מונית האוויר החדשה AIR ONE תטוס במהירות של 250 קמ"ש לטווח של 160 ק"מ צילום: AIR ONE החברה הישראלית AIR (פרדס חנה) חושפת מטוס חשמלי שממריא ונוחת אנכית. מונית האוויר החדשה AIR ONE תטוס במהירות של 250 קמ"ש לטווח של 160 ק"מ. AIR היא חברת סטראטאפ שהוקמה לפני ארבע שנים. המטוס החדש הוא דו-מושבי, ממריא ונוחת אנכית, מיועד בעיקר לשימוש פרטי. החברה לא מסרה את מחיר המטוס, אך מעריכים שמדובר ב-200 אלף דולר. עלות שעת טיסה היא כמה עשרות דולרים, מדווח כלכליסט. המנכ"ל ומייסד החברה רני פלאוט אמר כי החברה כבר הטיסה כמה כלי טיס לא מאויישים, והחל מחודש פברואר הקרוב יחלו ניסויי ריחוף לדגם הסופי של המטוס, שיצוייד בסוללת ליתיום בקיבולת של 60 קט"ש.  חברת AIR מעסיקה 20 עובדים ועד כה גייסה 10  מיליון דולר, בעיקר משני אנשי עסקים בתחום הרכב. המטוס טעון רישוי של רשות התעופה הפדרלית של ארה"ב FAA , והחברה מעריכה שתוכל להתחיל בייצור סדרתי בשנת 2024. מערכות האלקטרוניקה והבקרה של המטוס ייוצרו בארץ והכלי עצמו ייצור כנראה בארה"ב, עם אופציות לייצור באירופה ובאסיה. ברשות התעופה הפדרלית FAA מגבשים רישיון טיס מיוחד למטוסים מסוג זה, שההטסה שלהם פשוטה מהטסת מטוס רגיל. יש בארה"ב גם רישיון טיס ספורטיבי המחייב רק 15 שעות הדרכה וחמש שעות טיסת סולו.    

חוקר אמריקאי ממוצא איראני, ד"ר מג'יד רפיזאדה, טוען שעלות שימור משטר אסד עלה לאיראנים כ-100 מיליארדי דולרים במצטבר. מאמר מיוחד של אל"מ (בדימוס) פסח מלובני   www.mehrnews.com על רקע בחירתו של נשיא חדש באיראן, אבראהים ראיסי, הידוע בעמדותיו הקיצוניות, עולה גם השאלה באשר למדיניותו בנושא הסורי. חוקר אמריקאי ממוצא איראני, ד"ר מג'יד רפיזאדה, מנסה במאמרו, שפורסם לפני מספר ימים, להשיב על שאלה זו.  לדבריו, ימשיך המשטר האיראני להפעיל את השפעתו הרבה בסוריה ובאזור כולו. הנשיא האיראני החדש רואה את סוריה מנקודת מבט אידיאולוגית וגיאופוליטית בלבד, וכך גם את מאזן הכוחות במזרח התיכון, ולא מנקודת מבט הומאניטרית.  הראייה האידיאולוגית מתבססת על אחד מעמודי התווך העיקריים של מדיניות החוץ האיראנית, והוא ייצוא המהפכה למדינות מוסלמיות אחרות. עיקרון זה הוא כיום מרכיב חשוב בחוקת הרפובליקה האסלאמית. על רקע זה משמשת סוריה, הנשלטת על ידי העדה העלאווית, מכשיר חיוני ומכריע בקידום והעצמת אידיאולוגיה זו, ולהשגת מטרותיה. ואכן, האיראנים משקיעים הרבה בהמרת דת בסוריה לשיעה.  סיבה נוספת, וחשובה לא פחות לשליטה האיראנית בסוריה (שהחוקר אינו מציין במאמרו) היא אסטרטגית: בראיית האליטה השלטת האיראנית איראן רוצה להשיג לעצמה מוצא לים התיכון. לדברי החוקר, המומחה לנושא האיראני, מאז כניסתו לתפקידו החדש, הנשיא ראיסי לא עסק בשינוי משמעותי במדיניותה של איראן בסוריה, כגון צמצום הסיוע האיראני לסוריה בתחומים השונים: הצבאי, המודיעיני או הכספי.  זאת מאחר שמהלך שכזה עשוי לפגוע בעקרונות הפעולה של המהפכה האיראנית, ובהשפעתה על האזור, ואף לסכן את אחיזתו של המשטר בשלטון באיראן עצמה. הדבר עומד גם בניגוד גמור לעמדותיו של המנהיג העליון, ח'אמנאי, באשר למדיניות איראן בתחום זה, והוא זה שקובע בנושאים האלה, כמו גם בנושאים אחרים באיראן, ולנשיא החדש אין כל השפעה ושליטה בתחום זה.  מדיניות זו ממומשת הלכה למעשה על ידי משמרות המהפכה (כוח "קודס") וארגוני המודיעין, הנמצאים תחת פיקודו של ח'אמנאי. ביטוי לכך היתה אמירתו לאחרונה של הגנרל רחים צפאווי, אחד מיועציו הצבאיים הבכירים של המנהיג העליון, כי איראן תמשיך להיות נוכחת בסוריה, ומי שיצטרך לעזוב היא ארה"ב, שתצטרך להוציא את כוחותיה משם.  השפעה בלבנט להערכת החוקר, ימשיך המשטר האיראני תחת נשיאותו של ראיסי, לשמור על השפעתו בסוריה, ואף להרחיבה, מכיוון שאובדן סוריה יפגע באיראן בכמה מישורים. בראש וראשונה בשל היותה של סוריה עבור המשטר האיראני מקור כוח מרכזי ובסיס חשוב להשפעתה בלבנט.  כך התאפשר לאיראן להקים את חיזבאללה ולתמוך בחמאס. איראן השתמשה בעבר ומשתמשת גם כיום בסוריה כצינור לאספקת נשק ונפט לחיזבאללה, וללא סוריה, איראן תאבד לא רק את הגמישות והיכולת שממשלת סוריה מאפשרת לה לסייע לארגונים אלה, אלא גם את המינוף הגיאופוליטי האזורי. בנוסף, לדעת החוקר, מנקודת המבט של המנהיגים האיראנים, מדיניות ההתערבות שלהם בסוריה הצליחה והם יצאו שם כמנצחים, ולכן, אין צורך לשנות את מדיניותם כלפי דמשק.  שר החוץ האיראני חוסיין אמיר עבדאללהיאן ביקר לאחרונה בסוריה וברך על הקשרים החזקים בין שתי המדינות, ואמר בפגישה עם בשאר אל-אסד כי הוא סבור שהשקפת הקהילה הבינלאומית השתנתה לטובה כלפי ממשלת סוריה: "האווירה הדיפלומטית בישיבות העצרת הכללית של האו"ם ציינה כי התנאים השתנו לטובת סוריה".  100 מיליארד דולר ללא המשטר האיראני, לא סביר שמדינת בשאר אל-אסד העלאווית הייתה שורדת את מלחמת האזרחים שהתנהלה בסוריה. לדבריו, במהלך העשור האחרון הוציא המשטר האיראני כ-100 מיליארד דולר כדי לשמור על ממשלת סוריה בשלטון.  הממסד התיאוקרטי האיראני ראה בעימות הזדמנות להגדיל בהדרגה את השפעתו בסוריה. טהראן התחילה לשגר יועצים לממשלת סוריה, ובהמשך גם סיוע טכנולוגי, פיננסי ומודיעיני, וגם פעלה בהגשת סיוע להכשרת כוחות צבא אסד (במקביל לרוסים).  איראן שיגרה חיילים מכוח "קודס", הידוע ככוח העילית של משמרות המהפכה, והאחראי על פעילותם מחוץ לאיראן, כדי לייעץ למשטר, ובהמשך גם כדי להילחם לצידו ועבורו. טהראן גם גייסה את בעלות בריתה השיעים, ובראש וראשונה חיזבאללה הלבנוני, להילחם עבור משטר אסד. בהמשך גם גייסה מיליציות שיעיות מאפגניסטאן ומפקיסטאן, הפועלות בסוריה תחת שליטתה. החוקר מסכם את עמדתו בנושא וקובע כי תחת הממשל הקשוח של הנשיא ראיסי, סביר יותר שהמשטר האיראני יגביר את פעילותו הצבאית ההרפתקנית בסוריה, מה שעלול לערער את היציבות באזור. מידע שהתפרסם בימים האחרונים מהנעשה בסוריה, תומך בעמדה זו, הן בתחום הצבאי והן בתחום הכלכלי. בתחום הצבאי, מעורבים כוחות הנמצאים תחת שליטה איראנית בלחימה נגד כוחות דאע"ש הפועלים במזרח סוריה, בעיקר באזור אבו כמאל, כמו גם נגד כוחות אופוזיציה, שפעלו ופועלים בדרום סוריה, בדגש על עיר המחוז דרעא. אזור אבו כמאל הפך למוקד המאמץ האיראני להשתלט על אזור זה במזרחה של סוריה, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית מבחינתם בשל קרבתו לגבול העיראקי, והשולט על הציר המגיע מעיראק לסוריה.  דבר העשוי לאפשר לאיראנים תנועה רצופה ביבשה מאיראן לסוריה, דרך שטחה של עיראק, מיזם שהיה משאת נפשם של קאסם סולימאני ומהדי אל-מוהנדס לפני חיסולם בבגדאד בינואר 2020.  ממשלות עיראק ואיראן אף חתמו ב-2020 על הסכם לבניית מסילת-ברזל מנמל-ח'ורמשהר האיראני, דרך בצרה ועד דיר אל-זור על הגבול הסורי ומשם לדמשק. מסילה כזו, אם תקום, תביא לביצור אדיר של השלטון האיראני על עיראק, סוריה, ולבנון.  באזור זה של מזרח סוריה בונה איראן את מאחזה באמצעות כוחות הסרים למרותה – כוחות הגיוס העממי העיראקי, חיזבאללה העיראקי ומיליציות שיעיות אחרות, ופועלת נמרצות לגייס את בני השבטים המקומיים לצידה באמצעות שימוש בכסף רב לצורך זה, המואשמים על ידי תושבי האזור "במכירתו" לאיראן.  במהלך השנים האחרונות הופצצו יעדים שונים של כוחות אלה על ידי מטוסים המיוחסים לישראל, אך ארצות הברית הודיעה רשמית על תקיפות שלה מן האוויר במזרח סוריה. לדברי גורמים כורדים הפועלים באזור, האיראנים הגבירו את מאמציהם באזור לאחר חיסול סולימאני. הפעילות האיראנית באזור גורמת לשינויים חשובים בו, ולהשתלטות שיעית עליו ועל תושביו, על ידי הקמת בתי ספר בחסותה, המלמדים את ההיסטוריה האיראנית, ואנשי דת פועלים כדי להפיץ את השיעה בקרב האוכלוסיה. לטענת המקומיים ההשפעה האיראנית באזור כיום חזקה יותר מזו של בשאר וצבאו, שעומד מן הצד ולא מתערב בנעשה.  מעשי טבח כאמור, אזור אחר בו דווח לאחרונה על פעילות צבאית של כוחות הנמצאים תחת פיקודה של איראן, לצד הצבא הסורי, הוא אזור דרעא. על פי דו"ח הארגון לזכויות אדם הסורי, שכותרתו "הפרות נרחבות שביצעו המשטרים הסורים והאיראניים נגד דרעא לאחר שהשתלטו עליה ביולי 2018 כדי לחסל כל התנגדות למשטר הסורי", ביצעו המשטר הסורי ואיראן מעשי טבח והפרת זכויות נרחבים נגד תושבי דרעא.  זאת, במטרה לחסל התנגדות למשטר הסורי במקום זה (דרעא היתה אחד ממעוזי האופוזיציה נגד המשטר, וממנה החלה ההתקוממות במרץ 2011). לפי הדו"ח, נהרגו במקום בחודשים האחרונים 361 אזרחים, כולל 47 ילדים ו -26 נשים, ו -1,589 בני אדם נעצרו, בהם 13 ילדים ו -22 נשים. הדו"ח מציג שורה של האירועים הבולטים ביותר שהתרחשו באזור בדרום סוריה, מאז קריסת ההסכם למניעת הסלמה עד להסכמי 2021. לפיו, שליטת ​​המשטר הסורי-איראני בשטחים נרחבים ביולי 2018 הובילה להפרת זכויות אדם מיידיות. בעיקר עקירה כפויה של אלפי אנשים באזור מבתיהם (כ-40 אלף), וחשיפת אלה שהחליטו להישאר בו, להתמודדות עם סוגים רבים של פגיעות והפרת זכויות מצד המשטר הסורי-איראני.  כל אלה נועדו לרוקן את האזור מגורמי האופוזיציה למשטר, וזאת כדי להקל על השליטה ההדרגתית עליו של המשטר בטווח הבינוני והארוך. הכוונה לפעילות הנרחבת של כוחות המשטר באזור מאז אוגוסט השנה, היא לביצוע מעצרים שרירותיים של תושבים, היעלמויות אנשים, עינויים, הריגות וחיסולים.  כמו גם, גיוס בני הנוער האזור לשורות כוחות המשטר הסורי (הכוונה בכפייה) ושליטה בקרקע וברכוש התושבים. זאת בנוסף להפצצות ולהפגזות הרבות על אזורים בהם נמצאת אוכלוסיה אזרחית, שגרמו לנפגעים, כולל נשים וילדים. על פי הדו"ח, תנאי החיים של התושבים הידרדרו כתוצאה מהמצור שהוטל על השכונות השונות בעיר דרעא. המוצר החל ב-24 ביוני 2021 ונמשך בקפדנות במשך כ-20 יום, ואז הפך להיות תלוי בהתקדמות המו"מ בין שני הצדדים, ושביעות רצונו של המשטר מהתנאים שהושגו בהסכמים שהוסכמו ביניהם. על פי הדו"ח, נטלו חלק במהלך זה נגד גורמי האופוזיציה באזור כוחות ממספר דיוויזיות של הצבא הסורי (4, 5, 9 ו-15), שהסתייעו על ידי המיליציות האיראניות. העברת מפעלים סורים לבעלות איראנית  בתחום הכלכלי: למרות הטענות האיראניות כי הם מופלים לרעה על ידי המשטר הסורי מול הרוסים בקבלת טובות הנאה כלכליות מהמשטר הסורי, נחשף כי מי שמונתה לאחרונה לעוזר השר לענייני הנשיאות, היא הגברת לינא כנאיה. ידידתה הקרובה של אסמא, אשת הנשיא בשאר, ומנהלת משרדה בשנים האחרונות, שהפכה ליד ימינו של השר מנצור עזאם, הידוע בהשפעתו הרבה הן בתחום המדיני והן בתחום הפיננסי. מי שחשף זאת ותקף את מינויה לתפקיד זה היה פיראס טלאס, בנו של שר ההגנה הסורי לשעבר, מוצטפא טלאס. הוא פירסם כי היא ובעלה פיקחו בעת ששימשו כאחראים על משרד המעקב בארמון הנשיאות, על מכירת כל מה שנשאר מנכסיה של סוריה לאיראנים. לדבריו, פעל משרד המעקב בארמון בשיתוף פעולה עם השגרירות האיראנית בדמשק וממשלת איראן, והעביר במסגרת זו 40 מפעלי תעשייה של המגזר הציבורי בסוריה לבעלות איראנית. זאת באמצעות חברות הנמצאות בבעלות משרדי ממשלה איראנים שונים ומשמרות המהפכה.  לדבריו, נושא זה סוכם לפני יותר משנה, ומשרד המעקב הכין רשימה של 71 מתקנים ומפעלים, מתוכם אישר בשאר 40 בלבד. ברשימה זו לא נכללים המתקנים והמפעלים הממוקמים באזורי החוף הסורי, ובאזור שבין לאדקיה וחמאת, בין אם משום שהם אמורים להמסר בעתיד לרוסים, או כדי לא לעורר רגישות ציבורית.  לפי דברי טלאס, החלו לפעול בסוריה משלחות איראניות, שבאו לבקר במתקנים/מפעלים אלה, וכי מי שמנהלים ומפקחים על כל הפעילות הזאת הם לינא כנאיה ובעלה, וזאת בתאום מלא עם האיראנים.  לדבריו, כך פועל בשאר למכור את נכסי המדינה ועושרה הכלכלי לאיראנים, וזאת במשך תקופה ארוכה. כעת הוא מוכר את כל המדינה, ושטחים נרחבים בצפון, הנמסרים לחברות האיראניות. בהודעה שפירסם בנושא, הוא מונה את המפעלים הנכללים במכירה זו, הנמצאים ברחבי המדינה.  בסיס קדמי לסיכום: אכן אין סיבה לאיראנים לשנות את מדיניות ההשתלטות שלהם על סוריה, במקביל לפעילות הרוסית בתחום זה. עדיין יש להם יעדים חשובים לממש, הן כלכליים, והן בטחוניים, גם מול חזבאללה, ובעיקר מול ישראל.  סוריה היום היא הבסיס הקדמי שהקימו האיראנים מול ישראל, ועד כה לא נראה שהתקיפות המיוחסות לישראל נגד יעדים איראנים בסוריה, משפיעות על החלטותיהם בתחום זה. התשלום שהם משלמים על כך כנראה אינו יקר מידי מבחינתם. לכן בהחלט אפשר להעריך, כי הנשיא האיראני החדש, הידוע כאמור בעמדותיו הקיצוניות, התואמות את מדיניות המנהיג העליון ומשמרות המהפכה, עשוי לנקוט בצעדים חדשים, שיביאו להגברת המתיחות באזור, ולערער את היציבות בו, כאשר כבר נשמעו אזהרות לתגובה איראנית על תקיפות אלה, וכאשר ברקע נשמעים איומים ישראליים לפעול נגד תכנית הגרעין האיראנית.

בראיון מיוחד לישראל דיפנס, מסביר ד"ר אריה בנסמהון, מנכ״ל ארגון ELNET אירופה-ישראל, על האתגרים ביחסי אירופה-ישראל. על תפיסות העולם השונות והמאמצים הנעשים להביא את הצדדים להבין אחד את השני טוב יותר משלחת ישראלית במיליפול. קרדיט: ELNET - European Leadership Network הפרשה האחרונה בין צרפת לארה״ב סביב מכירת הצוללות לאוסטרליה הביאה לשיא הליך שהתחיל לפני מספר שנים עם עלייתו של דונלנד טראמפ לשלטון בארה״ב. הליך שתכליתו התבגרות ביטחונית של אירופה כאיחוד מדינות.  עצמאות ביטחונית  טראמפ טען, ובצדק, שאירופה צריכה להשתתף במימון נאט״ו. זהו הגוף היחיד כיום שמרתיע את רוסיה וסין מפני פלישה לאירופה ומרבית כוחו מבוסס על כוחה הצבאי של ארה״ב שגם משקיעה לא מעט כספים כל שנה בקיום שלו.  טראמפ רצה שכל מדינה אירופאית, סה״כ 28 באיחוד, תקצה 2 אחוזי תל״ג לטובת בניין כוח צבאי. כך, הכוח המשותף של כל מדינות אירופה, יחד עם ארה״ב, יהיה מספיק להרתיע אויבים. אזכיר כי אירופה היא אחד השווקים העיקריים לייצוא סחורות ומוצרים אמריקאים, והיא גם משמשת כמעין עומק אסטרטגי עבור ארה״ב בנוסף לאוקיאנוס.  כאמור, הדרישות של טראמפ ממדינות אירופה התחילו לסדוק את הברית האסטרטגית בין אירופה לארה״ב. נכון, צריך לשים דברים בפרופורציות. נאט״ו כנראה תשאר איתנו עוד שנים רבות, אך באירופה התחילו קולות נגד הניסיון של ארה״ב להכתיב את קבלת ההחלטות בנושא הביטחוני.   המשמעות עבור אירופה היא דרישה לעצמאות ביטחונית. דרישה הנשמעת בעיקר משלושת המדינות החזקות באירופה - צרפת, גרמניה ובריטניה. לצורך הדיון, היציאה של בריטניה מהאיחוד לא אמורה להפריע לשיתוף הפעולה הביטחוני בין המדינות.  עוגן במזה״ת  בהתייחס לתמורות הגיאופוליטיות הללו, טוען ד"ר אריה בנסמהון, מנכ״ל ארגון ELNET אירופה-ישראל, כי ישראל נמצאת בפוזיציה להציע לאירופה עוגן במזרח התיכון. במודל דומה במהותו לזה המתקיים עם האמריקאים מזה עשרות שנים.  ״תראה״, מסביר לי בנסמהון בשיחת ווטסאפ מצרפת. ״ישראל וחלק מאירופה לא חולקות אותה תפיסה לגבי הסיכונים במזרח התיכון. ניתן לומר כי אירופה וישראל ידידות, אך אינן חולקות תפיסת מציאות זהה. האירופאים לא תמיד תומכים בדרך שבה ישראל מגנה על עצמה. קיים אתגר מדיני וחברתי איך מקרבים את הצדדים לאותה תפיסת עולם.  ״באירופה שמים יותר דגש על פוליטיקה מאשר על קינטיקה. בישראל טוענים שמדינאות צריכים לעשות שיש לך ביד השנייה מקל גדול. אלו תפיסות עולם שונות איך מניעים תהליכים ואיך מגיעים לתוצאות.   ״מדיניות החוץ של אירופה מבולבלת בהקשר הפלסטינים. באירופה לא לוקחים בחשבון שהפלסטינים משתמשים בטרור ושיש אצלם שחיתות. רק לאחרונה יש ניצנים המראים כי האירופאים מפעילים לחץ על הפלסטינים לתקן את דרכיהם. חלק מהכסף האירופאי זורם דרך עמותות שחלקן קשורות לארגוני טרור פלסטינים. חלקן משתמשות בכסף הזה למטרת חרם ודה-לגיטימציה נגד ישראל.   ״בעיניים של האירופאים הם נותנים כסף לעמותות שתומכות בעניים. מטרה הומניטרית.  אבל הם מעלימים עין משימושים אחרים שעושים בכסף הזה. כאמור, רואים שזה מתחיל להשתנות. יותר מוסדות אירופאים מתפקחים ורוצים פיקוח. הם רוצים לראות שהכסף לא הולך למניפולציה של תכני לימוד, מימון טרור, דה לגיטימציה וכו׳. אלא שהכסף מגיע למי שהוא מיועד.״  משלחת למיליפול  חלק מהמאמץ של ארגון ELNET אירופה-ישראל הוא לייצר גשר מדיני בין ישראל לאירופה. בשל הקורונה, החליטו הפעם בארגון להביא משלחת ישראלית רמת דרג למיליפול בצרפת. תערוכת הנשק היא מקום טוב לעשות מפגשים שמטרתם לקרב את תפיסות הביטחון של שני הצדדים.  במשלחת הישראלית שטסה לצרפת בימים האחרונים אפשר למצוא את ח"כ (אלוף במיל') יואב גלנט, ח"כ פרופ' יוסי שיין, אלוף (במיל') אלי צ'ייני מרום, תא"ל (במיל') אמנון סופרין, תא"ל אפי דפרין ועוד. אלו נפגשו בתערוכה עם נציגי משרד ההגנה הצרפתי ונציגים אירופאים נוספים.  ״אנחנו רוצים לקדם שיחות בנושא אסטרטגיה ודיפלומטיה בין ישראל לאירופה״, מסביר בנסמהון. ״לפעמים אנחנו יכולים לצור גם חיבורים בין חברות עסקיות, אבל זו אינה המטרה הראשית שלנו. אנחנו מגדירים את עצמנו כמכון מחקר שמטרתו לקדם את היחסים בין אירופה לישראל.  יש לנו שותפות עם משהב״ט וגופי ממשל נוספים בישראל וצרפת. מיליפול היא הזדמנות טובה להביא משלחת ישראלית לצרפת להפגש עם חברי פרלמנט ועוד. בין היתר, הצדדים יכולים לדון במלחמה בטרור ונושאים ביטחוניים נוספים.  ״במשלחת נוכחים גם ראש עיריית קריית שמונה ושדרות. הם נמצאים בקו האש מול ארגוני טרור ויכולים לתת עדות ממקור ראשון על האתגרים שחיים כאלו מייצרים בישראל. בעתיד אנחנו רוצים להביא חברי פרלמנט צרפתיים לקרית שמונה ושדרות. שיראו בעצמם את החיים על הגבול מול ארגוני טרור.״   בנסמהון מציין לחיוב את תרגיל ״בלו פלאג״ שנערך לאחרונה בישראל במסגרתו השתתפו חילות אוויר של מספר מדינות אירופאיות. ״אנחנו רואים שיש עדיין מדינות באירופה שלא יודעות איך להתנהג עם ישראל. הן מפחדות שישראל עושה עליהן מניפולציה. אלו מדינות שרוצות להשאר נייטרליות בין הצדדים במזרח התיכון״, מסביר בנסמהון.  ״אנחנו מנסים להסביר שגם לאירופה יש איומים במזרח התיכון. אירופה חווה משבר בריאותי בעקבות הקורונה, אך גם משבר אסטרטגי. הם רוצים להסתמך פחות על ארה״ב והם יחפשו ידידים חדשים להסתמך עליהם. ישראל ומדינות מתונות במזה״ת יכולות להוות עוגן. בעשור הבא, המצב הביטחוני בין ארה״ב לאירופה צפוי להשתנות - וזו הזדמנות מדינית לישראל.״ השאלה האיראנית  אחת השאלות שעלו בשיחה עם בנסמהון היא הגישה, השונה, של אירופה וישראל לפתרון המשבר הגרעיני מול איראן. הממשל הקודם בישראל לחץ על ארה״ב לצאת מההסכם עליו חתמו מדינות אירופה ב-2015. השונות הזו מציפה את הבדלי הגישה בשאלה האיראנית.  בנסמהון מסביר כי ההסכם של 2015 הוא טוב יותר מזה שהציע נשיא ארה״ב שנה קודם לכן - בזכות מדינות אירופה. לפיו, ההסכם שופר לרעת איראן מהנוסח הראשוני בעקבות לחץ של מדינות אירופה.  ״מדינות אירופה חלשות מול ארה״ב. זו המציאות. וכאשר נשיא ארה״ב אומר שהוא רוצה הסכם, ויהי מה, הן צריכות ליישר קו. זה היה המצב בתקופת אובמה. כנשיא אמריקאי, הוא רצה הסכם בכל מחיר. השותפות האירופאיות להסכם לחצו שיהיה כמה שיותר פיקוח על איראן.״ מסביר בנסמהון. ״בלי מיקרופונים, כל מי שהיה שם ב2015 ידע שזה לא הסכם טוב. ״כישראלי, אתה צריך להבין את צורת ההסתכלות האירופאית. באירופה, מאמינים שאיראן יכולה לעשות צעדים לכיוון דמוקרטיה ליברלית. מבחינתם הסכם שיפקח על הגרעין מחד, וייתן לאיראן את היכולת לעשות טרנספורמציה לכיוון המערב מאידך, עדיף על כלום. בעיקר אם ארה״ב רוצה הסכם וזו עובדה מוגמרת. במציאות כזו, האירופאים אומרים לעצמם שעם הסכם לפיקוח על הגרעין אפשר לחיות.״  האירופאים מודעים לעובדה שהטילים האיראנים מגיעים גם אליהם?  ״בהחלט״, מסביר בנסמהון. ״הם לא נאיבים. באירופה מבינים את המשמעות של טווח הטילים האיראנים. שוב, הבעיה היא תפיסת העולם בבסיס. האירופאים מאמינים שגישה חיובית כלפי איראן תקרב אותה למערב. הבעיה שזה לא יעבוד עם איראן. זה לא עבד בהיסטוריה העולמית עם כמעט אף משטר טוטליטרי. המשטר באיראן לא יהפוך מחר להיות דמוקרטיה ליברלית. ״אין ספק כי תפיסת האיום האיראני של האירופאים מוטעית. לא מספיק ריאליסטית. זה אתגר מדיני. אנחנו מאמינים שבאמצעות שיפור הדיאלוג בין הצדדים אפשר להביא לכך ששני הצדדים יבינו יותר טוב אחד את השני.״  

צילום: צוות 3 צוות 3 משיקה את "Copterpix", רחפן אוטונומי זעיר, שיסייע במשימות אבטחה ולמיגור הפשיעה. הרחפן בעל יכולת צילום, התממשקות לסנסורים מגוונים ושידור למוקד המבצעי של החברה, הושק בועידת השילטון המקומי לחדשנות בתל אביב  במסגרת ועידת השילטון המקומי לחדשנות ב"מוני אקספו" בתל אביב, השיקה קבוצת צוות 3 טכנולוגיה חדשה שתסייע במשימות האבטחה והמלחמה בפשיעה ברחבי הארץ. מדובר ברחפן Copterpix, אשר אינו ככלי טיס בשל היותו מזערי ואינו נדרש לאישורי הטסה מיוחדים, לעומת רחפנים סטנדרטיים.  הרחפן בעל יכולת התממשקות לטכנולוגיות מגוונות למשל אפשרות "לדבר" עם הגדר האלקטרונית הסמוכה, לזהות דליפת חומרים מסוכנים באוויר וכן, יכולת אפשרות לתעד ולהתריע על אירועים חשודים באזורים רגישים, הודות לטכנולוגיית אנליטיקה מתקדמת. מעל לכל, הרחפן משדר תמונת מצב למוקד המבצעי ובכך המוקדן מקבל תמונת מצב מיידית מהשטח ויכול להפעיל באופן מדויק ויעיל את כוח התגובה ולטיפול באירוע תוך קיצור זמנים. זה המקום לציין כי צוות 3 נותנת מענה לרשויות מקומיות רבות, ביניהם רחובות, בת ים, חריש, בני ברק, באר שבע, גן יבנה ועוד. ניר גלבוע, מנכ"ל ובעלים של צוות 3: "אנו גאים להשיק טכנולוגיה נוספת בשירות מערך האבטחה של צוות 3. החיבור בין הטכנולוגיה של Copterpix לבין צוות 3 נועד לתת מענה הולם ומכפיל כוח לרשויות המקומיות, למפעלים ולעסקים בהתמודדות עם אתגרי הפשיעה החקלאית והפלילית בתחומן. הטכנולוגיה החדשה מצטרפת לחידושים רבים בהן אנו עושים שימוש יום יומי לצד ההון האנושי והמקצועי בחברה". רועי בן יהוד, סמנכ"ל הפיתוח העסקי של צוות 3 ציין כי בנוסף הוצגה גם טכנולוגיית מוקד חירום של חברת Carbyne, המאפשרת למוקדנים לקבל בתוך שניות תמונת מצב על האירוע באמצעות חיבור וידאו וצ'אט ומיקום מדוייק של האדם שנמצא במצוקה. בנוסף, הוצגה טכנולוגיה חדשה, של חברת BuzzzTech, אשר נמצאת בשירות מערך הניקיון של צוות 3. הטכנולוגיה מאפשרת קבלת מידע רב במתחמי שירותים וחדרי ישיבות, כך שניתן לייעל את עבודת הניקיון ולהעלות את שביעות רצון הלקוחות.     

פרקליטות מיסוי וכלכלה הגישה כתב אישום נגד עודד שכנאי, גל הירש ומיכאל בנימיני בגין עבירות מס. מדובר בכספים שהתקבלו בגין עבודות מול משרד ההגנה בגיאורגיה בייעוץ בטחוני, אימון צבאי ותיווך בעסקאות למכירת ציוד צבאי bigstock פרקליטות מיסוי וכלכלה הגישה היום כתב אישום נגד עודד שכנאי, גל הירש ומיכאל בנימיני בגין עבירות מס, כל נאשם על פי חלקו. כן הוגש כתב אישום נפרד נגד יניב אדם בגין עבירות מס במסגרת הסדר טיעון. על פי כתב האישום, בין השנים 2009-2007 פעלו שכנאי, הירש, בנימיני ואדם כשותפים במתן שירות למשרד ההגנה בגיאורגיה ובמקומות אחרים במסגרת מערך חברות שבשליטתם, כל אחד לפי חלקו. בין היתר פעלו הנאשמים במסגרת החברות דיפנסיב שילד ישראל בע"מ שהוקמה בישראל; חברות שהוקמו בגיאורגיה וחברות שהוקמו באיי הבתולה הבריטיים. פעילות זו הוסדרה באמצעות שורה של הסכמים שנחתמו בין היתר על ידי החברות הנזכרות מעלה לבין לקוחות השותפות. בתקופה זו עסקו הארבעה מול משרד ההגנה בגיאורגיה בייעוץ בטחוני, אימון צבאי ותיווך בעסקאות למכירת ציוד צבאי. שכנאי והירש ניהלו במשותף את הפעילות בגיאורגיה, בכלל זה ניהולה המקצועי, תכנונה והוצאתה לפועל וכן היו אחראים על הקשר מול משרד ההגנה הגיאורגי והגורמים המקומיים. בנימיני פעל בגיאורגיה לקידום הפעילות המקצועית והאינטרסים של השותפות. אדם היה אחראי, בין היתר, על פיקוח מקצועי, חניכה וליווי של התוכניות שהופעלו במסגרת הפעילות. על פי כתב האישום, מפעילותה העסקית של השותפות נצמחו לנאשמים הכנסות המצטברות להיקפים שלמיליוני שקלים, שזרמו לחשבונות החברות הנזכרות מעלה. את הרווחים חילקו ביניהם הנאשמים בהעברות אל חשבונותיהם האישיים וחשבונות חברות זרות נוספות אשר בשליטתם, בבנקים זרים. כמו כן הנאשמים העבירו כספים בין חשבונותיהם האישיים וחשבונות החברות שבשליטתם לבין עצמם. מערך מורכב ומסועף זה של החברות המתואר בכתב האישום, וכן ההסכמים וחשבונות הבנק הרבים בהם נעשה שימוש, נועד, בין היתר, לסייע לנאשמים לקבל את הכספים, לחלקם תוך הסוואת היותם נהנים בהם ולסייע להם להעלים את הכנסותיהם. כך, על פי כתב האישום, בשנים 2009-2007 עודד שכנאי לא דיווח בדוחותיו על הכנסה אישית בסך שלא פחת מכ-19.5 מיליון שקלים. בשנת 2008 גל הירש לא דווח בדוחותיו האישיים על הכנסה אישית בסך שלא פחת מכ-6.1 מיליון שקלים, ובשנים 2009-2008 מיכאל בנימיני לא דיווח על הכנסה אישית בסך שלא פחת מכ-13.4 מיליון שקלים. על פי כתב האישום בהסדר שהוגש נגד יניב אדם, בשנים 2009-2007 אדם לא דיווח על הכנסה בסך של כ-3.6 מיליון ₪ שנצמחה לחברה באמצעותה פעל בחו"ל, וזאת ללא הצדק סביר. במסגרת ההסדר עם אדם הוסכם כי אדם יודה בעבירה של מסירת דוח וידיעות לא נכונות ללא הצדק סביר, והצדדים יעתרו לעונש מוסכם של 6 חודשי עבודות שירות וקנס של 100,000 ₪, זאת לאחר הסדרת חוב המס מול רשות המיסים. כזכור, בנוסף לחשד לעבירות מס, החקירה בתיק כללה בראשיתה גם חשדות בגין תשלום שוחד לעובד ציבור זר – חשדות שלא התגבשה בעניינם תשתית ראייתית עוד בשלב החקירה. התיק נחקר על ידי צוות משותף של היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) בלהב 433 במשטרת ישראל ושל פקיד שומה חקירות תל-אביב ברשות המיסים, ובסיוע הרשות לאיסור הלבנת הון. התיק מטופל על ידי פרקליטות מיסוי וכלכלה.

בין משתתפי האירוע גם שר התקשורת יועז הנדל, ראש ה-CIA לשעבר הגנרל (בדימוס) פטראוס, ואריק אדמס, נשיא רובע ברוקלין ומועמד לראשות עיריית ניו יורק מטעם המפלגה הדמוקרטית Cybertech 2018. Photo: Gilad Kavalerchik רבים ממובילי המחשבה העולמיים בתחום אבטחת הסייבר השתתפו באירוע הראשון של סייברטק בעיר ניו יורק, Cybertech NYC 2021. בין משתתפי האירוע גם שר התקשורת יועז הנדל, ראש ה-CIA לשעבר הגנרל (בדימוס) פטראוס, ואריק אדמס, נשיא רובע ברוקלין ומועמד לראשות עיריית ניו יורק מטעם המפלגה הדמוקרטית. ראש ה-CIA לשעבר, הגנרל בדימוס דיויד פטראוס, דיבר על השינוי שהביאה עמה מגיפת הקורונה לעולם הסייבר:  ״כולנו התנתקנו בהתראה קצרה מהמשרדים שלנו, לקחנו את הלפטופים, את הטלפונים ואת המכשירים האחרים והתחברנו לרשתות הביתיות חסרות ההגנה שלנו.  ״הפגיעות עלתה והתגברה בצורה אקספוננציאלית. להאקרים יש את אותם מניעים כפי שהיו להם בעבר - ריגול, כסף, טרור, נזק, השפעה, פגיעה במרקם חברתי ובדמוקרטיה…  אבל מה שמייחד את העידן שאחרי המגיפה הוא מידת התחכום שלהם. האקרים הפכו מתוכחמים ושטניים יותר, ומסוגלים לניצול עמוק יותר וחכם יותר של המערכת״. עם זאת, כפי שהדגיש פטראוס, קרוב לחצי מהמתקפות מתחילות בפתיון פשוט - ובלחיצה על לינק שאסור היה ללחוץ עליו. ״אין אף מוצר אחד שיכול לתת הגנת סייבר מושלמת״. הגנרל בדימוס התייחס גם למירוץ הטכנולוגי מול סין, ״שהשקיעה באופן מאסיבי בטכנולוגיות העתיד כמו בינה מלאכותית, מאשין-לרנין וגם טכנולוגיית קוואנטום. יהיה מירוץ אמיתי לראות מי יגיע ליכולות האלה לפני אחרים, ויבין איך ליישם אותן בסייבר, בצבא, ואיך לגייס אותן לטובת הכלכלה. המגזר הפרטי יודע לעשות זאת היטב. אני חושב שאלה זמנים מרגשים. יש הרבה כסף בחוץ - זהו עולם של הזדמנויות בלתי מוגבלות״.   בהופעתו הציבורית הראשונה מאז נכנס לתפקיד, אסף זמיר, קונסול ישראל בניו יורק, אמר בכנס כי מרחב סייבר פתוח, חופשי ותוסס הוא בעל חשיבות מרובה לשגשוג עולמי במאה ה-21. ״לצורך ההגנה על ערכים של פתיחות וחדשנות, אבטחת סייבר ושיתוף פעולה בינלאומי הם הכרחיים״. זמיר הזכיר בדבריו את שיתוף הפעולה הפורה עם מדינות ערביות בתחום הסייבר במאבק נגד איומים מצד איראן על תשתיות לאומיות ישראליות. שיתוף הפעולה התאפשר לאחר החתימה על הסכמי אברהם בשנה שעברה.  כיפת הברזל הבאה  שר התקשורת יועז הנדל שטח בנאומו את תוכניתו למשרדו בשנים הקרובות - להביא את ישראל אל העשיריה הראשונה בעולם בפריסת תשתיות דור 5 ובאיכות הרשתות הסלולריות.  הנדל הוסיף כי בטווח הארוך, ״כל מנכ״ל בכל חברה, וכל דירקטוריון, צריכים לדעת שיש להם אחריות לאבטחת סייבר בארגון שלהם. ישראל תבנה את כיפת הברזל הבאה שלה בסקטור הזה״, והמפתח, לדבריו הוא בשיתוף פעולה ואינטגרציה של רשויות ביטחון, רגולציה והעולם העסקי.   ״ההיסטוריה מלאה בקרבות כואבים, ואנחנו עומדים בתחילתה של מלחמה קרה חדשה - של הדור החמישי״, אמר הנדל,״במלחמה הזו ישראל מחויבת לרשתות בטוחות, בראש ובראשונה בגלל שזה האינטרס הביטחוני שלה״. השר קרא מעל הבמה לישראל ולארצות הברית לייצר תמריצים לתעשיות הסייבר שלהן לפתח כבר עכשיו את תוכנית המתאר של הדור ה-6 ו״לדמיין את העתיד של העתיד״ בצורה שתמנע איומים ותשפר את חייהם של רבים.  מי שעמד בעבר בראש פיקוד הסייבר של ארה״ב, מייקל רוג׳רס, דיבר על הבמה על התפתחות תפקידו של ה-CISO, מנהל הגנת הסייבר בכל ארגון. היום, לפי רוג׳רס, ״צריך לחשוב על אבטחה בצורה רחבה הרבה יותר. צריך לגרום לאחרים להבין - להפסיק לדבר במונחים טכניים ולהתחיל לדבר על סיכון. הרבה אנשים לא מבינים סייבר, אבל הם מבינים מהו איום, ומבינים מהן ההשלכות העסקיות. בתפקידיי יצא לי לעבוד עם נשיאי ארצות הברית. מונחים טכניים יכולים להרדים נשיא -  אבל איומים וסכנות הוא מבין״. ״הטבע האנושי איטי מדי״ גם אן דנקין, שעומדת בראש מערך הגנת הסייבר של משרד האנרגיה האמריקאי, דיברה על ניהול סיכונים: ״אין אף פעם מספיק אמצעים כדי לענות על כל המשימות״. לפי דנקין, בשל מספרן הגובר של מתקפות הכופרה, יש צורך לשנות את האופן שבו ארגונים מודדים סיכונים.  ״במשרד האנרגיה של ארה״ב, שאבו השראה משיטות של סוכנויות ביטוח להערכת סכנה ונזקים. ״אין שיטה אחת שתענה על כל הצרכים שלנו״, הוסיפה, ״אנחנו חייבים גם להכיר בכך שהטבע האנושי שלנו יהיה איטי מדי כדי לענות לאיומים המתפתחים, ונצטרך בין השאר לפנות לבינה מלאכותית כדי להתמודד איתם. האויבים שלנו יעשו את אותו הדבר״. גם דנקין דיברה על הצורך בשיתוף פעולה גובר בין רשויות ממשל למגזר הפרטי. ראש מערך הסייבר הישראלי, יגאל אונא, אמר בכנס כי לא רק מרדף אחר הפושעים צריך להעסיק את רשויות החוק, אלא גם טיפול בהזנחה. ״מי שאחראי למערכות ולא עשה את העבודה שלו כראוי - צריך לעמוד מול ההשלכות של מעשיו״.  הזנחה נוספת אותה הזכיר אונא היא הכשרת עובדים לא מספקת. ״מפתיע אותי שלא הרבה רשויות עוסקות בתרגול. הסיכויים להיפגע ממתקפה עלו כל כך, שזו הזנחה פושעת לא להתכונן לזה. חייבים לתרגל כל הזמן״, אמר אונא, ״כי התרגול של השנה שעברה כבר לא רלוונטי. כאשר מתרגלים - הסיכויים שתהיה פגיעה עדיין גבוהים, אבל היכולת להתאושש מהם - טובה פי כמה״.  רייצ׳ל לוב, נשיאת NYEDC, הרשות לפיתוח כלכלי של העיר ניו יורק, דיברה על המחסור החמור בכוח אדם בתחום הסייבר: ״ישנן יש 500 אלף משרות סייבר לא מאוישות ברחבי ארצות הברית, ו-25 אלף מתוכן בניו יורק״.  סגן המושל של ניו יורק, בריאן בנג׳מין, הביע תקווה שבעתיד, יוכלו למלא את המשרות האלו צעירים וצעירות שצמחו בקהילות המקומיות. אלה אנשים שיש להם כשרון, אבל להם הכשרה. הגאות צריכה להרים את כל הסירות, וגם הם צריכים להיות חלק מהצמיחה הזו״. בנג׳מין אמר עוד לנציגי התעשייה שנכחו במקום כי ״מדינת ניו יורק פתוחה לעסקים - ותעשה כל מה שאפשר כדי לעבוד איתכם, להיות שותפה שלכם ולסייע לכם לצמוח״. 

במהלך כארבע שנים, יצר לעצמו הנאשם זהויות בדויות רבות במטרה ליצור קשר עם קטינות, לפתותן במרמה להתכתב עמו ובהמשך להצטלם בעבורו בעירום ולבצע בעצמן מעשים מגונים, מעשי אינוס ומעשי סדום אילוסטרציה: BIGSTOCK/Copyright: Daisy Daisy בית המשפט המחוזי ת"א גזר אתמול (ד׳) על אוריה עסיס 12 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצויים בסכומים הנעים בין 2,500 ₪ ל 15,000 ₪ למתלוננת. זאת, לאחר שהורשע על פי הודאתו בעבירות מין רבות ובעבירות נוספות שביצע ב 48 קטינות, רובן במרחב הווירטואלי ללא מגע פיזי של הנאשם וחלקן במהלך מפגש עמן. על פי המתואר בכתב האישום שהוגש על ידי מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה, במהלך כארבע שנים, יצר לעצמו הנאשם זהויות בדויות רבות במטרה ליצור קשר עם קטינות, לפתותן במרמה להתכתב עמו ובהמשך להצטלם בעבורו בעירום מלא או חלקי ולבצע בעצמן מעשים מגונים, מעשי אינוס ומעשי סדום. הנאשם איתר את קורבנותיו במרחב האינטרנטי ובאמצעות יישומונים המשמשים כרשתות חברתיות וואטסאפ ואינסטגרם, ופנה ל 48 קטינות בגילאי 13-18 רובן מהמגזר החרדי – דתי. בחלק מהמקרים פנה הנאשם לאותן קטינות ממספרי חשבונות שונים ולעתים פנה לחברותיהן של הקטינות. במסגרת גזר הדין ציין בית המשפט: "בחינת הנסיבות העובדתיות בענייננו, מלמדת על מסכת עבריינית חוזרת ושיטתית, שהתרחשה על פני תקופה ארוכה של כארבע שנים, במהלכה ביצע הנאשם עבירות מין מסוגים שונים ועבירות נוספות כלפי קורבנות שונים שהן קטינות, תוך שהוא נוקט בדפוס פעולה דומה של שימוש במרחב הווירטואלי על מנת לאתר את הקטינות ולבצע כלפיהן עבירות מין, על פי רוב ב׳שלט רחוק׳. בחלק מהמקרים, לאחר שהנאשם יצר עם הקטינות קשר באמצעות אותה שיטה ואותו דפוס פעולה, הוביל הנאשם את הקטינות להיפגש עמו במקומות שונים ובמהלך המפגש הפיזי עמן ביצע בהן עבירות... "עבירות המין שביצע הנאשם בקטינות פגעו בערכים של כבוד האדם והזכות לאוטונומיה של הקורבנות על גופן, נפשן, צנעתן ופרטיותן. מידת הפגיעה בערכים מוגנים אלה גבוהה משום אופיין של העבירות (אשר החמורות בהן גרם אינוס, גרם מעשה סדום, וגרם מעשה מגונה), משום ריבוין, כמו גם העובדה שבוצעו כלפי קורבנות רבים במשך תקופה ארוכה ומתמשכת ומשום הנסיבות הקשורות בביצוען...״ "העבירות שעניינן יצירה, החזקה ופרסום של חומר תועבה שביצע הנאשם פגעו בערכים מוגנים של הגנה על קטינים מפני ניצול מיני ופגיעה בכבודם, גופם, נפשם ופרטיותם וכן באינטרס הציבורי מלחמה בתופעת ניצולם של קטינים בתעשיית הפרסומים הפורנוגרפיים..." עוד ציין בית המשפט כי: "הנאשם איתר את קורבנותיו במרחב האינטרנט ובאמצעות יישומונים המשמשים כרשתות חברתיות פנה אליהן ויצר עמן קשר, תוך שהוא ניצל את הקלות בשימוש ברשתות החברתיות והאפשרות להסתתר מאחורי מסך מחשב בתוך קירות ביתו ללא הפרעה." בית המשפט אף התייחס לפסיקת בית המשפט העליון לפיה ביצוע עבירות במרחב המקוון מהווה דווקא נסיבה להחמרה בענישה, זאת לאור הקלות שבהגעת הנאשם אל הקטינות וחדירתו אל ביתן, במטרה לבצע בהן עבירות מין חמורות ותוך נטילת מינימום סיכון. "רב הנפגעות הינן קטינות בנות 13-18 אשר במועד ביצוע העבירות, זהותן האישית והמינית טרם התעצבה. הנאשם היה מודע למצבן זה של הקטינות ובאופן מתוכנן, קר ומחושב, בחר לנצל את חולשתן, תמימותן וסקרנותן ולפגוע בהן מינית. לחלק מהקטינות וכאמצעי פיצוי הציע הנאשם תשלום בתמורה לתמונות ולסרטונים שהפציר בהן לשלוח לו או בתמורה להסכמתן לקיים עמו יחסי מין. לאחת הקטינות אף מסר תשלום לאחר שפגש בה בתא שירותים בקניון וביצע בה מעשים מגונים." היבט נוסף של חומרה נעוץ בעובדה שהנאשם לא בלם את תוקפנותו המינית כלפי הקטינות כאשר הן סירבו להיענות לדרישותיו, אלא הסלים את התנהגותו הפוגענית בכך שאיים על הקטינות והילך עליהן אימים״. עו"ד אלכסנדרה קרא, ממחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה, אשר ניהלה את התיק, ציינה בתום הדיון: "בית המשפט היום גזר על הנאשם עונש מאסר אשר הולם את חומרת העבירות בהן הורשע. מדובר בנאשם שלאורך שנים פגע מינית בעשרות קטינות, רובן מהמגזר הדתי והחרדי, תוך שימוש בזהויות בדויות רבות במרחב המקוון. גזר הדין מאמץ את העמדה המחמירה שמחזיקה בה הפרקליטות באשר לפוגעים מינית המנצלים את מאפייני המרחב המקוון כדי לפגוע מינית בקטינות." בית המשפט גזר על הנאשם 12 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצויים לקטינות לפי החלוקה הבאה: לנפגעות עבירות האינוס יעמוד הפיצוי על סך של 15,000 ₪ לכל אחת; לנפגעות עבירות מעשים מגונים יעמוד הפיצוי על סך של 10,000 ₪ לכל אחת וליתר הנפגעות ישלם הנאשם פיצוי בסך של 2,500 ₪ לכל אחת.

הלקח העיקר מרצח יצחק רבין ז"ל איננה מורשתו הפוליטית אלא העובדה שאיש צעיר רצח ראש ממשלה בישראל. מחשבות סביב יום הזיכרון לרצח מאת לשכת העיתונות הממשלתית, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=22811888 פעמיים בשנה נחשף הציבור הישראלי לשני אירועים טראומטיים קשים ומטלטלים שהוא חייב לחוות ולהתייחס אליהם, מתלמיד בית ספר ועד ניצול שואה. ואלו הם יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ולהבדיל יום הזיכרון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. בשני ימי הזיכרון הללו, כמו באבל אישי על מות יקיר, כך באבל לאומי, הזמן לא עושה את שלו. האבל מעמיק, והזעזוע אינו פוחת. בכל יום זיכרון לשואה יותר ספרים, יותר סרטים, יותר תכניות טלוויזיה, עוד גילויי זוועה מחרידים ועוד עדויות מפי ניצולים, אף כי מספר העדים הולך ופוחת. ביום הזיכרון לרצח יצחק רבין התופעה דומה אבל בממד אחר: יום זיכרון זה חושף ומעלה מתחת לפני הקרקע את מיטב, ואולי מירע, השסעים והקיטוב בחברה הישראלית. לא רק כל שנה הקרעים נחשפים מחדש, אלא כל שנה יותר גרוע, ודומה שהשנה הגענו לשיאים של התבטאויות קשות, חותכות כסכין. עלו על פני המסכים, המקלדות, דפי העיתונים, הראיונות כל ההפכים משינוי, מהתקרבות, מתיקון, ממתינות ומהריסת מחיצות. אופוזיציה וקואליציה, ימין ושמאל, חילונים  ודתיים, מתונים וקיצונים, כל אלו התנצחו ביניהם בשבועיים שחלפו סביב יום הזיכרון בצורות ובסגנונות נמוכים למדי.  שנים לא מעטות חלפו מאז הרצח, ונראה שהציבור הישראלי ממשיך להאשים ולהטיל אחריות. ואין מה לעשות, החלוקה העיקרית היא כמקובל אצלנו בין ימין לשמאל. ואנחנו גם  מומחים גדולים בהכללות. חלק נכבד מהציבור חוזר וטוען שמקור הרצח באווירה ששררה ערב הרצח, בהתקפות פוליטיות קשות על רבין מדיניותו ומעשיו. הלבשתו במדי אס.אס., תמיכת רבנים, לא ברצח חלילה,, אלא בדין מוסר. רבין מואשם  בבגידה. ח"כ איילת שקד, אשת ימין, קובלת על תיוג ציבור גדול כמתנגדי דמוקרטיה. מדברת על רפש והטחת עלבונות, "מדירים חצי מהעם". ומנגד אומר סגן השר יאיר גולן (מר"צ) כי לרצח קדמו אווירה, הסתה פרועה נגד אנשי ציבור, אווירה רעילה, אלימה מאוד. הרוצח מבית מדרשו של הימין הקיצוני. אשמת רבנים בציונות הדתית. ראש הממשלה החלופי יאיר לפיד אמר את הדברים הקשים ביותר, כי בכנסת יושבים היום צאצאי יגאל עמיר, ואילולי קמה הממשלה הנוכחית, אלו היו שרים בישראל. דברים קשים, אבל אלו שיצאו מהאולם המליאה לשמע הדברים האלו, מוטב שיביטו במראה  כשהם משמיעים דברי נאצה נגד יריבים פוליטיים, שהרי הרוצח בא מהמחנה שלהם.  כל צד נזהר ומזדרז לסייג ולהכריז שאינו מאשים, חלילה, את כל הציבור אלא רק את חלקו. אלא שאותו חלק בציבור שאותו אין מאשימים הוא הנעלב והנפגע העיקרי. השמאל איננו מאשים את הימין, בוודאי לא את כל הימין, באחריות לרצח. השמאל קורא תיגר על אווירה שיצרה נכונות של איש אחד לעשות את הגרוע ביותר. ודברי הסתה נגד אישים  בכירים יש גם כיום, ומשני הצדדים, ברמות נאצה כאלו ואחרות.  את כל אלו רואים ושומעים בני הדור הצעיר במדינה, כאלו שעוד לא נולדו כאשר רבין ז"ל נרצח בתל אביב. הם רואים פוליטיקאים מימין ומשמאל משמיצים, מאשימים, משמיעים דברי אמת ודברי בלע, אמיתות ושקרים, תלוי בעיני ובאוזני המתבונן. לדעתנו אין מדגישים ביום הזיכרון לרצח רבין את העובדה הנוראה מכל:  במדינת ישראל נרצח ראש ממשלה. נכון שנרדף והותקף ונרצח בגלל סיבות פוליטיות, כי רבין היה פוליטיקאי, ראש מפלגה, חבר וראש ממשלה של פוליטיקאים. אבל אין מתעמקים מספיק בעובדה שיריות אקדח קיצרו עד למרחק אפס את המרחק בין דעה פוליטית או מעשה מדיני לבין יד אוחזת באקדח לא נצור.   דקות ספורות לפני שנרצח בכדורי אקדח למרגלות בניין עירית תל אביב ניצב רבין על הבמה בעצרת ודיבר על אלימות. "א-לי-מות", חזר על המלה הזאת כמה פעמים כמעט בזעקה ובהדגשה  - "א-לי-מות".   הלקח העיקרי מרצח רבין הוא שאירוע זה היה שיא של אלימות. נכון שרצח הוא רצח הוא רצח. אבל ברצח ראש ממשלה יש משמעות כפולה ומכופלת. את זה צריך להקנות לצעירים, לתלמידים, ללומדי אזרחות, לחברי תנועות נוער שמתכנסים ומדליקים נרות. אפשר להתחיל לחנך בכיוון זה בגיל צעיר ביותר: חילוקי  דעות פוליטיים אין פותרים באקדח. זה הנושא העיקרי המוצע להתמקדות בו בימי הזיכרון הבאים לרצח רבין: העיקר איננו מה חשב רבין, מה היתה דעתו על מדינה פלשתינית, על מדינה אחת או שתים, אם היה סוציאליסט או קפיטליסט, מה היתה משנתו הכלכלית, המדינית והביטחונית. בכל אלו עוסקים כולם, ח"כים, שרים, ראשי ממשלה, הציבור. אבל יצחק רבין נדון למוות על ידי איש ימין צעיר במדינה הזאת.  מהי מורשת רבין? מורשת רבין היא פוליטית כי הוא היה איש פוליטי. מורשת יש לכל מנהיג ראוי לשמו. אפשר ללמוד אותה, ללכת בעקבותיה או להתנגד לה ולדחות אותה. לרבין יש מורשת ייחודית שאין לאף לא ראש ממשלה אחד בישראל. הוא נרצח בגלל דעותיו ומעשיו. זה הלקח, זה תוכן השיעור המרכזי שיש ללמד במערכת חנוך כלשהי, מבית הספר היסודי ועד מחקרים בחוגים באוניברסיטה, וזה חייב להיות התוכן של היום הזיכרון לרצח יצחק רבין. בזה יש לעסוק ולנתח סיבות ומניעים ולחזור ולשנן באוזני מתבגרים. "די לאלימות". זו מתפשטת במקומותינו. כל בוקר במהדורות החדשות. ערבים רוצחים ערבים, יהודים רוצחים יהודים. מה הסיבות? ריב חמולות, אשה שלדעת מישהו לא נהגה כפי שהמשפחה רוצה.  אלימות בתוך המשפחה. ריב על כסף, על ירושה,. חיסולים בעולם התחתון, נער בעדה חרדית שהעז לשוחח עם נערה.  מערכת החינוך, היהודית והערבית, חייבת להקדיש מחשבה מעמיקה לשאלה כיצד מנחילים לצעירים ערך של "די לאלימות", שלא זו הדרך לפתוח סכסוכים ובעיות וחילוקי דעות, שיש המון דרכים אחרות ליישב אי-הסכמות. רק לא בפגיעה גופנית, רק לא בחרב.