטון העותמאני וטענו כי עצם העובדה שהם גרו על הקרקע ועיבדו אותה לאורך עשרות או מאות שנים - מעניקה להם זכות חוקית על הקרקע.  ״לטענת הבדווים הכיר השלטון התורכי ואחריו הבריטי, בזכויות הבעלות על הקרקע עליה הם יושבים דורות רבים. הכרה שהתבטאה, בין היתר, במסי קרקע שגבו מהם בתקופות אלו. לא זו בלבד, אלא שהבדווים גם מכרו קרקעות בתקופת המנדט לתנועה הציונית, ומכירות אלה הוכרו ונרשמו בספרי המקרקעין (הטאבו)״, נכתב בדו״ח.  ובכן, סכסוך הקרקעות שהתחיל רשמית ב-1971 עם ניסיון משפטי להסדיר את הבעלות על קרקעות בצפון הנגב (חוק המקרקעין חוקק בשנת 1969), הגיע די מהר לבג״צ (74/218 הואשלה נ' מדינת ישראל) . בג״צ למד את הבחוקים העותמאנים, ומצא, כי לא כך הדבר. בחוק העותמאני ישנה הגדרה לגבי קרקע שוממת. כלומר, כזו שאין לאיש מסמך המעיד כי הוא הבעלים של השטח. ורק למעט מאד בדואים יש מסמכים כאלו. למעשה, טוען החוק העותמאני כי ניתן לעבד את הקרקע, תמורת מס, אך הבעלות על הקרקע נשארת בידי המדינה.  בבג״צ נוסף (ע"א 12/4220) קבעה השופטת אסתר חיות, כיום נשיאת בג״צ, כי ״לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בסוגיה זו אני סבורה כי יש לדחות את טענת המערערים בדבר קיומה של אוטונומיה בדואית בשטחי הנגב קודם הקמת המדינה.״  ״[...] המערערים מבקשים להיבנות מהחולשה השלטונית שאפיינה את התקופה העות'מאנית בכל הנוגע לשטחי הנגב ולפרשה כמתן אוטונומיה לשבטים הבדואים שחיו באותו אזור. ואולם, גם אם המקורות שאליהם הפנו המערערים יש בהם כדי ללמד על קושי לשלוט בטריטוריה זו, אין להסיק מכך על מתן האוטונומיה הנטענת בלא ראיות מפורשות המעידות על כך ועל הענקת זכויות קניין בשטחי הנגב בהתאם לדין הבדואי המסורתי, כנטען. ראיות כאלה לא הוצגו על ידי המערערים.״  ובכן, ניתן לראות כי סכסוך הקרקעות בין השבטים הבדואים למדינת ישראל התחיל ב-1948 עם ריכוזם באזור הסייג, דרך חוק המקרקעין שהביא ל״מלחמות משפטיות״ סביב הבעלות על הקרקע משנת 1971.  מבקר המדינה  אפרופו דיון על משילות, ב2021, לפני כשנה, פרסם מבקר המדינה דו״ח תחת הכותרת ״היבטי משילות בנגב״. על פי הפרסום, המונח משילות מתאר את יכולתה של הממשלה להצליח למלא את תפקידיה וליישם את סמכויותיה ומדיניותה בצורה טובה ויעילה. כאמור, אף ממשלה בישראל לא השיגה זאת בהיבט הבדואים בדרום.  על פי הדו״ח, ישנם בנגב כ-270,000 בדואים (מספר שאינו מדויק. המדינה לא סוקרת את תושבי הפזורה). רק כ-41 אחוזים מהבדואים בדרום מתגוררים בתשעה יישובים מוכרים. כל השאר בפזורה. ישנן 10,000 לידות כל שנה של נשים בדואיות. האוכלוסיה הבדואית מכפילה את עצמה בכל 13 שנים.  הדו״ח של המבקר מפרט את הפעולות שעשו או לא עשו בהקשר הבדואים. בין על ידי רשות ההסדרה או תשעה משרדי ממשלה שנוגעים בהיבט כזה או אחר בחיי השגרה של הבדואים.  ״רשות ההסדרה ביצעה באופן חלקי את היעדים שפורטו בתוכנית העבודה שלה לשנת 2019 בתחומים של פיתוח מגרשי מגורים, פינוי והסדרת תושבים מהפזורה ביישובי קבע ואישור עסקאות לשיווק מגרשי מגורים כמענה לריבוי הטבעי״, כותב המבקר.  דו״ח המבקר מפרט גם את המצב העגום של החיים ביישובים בדואים, אלו המוסדרים ואלו בפזורה. ״על פי המדד החברתי-כלכלי שעורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הדירוג החברתי-כלכלי של היישובים הבדואיים בנגב נמוך ביחס לשאר היישובים בנגב, ולא חל שינוי מהותי בדירוג היישובים הבדואיים לאורך השנים על אף ההשקעה הממשלתית מכוח החלטות ממשלה״, כותבים בדו״ח.  אחת ההמלצות של המבקר לראש הממשלה ואולי למל״ל היא: ״מומלץ כי המשרדים הממשלתיים, ובראשם משרד ראש הממשלה, האחראיים לטיפול באוכלוסייה הלא - יהודית בנגב יקבעו גורם מתכלל, אשר יהיה אחראי גם לתוכנית האסטרטגית, שתכלול את כל התחומים הרלוונטיים לטיפול באוכלוסייה הלא -יהודית, ויעקבו אחר יישומה.״  ״שומר החומות״ וכניסת רע״מ לממשלה כאמור, הסכסוך בין השבטים הבדואים לממשלה הישראלית נמשך לאורך כל שנות ההיסטוריה של המדינה. עם זאת, שני אירועים שארעו בשנים האחרונות היו בבחינת ״גפרור למדורה״ בהקשר זה.  במאי 2021 נפתח סבב לחימה נוסף בין מדינת ישראל לחמאס בעזה (״שומר החומות״. במהלך סבב לחימה זה, השתתפו בדואים בתקיפת אזרחים ישראלים לאורך צירי התנועה הגובלים עם מקום מושבם. בין היתר, דוווחו התפרעויות וניסיונות פגיעה ורצח נגד ישראלים שנעו בכבישים באזור צומת שוקת.  אירוע נוסף, פוליטי במהותו, הוא כניסת מפלגת רע״מ לקואליציה במרץ 2021. רע״מ היא הפלג הדרומי של התנועה האיסלאמית (לאחר הפילוג ב-1996). בעוד הפלג הצפוני בהנהגת ראאד סלאח וכאמל חטיב רוצה אוטונומיה ממדינת ישראל באום אל פאחם, הפלג הדרומי שמרכזו ברהט היה ונשאר פרגמטי יותר. פוליטי יותר. בכל אופן, שני פלגי התנועה כפופים למועצת השורא המזוהה עם זרם האחים המוסלמים.  כניסת רע״מ לקואליציה לצד שחרורו מהכלא של ראאד סלאח בדצמבר האחרון הביאה למלחמת יוקרה בין שני פלגי התנועה. מחד, הפלג הדרומי צובר השפעה דרך השותפות שלו בקואליציה, אך על חשבון הפרגמטיות. מאידך, הפלג הצפוני שהוצא מחוץ לחוק בשנות האלפיים, מעדיף להשתמש בפעולות מחאה אלימות כדרך להשיג השגים פוליטיים.  האירועים של הימים האחרונים, כך נטען בכלי התקשורת, הן בעידוד הפלג הצפוני, כאשר כמאל חטיב אף איים על מדינת ישראל בוידאו בצורה מפורשת מאזור שבט אלאטרש. האיום נוגע, כמובן, לבעלות על הקרקעות.  תהליכים כמו ההתפרעויות האלימות של חלק מהבדואים באזור צומת שוקת במהלך מבצע ״שומר החומות״, הכניסה לקואליציה של רע״מ ושחרורו של ראאד סאלח מהכלא, כל אלו, הביאו את השטח לרתיחה במהומות האחרונות. לזאת יש להוסיף טענות בתקשורת הישראלית על מעורבות גורמי חמאס מעזה בעידוד המהומות. לטענת חלק מהפרשנים, חמאס רואה בבדואים ״זרוע״ נוספת שיכולה , בהנתן פקודה, לגרום להעסקת כוחות הביטחון.  למרות זאת, נראה כי הבדואים לא צריכים את חמאס בשביל להוציא חמתם על מדינת ישראל. זאת, כאמור, כחלק מאותו סכסוך קרקעות ארוך שנים, שגם היום, 2022, אין חזון באופק כיצד לפתור אותו בדרכים שאינן כוללות אלימות.  מדינת ישראל מצידה אינה מחילה משילות. היא אינה עורכת סקרים בפזורה ואינה גובה מיסים כמעט בשל האלימות שמפעילים הבדואים כלפי נציגי הממשל שבאים לערוך ביקורות. הבדואים מצדם אינם מראים גמישות להסדיר את ההתיישבות שלהם בנגב ביישובים מוסדרים (הצעות עבר להקמת יישובי קבע חדשים נדחו על ידי הבדואים).  במצב הנוכחי, נראה כי הטיפול בבעייה הבדואית דומה לטיפול בבעייה העזתית - סבב אלימות כל כמה שנים. 

בין 20 החברות המובילות, מלבד שלוש הישראליות, נמצאות בואינג, איירבוס, ליאונרדו, הריס טכנולוגיות, לוקהיד מרטין, נורת'רופ גראמן וריית'יון bigstock הולך וצומח במהירות שוק המערכות נגד רחפנים ונגד כטמ"מים. השוק הגיע בשנה שעבר לשווי של 1.57 מיליארד  דולר ועתיד להגיע ל-6.44 מיליארד דולר בשנת 2031. שלוש חברות ישראליות – אלביט מערכות, תעשיה אווירית ורפאל – הן בין 20 החברות המובילות בעולם בתחום, כך על פי דוח חדש של חברת RESEARCH AND MARKET  שמפרסם DEFENSE POST. עשרים החברות הן מובילות בפיתוח, יצור ושיווק של 65 אחוזים מהשוק העולמי בתחום. הדו״ח קובע כי הסיבה העיקרית לגידול המהיר בתחום המערכות האנטי רחפנים וכטמ"מים היא הצורך לאתר ולנטר את המספר ההולך וגדל של מערכות בלתי מאויישות. החברות המובילות מצליחות לחתום על חוזים ארוכי-טווח עם לקוחות צבאיים וממשלתיים. המשתמשים מפעילים טכנולוגיות שונות לעצירת רחפנים כמו מערכות מבוססות GPS, רשתות לעצירת רחפנים עוינים, ציוד לחסימת שידורי RF – כל אלו מותקנים במערכות מתקדמות נגד רחפנים. המערכות המתוחכמות יותר מצויידות בטכנולוגיות אלקטרו-אופטיות ואינפרה-אדום. בין 20 החברות המובילות, מלבד שלוש הישראליות, נמצאות בואינג, איירבוס, ליאונרדו, הריס טכנולוגיות, לוקהיד מרטין, נורת'רופ גראמן וריית'יון.