על פי פרסום בטוויטר, יחידות מיוחדות של איטליה מחפשות משוטטים. חברת יוויז׳ן תהיה שם להציע להם את ההירו  https://www.instagram.com/esercitoitaliano לפי דיווח בטוויטר של CiroNappi6, הכוחות המיוחדים של איטליה מחפשים משוטטים. באחת התגובות לפרסום, בבדיחות הדעת, רושם גולש: ״תתקשר לישראלים, יש להם טונות למכור לכם.״  ובכן, הוא לא טעה. על פי מקורות ישראל דיפנס, אחת החברות שמציעה לאיטלקים משוטטים היא יוויז׳ן הישראלית. לאחרונה זכתה החברה בהוכחת יכולת למארינס האמריקאי מול חברה אמריקאית.  על פי המידע שהגיע אלינו, תעשייה אווירית ואלביט לא יתמודדו.   

יציאת צבא ארה״ב מאפגניסטן יוצרת הזדמנות בשביל המוסד בראשות ברנע. הטאליבן מכיר את נתיבי ההברחות לאירן, את ארגוני הפשע המקומיים ויש לו שליטה על הגבול עם איראן. המשחק הגדול מפגיש את הברחות האופיום עם הגרעין הצבאי  Secretary of State Michael R. Pompeo meets with the Taliban Negotiation Team, in Doha, Qatar, on November 21, 2020. [State Department Photo by Ron Przysucha/ Public Domain] האם ישראל תכנס למשחק הגדול? נסיגת צבא ארה"ב מאפגניסטן נותנת למדינת ישראל, באמצעות המוסד, אפשרות להכניס רגל למשחק הגדול. ולא, אין הכוונה שישראל תבחש בשליטה על אזור מרכז אסיה. אין לישראל משאבים לכך, היא אינה מעצמה.  עדיין לא מכירים את המונח ״המשחק הגדול״? ובכן, זו הזדמנות לקרוא את הספר The Great Game. מדובר בתיאור היסטוגרפי של מהלכים גיאופוליטים במרכז אסיה. אפגניסטן היא אחת מעמודי התווך של משחק זה.  כאמור, במצב שנוצר יש לישראל הזדמנות. אפגניסטן גובלת באירן ותיאורטית, יכולה לאפשר למוסד או לצה"ל לאסוף מודיעין, להפעיל סוכנים ולתמוך באופוזיציה מקומית משטח סמוך. כפי שמאפשר שטח מדינות נוספות בהן אזרבייג'ן, ארמניה, טורקיה ופקיסטן.  באפגניסטן פעל בעשרים השנים האחרונות צבא ארה"ב במטרה לסלק את אל קעידה לאחר פיגועי ספטמבר בתאומים בספטמבר 2011. ארה"ב נכשלה בכך, כמו שאר המעצמות לפניה כולל רוסיה, אך פיתחה על הדרך קשרים עם השלטון המקומי והטאליבן. קשרים שמאפשרים לה היום לגשר בשיחות שלום בין הצדדים על מנת להגיע למצב של שלטון מתפקד החל מספטמבר הקרוב (מועד היציאה הרשמי הוא סוף אוגוסט).  מאז הודיעה ארה"ב על עזיבה, הטאליבן החל לכבוש שטחים במדינה, כולל מעבר הגבול עם אירן. המשמעות המעשית היא שהטאליבן צפוי לשלוט בפועל באפגניסטן לאחר יציאת האמריקאים.  המטרה: איראן  הטאליבן, סביר להניח, מקיים גם קשרי מסחר באירן. חוקיים יותר או פחות. מתוקף אלו, הוא מכיר דרכי גישה לא רשמיות, המשמשים לרוב מבריחי סחורות לאירן וממנה. דרכים אלו משמשות גם שירותי ביון כמו המוסד.  תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר, כינה את המוסד ארגון פשע חוקי. ובכן, למרות הביקורת הציבורית על אמירה זו, הוא צודק. וזה לא רק המוסד, אלא כל ארגון ביון מקביל בעולם. בחלק מהפעמים אין הבדל בין תשתיות המשמשות ארגון שמבריח סחורות, אנשים ונשק בין מדינות, לבין תשתיות המשמשות ארגון ביון. לעיתים אלו אותן תשתיות בדיוק.  בהקשר הטאליבן, הידע שלו לגבי אירן ודרכי הגישה אליה וממנה, אנשי הקשר שלהם, ארגוני הפשע המקומיים - כל אלו שווים זהב למוסד. וכן, גם לCIA. מהצד השני, הטאליבן זקוק לנשק, לטכנולוגיות צבאיות, לדרכים להלבין כסף, וגישה רשמית לממשלות בעולם על מנת לדאוג לאינטרסים שלו ושל אפגניסטן.  אחד ממקורות ההכנסה העיקריים של הטאליבן הוא סמים. בעיקר אופיום. מדובר בתעשייה שמניעה את כלכלת אפגניסטן כבר עשורים (גם בימי האמריקאים). כך שהמוסד יכול ״לסחור״ עם הטאליבן ביכולות לתמוך בסחר הסמים שלו, תמורת מידע מודיעיני על איראן ותמיכה לוגיסטית במבצעים בתוך איראן.  סביר להניח שלמוסד כבר יש קשרים עם הטאליבן, אולם ישראל, בהיבט זה, יכולה להסתייע באמריקאים על מנת לפתח קשרים טובים יותר עם הטאליבן, לצד הממשל הרשמי בקאבול. לצד ארה״ב, גם מדינות אחרות יכולות לעזור.  בין פקיסטן לאפגניסטן אין ממש קשרי ידידות, אבל פקיסטן עתידה לשמש כבסיס למתקפות חיסולים אמריקאיות באדמת אפגניסטן לאחר נסיגת צבא ארה״ב. מדובר בפעילות חשאית שמוביל הCIA כבר מעל שני עשורים. שירות הביון הפקיסטני נחשב לאיכותי באזור מרכז אסיה (המשחק הגדול, זוכרים?).  אם נחזור לאמריקאים, אזי, למרות נסיגת הצבא מאפגניסטן, תשאר במדינה פעילות ענפה של הCIA במטרה לדווח לבית הלבן מה קורה במדינה שנחשבת לשחקן מרכזי במשחק הגדול. בזכות הקשרים הטובים של ישראל וארה"ב, המוסד יוכל להסתמך על תמיכה אמריקאית באפגניסטן, וכן בקשרים של האמריקאים עם הטאליבן. זאת, כאמור, לטובת ניטור תכנית הגרעין האיראנית. 

בהמשך לפרסומים גלויים אודות התקיפה נגד תשתית הרכבות באיראן, מסביר אמיר לוינטל, מנכ״ל חברת Cylus הישראלית, מדוע התוקף לא מפסיד יכולות, מדוע כמעט בלתי אפשרי לעשות חקירה פורנזית במקרה כזה ומה יכולה המשמעות של תקיפה כזו אמיר לוינטל. צילום: עומר הכהן  בימים האחרונים דווח באיראן על תקיפת סייבר נגד תשתיות רכבת במדינה ומשרדי ממשלה. לפי הדיווחים, חברת הרכבות של איראן עצרה את פעילות הרכבות במדינה. בעקבות פרסומים אלו, טוען אמיר לוינטל, מנכ״ל חברת Cylus הישראלית, בראיון לישראל דיפנס, כי מדובר בצעד חריג מאד. ״לעצור רכבות לכל המדינה זו עלות אסטרונומית לחברה המפעילה״, מסביר לוינטל.  עוד מסביר לוינטל כי לדעתו, מדובר במתקפה שפגעה באופן כלשהו בשכבת האיתות של הרכבות. לצורך הבהרה, את מערכות הרכבת ניתן לחלק לשתי שכבות לפחות. אחת, ניהולית (COO) ואחת תפעולית (שכבת האיתות). השכבה הניהולית היא זו שעושה ניתוב לרכבות, איזו רכבת צריכה לצאת מאיפה לאן ובאיזו שעה (ראוטינג). שכבת האיתות היא זו שאחראית שהרכבות לא יתנגשו זו בזו בפועל. שכבת האיתות בנויה, בין היתר, על ממסרים סלולריים שבודקים בכל עת שאין בעיות בטיחות בפסי הרכבת בכל המדינה.  "בעוד שנהוג לחשוב כי תשתיות רכבות מאובטחות בשל היותן תשתית קריטית, המציאות אחרת״, מסביר לוינטל. ״אלו מוצרים שמותקנים בשביל לעבוד 30 שנים או יותר ואינם תוכננו למתקפות סייבר או מניפולציות מכוונות של גורם חיצוני. אלו מערכות שתוכננו בייעוד שלהן לפתור בעיות בטיחות בלבד.״  חקירה פורנזית? משימה כמעט בלתי אפשרית  ובכן, אחת השאלות העולות בכל מתקפה על תשתית קריטית של מדינה, היא מה השיג התוקף? במקרה דנן, נראה כי על פניו, פרט לכותרות, התוקף לא השיג משהו נוסף. יתרה מכך, עולה השאלה מהי משוואת העלות-תועלת במתקפה כזו? כלומר, התוקף חושף יכולות שיכולות , תיאורטית, ללכת לאיבוד בשל החקירה הפורנזית לאחר המתקפה.  ״בעולם הרכבות, הסיכוי שתדע את מקור המתקפה או את הליך המתקפה - אפסי״, טוען לוינטל. והוא כנראה יודע משהו. חברת Cylus בניהולו היא אחת היחידות בעולם המספקת יכולות פורנזיקה לרשתות חברות רכבות בעולם. ״אנחנו מדברים על מוצרים שאפשר להוציא מהם לוגים, אבל בעיקר כאלו שרלוונטים לבטיחות.  ״אם נניח תוקף התחזה למרכיב רשת, ושידר פקודות חוקיות לרכיב אחר, הרכיבים לא יאספו את הלוגים האלו. למה? כי הם יחשבו שמדובר בהליך חוקי ולגיטימי. ככה הם תוכננו במקור. זו אחת הסיבות שבמערכת שלנו אנחנו מקליטים הכל. אם לא תפסת מתקפה בזמן אמת, לפחות תוכל לעשות פורנזיקה מוצלחת ולשפר להבא.״  מדבריו של לוינטל עולה כי התוקף , מי שלא יהיה, במקרה דנן, לא ״בזבז״ יכולות. מדוע? כי ההסתברות שהאיראנים ידעו מה קרה ואיך קרה - אפסית. ולכן לא יוכלו לתקן לעתיד ולסגור פרצות או חולשות בהן השתמש התוקף. מכאן, שייתכן ובכל זאת מדובר במתקפה לצורך בדיקת יכולות. לפחות לא ניתן לשלול זאת.  ״במקרה האיראני, על פי פרסומים גלויים, הושבתו כלל הרכבות - אזרחיות וצבאיות. המשמעות היא, שתוקף פוטנציאלי יכול, בשעת חירום, לפגוע בתהליכי גיוס מילואים, שינוע סחורות ועוד. לאור זאת, ייתכן והמתקפה הייתה איתות של מישהו לאיראנים״, מסביר לוינטל.  ״היות וקשה מאד עד בלתי אפשרי בתצורת רשת של חברת רכבות לדעת מה קרה, בספק אם האיראנים יוכלו לסגור את הפרצות שאפשרו את האירוע מלכתחילה. מכאן, שהתוקף לא מסכן כמעט כלום בהיבט טכנו-מבצעי.״  עוד היבט טכני למתקפה כזו היא השאלה מה קורה אם , נניח, תוקף פועל רק נגד קו רכבות אחד. לוינטל מסביר כי תצורת הרשת בעולם הרכבות היא כזו שכל אנומליה עוצרת מיידית את הרכבת. ״שיקולי בטיחות מעל הכל״, אומר לוינטל. ״אם נניח תוקף שיבש תקשורת סלולרית במקטע מסוים, הרכבת המסוימת תעצור. אבל לא כל רשת הרכבות הארצית. וזו גם מתקפה שיחסית קל לעלות עליה, כי היא נקודתית.״  לסיכום, לוינטל מסביר כי אבטחת מידע בעולם הרכבות הינה מלאכת מאתגרת. בלשון המעטה. בטח באיראן שנמצאת תחת סנקציות כבר שנים המונעות ממנה לרכוש מוצרים מערביים על מנת לשדרג את רשת המחשוב והתקשורת של מערך הרכבות.  תצורת רשת בחברת רכבות, באופן כללי, כך לפי לוינטל, שטוחה במרבית הפעמים (ללא סגמנטציה בכלל) ובנויה ממוצרים שאינם מתוכננים לאגור לוגים או להתמודד עם מניפולציה חיצונית. לזה יש להוסיף עלויות תחזוקה גבוהות המחייבות את המפעיל להמשיך ולהפעיל את הרכבות, כמעט בכל עת. למעט אירועים חריגים, כמו זה, שככל הנראה, התרחש באיראן בימים האחרונים. 

ארה״ב משאירה כוח של כ-600 לוחמים לשמירת השגרירות האמריקנית בקאבול ונמל התעופה Secretary of Defense Lloyd J. Austin III walks with the commander of NATO’s Resolute Support Mission and U.S. Forces – Afghanistan, Army Gen. Scott Miller, at Resolute Support Headquarters, Kabul, Afghanistan, March 21, 2021. (DoD photo by Lisa Ferdinando) מפקד כוחות צבא ארה"ב באפגניסטן גנרל אוסטין מילר חדל למלא את תפקידו השבוע וכך הסתיימו 20 שנות נוכחות צבאית אמריקנית במדינה, שבה הטליבן מאיים להפיל את הממשלה בקבול. בטקס צנוע ברובע הירוק בקבול אמר גנרל מילר: "תפקידנו הוא לא לשכוח לעולם אל המשפחות שאיבדו כאן את יקיריהם". אחרי הטקס המריא הגנרל במסור 'בלק הוק' למסעו חזרה הביתה בארה"ב, עם תחנה בוושינגטון שם ייפגש עם הנשיא ביידן ועם ראשי הפנטגון. וושינגטון פוסט מוסר שהאמריקנים משאירים באפגניסטן כוח של 600 חיילים שישמרו על השגרירות האמריקנית ועל נמל התעופה הבינלאומי של קבול הבירה. גנרל מילר, קצין עתיר קרבות שפיקד בעבר על כוח העילית 'דלתה', העביר את אחריות הפיקוד לגנרל קנת מקנזי, מפקד פיקוד מרכז של צבא ארה"ב. מפקד הכוח הקטן שנשאר בקבול הוא קצין הצי תת אדמירל פיטר ווסלי.  היועץ לביטחון לאומי של ממשלת קבול  חמדוללה מוהיב אמר לכתבים שממשלתו מתכננת אסטרטגיה כיצד לנהל את הלחימה בטליבן כדי להביסו.  "צבא ארה"ב יצא", אמר מוהיב, "וצבא אפגניסטן עושה הכל כדי למלא את מקומו".   

מחוז אנהלט-ביטרפלד במזרח גרמניה הכריז על מצב אסון במחוז כולו בשל מתקפת סייבר על מערכת השרתים שלו. טרם נודע מי עומד מאחורי המתקפה או האם ישנה דרישה לתשלום כופר משרדי הנהלת מחוז אנהלט-ביטרפלד בגרמניה. צילום: DPA/Picture Alliance via REUTERS מחוז אנהלט-ביטרפלד במזרח גרמניה הכריז על מצב אסון במחוז כולו בשל מתקפת סייבר על מערכת השרתים שלו, שארעה בשבוע שעבר. המשרד הפדרלי הגרמני לאבטחת מידע עדכן כי מדובר ב״קטסטרופת הסייבר״ הרשמית הראשונה של המדינה. אתר האינטרנט של דויטשה וולה מצטט גורמים מקומיים שאישרו את קיום המתקפה, ואמרו כי היא ״משפיעה באופן ישיר על כל שירותי המחוז, כולל עסקים של אזרחיו״. דובר המחוז, המונה כ-158 אלף איש, אמר כי ״אנו משותקים כמעט לחלוטין״. ההכרזה על המתקפה כאסון מאפשרת למחוז, הממוקם במדינת סקסוניה-אנהלט, לבקש סיוע פדרלי עבור תושביה, שאינם יכולים לקבל קצבאות ותקציבים שהינם זכאים להם. ההערכה היא שהמתקפה בוצעה ביום שלישי בשבוע שעבר, אך נודעה ברבים רק בסוף השבוע האחרון. כרגע לא ידוע מי עומד מאחוריה או האם התבצעה דרישה לתשלום כופר. כדי למנוע דליפת נתונים נוספת, הועברו השרתים כולם למצב לא מקוון.

במסגרתו יטיסו הצוותים הזרים את מטוס ה״זיק״ עם מפעילים מטייסות הכטמ״ם והחוזי של חיל האוויר. הצוותים יתרגלו תרחישים שונים, ביניהם סיוע לכוחות קרקעיים דובר צה״ל  אתמול (ב') חל התרגיל הבין לאומי ״BLUE GUARDIAN״ של כלי טיס מאויישים מרחוק בהובלת חיל האוויר הישראלי. התרגיל מתקיים בבסיס "פלמחים" ויערך כשבועיים. בתרגיל משתתפות מדינות שונות ביניהן: ארה״ב, צרפת, איטליה, גרמניה ובריטניה.  תרגיל זה הינו ראשון מסוגו, במסגרתו יטיסו הצוותים הזרים את מטוס ה״זיק״ עם מפעילים מטייסות הכטמ״ם והחוזי של חיל האוויר. הצוותים יתרגלו תרחישים שונים, ביניהם סיוע לכוחות קרקעיים, ביצוע משימות חוזי ואיסוף מודיעין, ושיתוף פעולה עם כוחות אוויריים שונים.  לתרגיל חשיבות אסטרטגית בחיזוק שיתוף הפעולה ולמידה הדדית בין ישראל למדינות המשתתפות. התרגיל מתקיים כחלק מתכנית האימונים השנתית של חיל האוויר שמטרתה חיזוק הכשירות המבצעית של צה"ל. מדברי מפקד חיל האוויר, אלוף עמיקם נורקין: ״מדינת ישראל הינה חלוצה בתחום הכטמ״ם. התרגיל מהווה פלטפורמה ללמידה והפריה הדדית. התרגיל בעל משמעות והשפעות לאומיות במיצוב חיל האוויר בזירה הבין-לאומית״.

רם בן ברק, לשעבר סגן ראש המוסד, יכהן כיו״ר ועדת החוץ והביטחון  וכיו״ר ועדת המשנה למודיעין, שירותים חשאיים ושבויים ונעדרים קרדיט סטילס: דוברות הכנסת - דני שם טוב ועדת החוץ והביטחון הקבועה של הכנסת ה-24 החלה היום (ג') את פעילותה, בדיון בו אישרה מליאת הוועדה, פה אחד, את המלצת הוועדה המסדרת כי ח"כ רם בן ברק יכהן כיו"ר הוועדה.   הרכב הוועדה, על 17 חבריה, אשר אושר אמש ע"י מליאת הכנסת. היו"ר בן ברק וחברי הכנסת משה טור פז ונירה שפק (יש עתיד), ח"כ איתן גינזבורג (כחול לבן), ח"כ ניר אורבך (ימינה), ח"כ אמילי מואטי (העבודה), ח"כ אלי אבידר (ישראל ביתנו), ח"כ צבי האוזר (תקווה חדשה), וח"כ יאיר גולן (מרצ).  סיעות האופוזיציה טרם העבירו את שמות החברים בוועדה, כאשר לליכוד שמורים חמישה מקומות, ולסיעות ש"ס, יהדות התורה והציונות הדתית שמור מקום אחד לכל סיעה. ממלאי המקום הקבועים בוועדה הינם. ח"כ יוראי להב הרצנו וח"כ בועז טופורובסקי (יש עתיד), ח"כ רות וסרמן לנדה (כחול לבן), ח"כ אבתיסאם מראענה (העבודה), ח"כ יוסי שיין (ישראל ביתנו), ח"כ שרן השכל (תקווה חדשה), וח"כ מיכל רוזין (מרצ). לכל יתר חברי הוועדה יהיו ממלאי מקום קבועים כפי שיודיעו הסיעות.  לאחר אישור מינויו של ח"כ בן ברק, סיפר יו"ר הכנסת, ח"כ מיקי לוי, לחברי הוועדה על המאמצים הרבים שהושקעו במשך חודש ימים כדי להגיע לגישור ופשרה עם האופוזיציה בנושא הרכב הוועדות, אך לאור חשיבותן של הוועדות, לא ניתן היה לעכב עוד את הקמתן. היו"ר אמר כי יש תמיד מקום להילחם, אך אין מקום להחרים, והביע צער על כך שחברי אופוזיציה לא הגיעו לדיון היום. לאחר מכן בירך יו"ר הכנסת את יו"ר הוועדה: רם ידידי, מזגך הנוח, וניסיונך העתיר בתפקידים לטובת מדינת ישראל, אין לי ספק שירוממו את הוועדה הזו. זו באמת אחת הוועדות החשובות, בה נקבעים גורלות של מדינת ישראל ועתיד עם ישראל בארצו. הוועדה הזו אינה רק חל מליבו הפועם של המשכן, אלא אחראית שלא נאבד את המדינה פעם נוספת ונצא לגלות. ידידי היקר, מאחל לך הצלחה מכל הלב. ח"כ גולן: האיש הנכון, במקום הנכון ובזמן הנכון – ואף שזו קלישאה, זה עדיין נכון. תקבל את מלוא שיתוף הפעולה ונכונות לעבוד קשה והרבה, כדי שדברים יהיו על הצד הטוב ביותר, למען המטרה המשותפת, כפי שציין יו"ר הכנסת. ח״כ האוזר: ועדה חשובה זו היא גן נעול, שיחסית מגודר מכל מה שמתרחש כאן בכנסת. יש לזה יתרונות וחסרונות, אך היתרונות רבים יותר. ככל שהעניינים שנדונים כאן יותר חשובים, יש בהם יותר חשאיות, ופחות צילום ושידור וזה מבטיח ענייניות פעמים רבות. זו ועדה חשובה, כי בהקשרים מסוימים היא הגורם היחידי שמנהל דיאלוג קונסטרוקטיבי וביקורתי מול מערכות, בדרג המדיני והמקצועי, במקומות שאף אחד לא מאתגר אותם, מפאת חוסר מידע. בהצלחה מכל הלב וכולנו כאן לרשותך, לעשות את מלאכת הקודש. ח"כ גינזבורג: העובדה שאתה תעמוד בראש ועדה חשובה זו, זה דבר שהוא מרענן. מקורותייך אולי מתוך מערכת הביטחון, אבל לא מתוך המערכת הצבאית שהיא מושא הביקורת הגדול ויש בכך הרבה טעם. אני די נלהב לחדש את פעילות הוועדה באופן קבוע. עומדים לרשותך, ובעבודה משותפת נוכל לממש את שליחותנו.  יו"ר הוועדה, ח"כ בן ברק, אמר: אחרי מספר שבועות בתפקיד, אני יכול לומר בוודאות שזו ועדה מרתקת, עם יכולות השפעה ובקרה מאוד גדולות על מה שקורה כאן במדינה. מאוד שמח שעלה בחלקי לקבל את התפקיד בכנסת הזו, ועל חברי הוועדה המגוונים כאן – אלה עם ניסיון צבאי רב ואלה שבאים רעננים מבחוץ, ללא כל קיבעון.  מאוד שמח ומודה לכולם על האמון.  יו"ר הוועדה אמר כי לא יקים היום את כל ועדות המשנה, מתוך תקווה כי עד סוף השבוע סיעות האופוזיציה יעבירו את שמות חברי הוועדה מטעמן, וניתן יהיה להקים את וועדת באופן מסודר, אך את ועדת המשנה למודיעין, שירותים חשאיים ושבויים ונעדרים (שו"ן), יש להקים כבר היום.  חברי הוועדה אישרו בהצבעה, פה אחד, את הרכב ועדת המשנה כפי שהציע היו"ר: היו"ר, בן ברק, יעמוד גם בראש ועדת המשנה, ועוד יהיו חברים בה חברי הכנסת אבידר, האוזר, גינזבורג וגולן, וכן שני חברי כנסת מסיעות האופוזיציה, לפי השמות שהם יעבירו.

הממשלה החליטה למנות את המשרד להגנת הסביבה למנחה לאומי בנושא, אך לא נתנה לו כלים בחוק. משרדי ממשלה אחרים גוררים רגליים ביישום המלצות האו״ם. ובעלי מפעלים אינם מודעים לאחריות הרובצת עליהם. דני קרוננברג מדליק נורה אדומה  Caption: Few days after the massive explosions that shook the city of Beirut on August 4th, Abdo, blast survivor, sits on the roof of his shattered home in the neighborhood of Mar Mikhael. Photo: © Rana Sweidan/UNDP Lebanon לאחר עבודת מטה נרחבת שנערכה בעקבות מסקנות שנלמדו מהפיצוץ האדיר שהתרחש בנמל ביירות לפני כמעט שנה, המשרד להגנת הסביבה הגיש דו"ח מפורט למטה לביטחון לאומי. אחד הממצאים העיקריים של דו"ח חשוב זה היה, כי הרגולציה הקיימת כיום בישראל, בתחום חומרי הנפץ והנפיצים, אינה מבוססת על עקרונות מקצועיים אחידים, אינה עומדת בקנה אחד עם הרגולציה הנהוגה באיחוד האירופי ובמדינות מתקדמות נוספות ואינה נותנת מענה מספק להגנה על הציבור ועל הסביבה מפני הסיכונים הטמונים בעיסוק בחומרי נפץ. השינוי מלחיץ: תקנות האו״ם IATG אחת המסקנות העיקריות של הדו"ח הייתה שיש לאמץ את הנחיות ועדת המומחים של האו"ם לבטיחות נפיצים המפורטות במפרט IATG , במסגרת הרגולציות השונות. הנחיות האו"ם משמשות ככלי עזר מקצועי לביסוס רגולציה במרבית מדינות העולם – מדינות נאט"ו, האיחוד האירופאי ו-86 מדינות נוספות בכל הקשור לאחסון חומרי נפץ באמצעות הטכנולוגיה המיטבית האפשרית. לאור זאת נקבע כי עד סוף חודש יוני 2021, המשרד להגנת הסביבה יאמץ את הנחיות הבטיחות של האו"ם לגבי נפיצים, ככלי מקצועי לקביעת הרגולציה הישראלית בכללותה. ההצטרפות של ישראל למועדון המכובד של המדינות הפועלות על פי מערכת IATG של האו"ם, הייתה אמורה להיות מאורע חגיגי, וניתן היה לצפות שמחלקת הדוברות של המשרד להגנת הסביבה תוציא הודעה לתקשורת, ושהשרה החדשה להגנת הסביבה תנצל את ההזדמנות על מנת לעשות מסיבת עיתונאים שבה היא תתייחס למדיניות שבכוונתה לקדם על מנת להגן על הסביבה. למרות זאת, המועד האחרון שהמשרד להגנת הסביבה התחייב לגביו חלף, אך לא נתקלתי בשום אזכור לנושא חשוב זה. גם אני וגם העורך לענייני טכנולוגיה של "ישראל דיפנס" פנינו למחלקת הדוברות של המשרד להגנת הסביבה בשאלות לגבי העניין, ובניגוד לפעילות מהירה ויעילה שלהם בעבר, הפעם נתקלנו בשתיקה רועמת.  על כן פרסמתי מאמר ללא התייחסותם. לאחר פרסום המאמר, פנו אלי מהמשרד להגנת הסביבה, מסרו מידע חדש וביקשו להעמיד דברים על דיוקם, ואני שמח לעשות זאת במאמר זה. שני הכובעים של המשרד להגנת הסביבה מתשובות המשרד, עולה כי למשרד להגנת הסביבה יש שני כובעים לגבי נפיצים. בכובע אחד הוא רגולטור שנותן היתרי רעלים למפעלים (אישורים להחזקת חומרים מסוכנים) ואישורים הקשורים לרישיון עסק. בכובע שני הוא המנחה הלאומי לחומרים מסוכנים שמתפקידו להנחות את רשויות המדינה (ובכללן משרדי ממשלה). במסגרת כובע המשרד כרגולטור, במסגרת סמכויותיו, המשרד להגנת הסביבה פרסם מדיניות עדכנית לעניין הסדרת העיסוק בנפיצים. המשרד להגנת הסביבה טוען כי מדיניות זו עומדת בסטנדרטים העדכניים והמתקדמים של מדריך ה- IATG, הכוללת תנאים נוספים להיתרי רעלים, והיא פורסמה ב-4 באפריל 2021. נמסר לי כי מאז המועד האמור, הוטמעו התנאים הנוספים בהיתרי הרעלים של לא פחות מ-29 עוסקים בנפיצים (מתוך 30 בסך הכול) וכי העוסק האחרון מוסדר בימים אלה. על פי דיווח זה, נראה שהמשרד להגנת הסביבה פועל, בתחום זה, בכיוון הנכון, ויש לקוות שהוא ישלים את ההטמעה בהקדם, ויפקח באופן פעיל ויעיל על יישום תנאי היתרי הרעלים שניתנו לעוסקים בנפיצים. מנחה לאומי  בהחלטת ממשלה "המשרד להגנת הסביבה - מנחה מקצועי לאומי לנושא החומרים המסוכנים בישראל" מספר 3481/חמ10 נקבע מפורשות כי המשרד להגנת הסביבה "ישמש מנחה מקצועי לאומי לכל רשויות המדינה בכל הנוגע לטיפול משולב בחומרים מסוכנים". המשרד טוען כי תפקידו של המנחה הלאומי לחומרים מסוכנים הוא לתת המלצות מקצועיות בלבד ולקיים דיוני עומק בין משרדיים בהיבטים אלה. ההמלצות ניתנות לרגולטורים במשרדים אחרים בנוגע לעיסוק בחומ"ס. על פי המשרד, אין לו סמכות בחוק לאכוף את ההמלצות על משרדי ממשלה אחרים. אפילו במקרים שבהם רגולטור מסוים אינו מבצע את תפקידו. המשמעות היא, כי המשרד להגנת הסביבה הוא גורם ממליץ מקצועית, וכל רשות שלטונית פועלת רק בהתאם לסמכויותיה שבחוק. הצורה היחידה שבה למשרד יש סמכות לאסדר חומרים מסוכנים, היא רק מתוקף חוק החומרים המסוכנים – וכך עשה.  החלטות ממשלה ככלל, מחייבות את הממשלה עצמה לפעול בהתאם לתוכנן, ואין בהן כדי להקנות סמכות לממשלה, על זרועותיה, כלפי אזרחים.  המשרד להגנת הסביבה מסר כי ההחלטות וההמלצות המתקבלות במסגרת המנחה הלאומי מחייבות את כל משרדי הממשלה. המשרד להגנת הסביבה הדגיש כי לאור בקשת המטה לביטחון לאומי, ערך המשרד להגנת הסביבה, בתוקף סמכותו כמנחה הלאומי, את הדו"ח האמור, ובעקבות כך להמלצות המופיעות בדו"ח יש מעמד של הנחיות המחייבות את משרדי הממשלה, ואין צורך לבצע פעולה נוספת על מנת לקבע את מעמדן באופן רשמי.  לאור הודעה זו של המשרד להגנת הסביבה, ניתן לקבוע כי ההנחיות שפורטו בדו"ח האמור נכנסו לתוקף, וכי הן מהוות את מדיניות בטיחות הנפיצים הרשמית והמחייבת של ישראל, שאימצה את הנחיות בטיחות הנפיצים של האו"ם. המשרד להגנת הסביבה: לא בעיה שלנו  כפי שמפורט בדו"ח שהוגש למטה לביטחון לאומי, המשרד בכובעו כמנחה הלאומי לעיסוק בחומרים מסוכנים, מצא כי רגולציה משיקה, החלה על העוסקים בנפיצים אינה עומדת בסטנדרטים של מדריך ה-IATG. וכי עדכונה דורש עדכוני מדיניות ותיקוני חקיקה המצויים בסמכותם של הרגולטורים הרלוונטיים. על כן, טוענים במשרד להגנת הסביבה, כי אין לבקר את המשרד אותם על חוסר ביצוע של המשרדים האחרים. בשיחה עם נציגות המשרד להגנת הסביבה, הן טענו, ובמידה מסוימת של צדק, כי המשרד להגנת הסביבה הוא המשרד היחיד שיישם את הנחיות בטיחות הנפיצים של האו"ם במסגרת סמכויותיו כרגולטור. ואילו, כל שאר המשרדים הנוגעים בדבר, טרם עשו זאת במסגרת אחריותם. סמכות ללא אחריות  אני סבור כי אם משרדי ממשלה אחרים פועלים תוך הפרת ההנחיות של המנחה הלאומי לחומרים מסוכנים, ביום שתהיה תאונה נפיצים חמורה (ועל פי המצב בארץ זה רק עניין של זמן) האחריות לגבי התאונה תוטל על המשרדים שהפרו את ההנחיות ולא על המשרד להגנת הסביבה, ועל העומדת בראשו. חוק חומרי הנפץ והתקנות הנגזרות ממנו הינם בסמכות של משרד העבודה.  בזמנו חשפתי כי על פי תקנות חומרי הנפץ, מרחקי הביטחון שנדרשים ממחסן המכיל אמוניום חנקתי בכמות שהתפוצצה בנמל ביירות, הם 15-25 מטר בלבד. זו רק דוגמה אחת מני רבות. אין מחלוקת ולא יכולה להיות מחלוקת, על כך שחוק חומרי הנפץ ותקנות חומרי הנפץ הינם מיושנים ואינם מתאימים לנדרש. המשרד להגנת הסביבה הדגיש בפני כי בדו"ח עצמו מופיעות המלצות למשרד העבודה, כאשר אלה מתואמות בין המשרדים במסגרת ועדת המנחה הלאומי. מאחר וזרוע העבודה במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים (באמצעות מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית) אחראית לנושא חוק חומרי הנפץ והתקנות הנגזרות ממנו, המשימה הכבדה ביותר של תיקוני החקיקה נופלת בחלקה. אני סבור כי על מינהל הבטיחות בזרוע העבודה לתרגם את מערכת הנחיות בטיחות הנפיצים של האו"ם (במלואן) ולהפוך אותן לתקנות.  אין ספק שמדובר במשימה כבדה, אך חשובה וחיונית, שלאחר השלמתה, החקיקה הישראלית בתחום הנפיצים "תיישר קו" עם הקיים במדינות מתקדמות. בגלל החשיבות בטיפול בחקיקה לגבי חומרי נפץ, ובגלל הכשלון המתמשך של משרד העבודה בטיפול בנושא, אני סבור כי על ראש מינהל הבטיחות במשרד העבודה, להציב יעדים בנושא רגולציה של נפיצים בפני הארגון שבראשו הוא עומד. כמו גם, להטיל על בעל תפקיד בכיר במינהל הבטיחות את האחריות למימוש יעדים אלו, בכפוף להנחיות המשרד להגנת הסביבה. כבר בעבר ציינתי כי על מנת להבטיח את הצלחת ביצוע המשימה, אני סבור כי על ראש מינהל הבטיחות במשרד העבודה להטיל את המשימה החשובה הזאת על סגנו. מטבע הדברים, לרשות הצוות שבראשו יעמוד סגן מנהל מינהל הבטיחות, יעמדו כל המשאבים הנדרשים על מנת לבצע את המשימה באיכות מעולה ותוך עמידה בלוחות זמנים תובעניים. נקווה שכפי שנקבע בדו"ח שהוגש למטה לביטחון לאומי, תוך חצי שנה, עד סוף שנת 2021, ניתן יהיה לדווח שהצוות בראשות סגן ראש מינהל הבטיחות עמד בהצלחה בביצוע המשימה, שחוק חומרי הנפץ וכל התקנות הקשורות אליו עודכנו, ושהם טובים וראויים למדינה מתקדמת. במחשבה נוספת, חצי שנה היא פרק זמן קצר ביחס ל- 67 שנים מאז חקיקת חוק חומרי הנפץ וביחס ל- 27 שנים מאז אישור תקנות חומר הנפץ, שבהן משרד העבודה כשל אפילו באישור תקנות לזיקוקי דינור. למרות זאת, פרק זמן שיארך מעל חצי שנה לצורך עדכון החקיקה בנושא נפיצים עלול להיחשב ככישלון אישי של הגורמים האחראים לנושא. תאונת נפיצים - רק עניין של זמן כל הגורמים הקשורים לתחום ששוחחתי איתם, הינם תמימי דעים: במצב הקיים כיום בארץ, תאונת נפיצים חמורה, שבה יהרגו אנשים וייגרם נזק רב לרכוש, היא רק עניין של זמן. על מנת למנוע תאונות נפיצים יש צורך בפעילות מניעה שצריכה להתבצע על ידי שני סוגי גורמים: על ידי מחזיקי הנפיצים (כגון מפעלים) ועל ידי גופי האסדרה הממלכתיים (הרגולטורים) ובכללם משרדי הממשלה. המשרד להגנת הסביבה פעל נכון כאשר הנחה שמדיניות בטיחות הנפיצים של ישראל תתבסס על הנחיות ועדת המומחים של האו"ם, ואין חולק על כך שמדובר בהנחיות המבוססות על מיטב הידע המקצועי הקיים בעולם. לכן, כאשר תתרחש תאונת הנפיצים, לא ניתן יהיה לבוא בתלונות על החלטה זו.  בתחום המחשבים יש אימרה כי מעולם לא פוטר מנהל מחשבים שדרש לרכוש מחשב מרכזי מתוצרת IBM.  גם אם יתגלו תקלות, לאותו מנהל תעמוד ההגנה שהוא רכש ציוד שנחשב לטוב ביותר מסוגו. ואולם אם שאר הגופים הממלכתיים לא יבצעו במועד תיקוני חקיקה, עדכון מדיניות ועדכון תנאים ברישיונות והיתרים, כפי שהונחו בדו"ח שהוגש למטה לביטחון לאומי, ניתן יהיה לראות בהם כגורמים שפעלו ברשלנות, על כל המשתמע מכך. שרי הממשלה הנוגעים לדבר צריכים להיות ערים לסיכונים הכרוכים בחומרים נפיצים, והם צריכים להיות מודעים לסיכון במקרה שהמשרדים שהם ממונים עליהם לא יצייתו להנחיות האו"ם לבטיחות חומרים מסוכנים. אם חלילה יתרחש אסון, אני סבור כי לא יהיה מנוס מכך שהשרים העומדים בראש משרדי ממשלה שלא יישמו את הנחיות האו"ם לבטיחות חומרים מסוכנים, יקבלו על עצמם את האחריות המיניסטריאלית למחדל - ויתפטרו. כמו שעשו שרי ממשלת לבנון לאחר הפיצוץ בנמל ביירות. לאחר אסון כזה, אם יקרה, בגלל חומרי נפץ, הממשלה כנראה תקים ועדת חקירה, כפי שקמה כעת לאחר אסון מירון. נשאלת השאלה האם לא עדיף להקים את ועדת החקירה לעניין בטיחות נפיצים בישראל, וליישם את מסקנותיה, עוד בטרם יתרחש האסון שיגרום להרוגים, פצועים ונזק לרכוש? בעל מפעל? האחריות עליך  לגבי הגורמים המחזיקים נפיצים (כגון מפעלים) יש לציין כי בדו"ח שהמשרד להגנת הסביבה הגיש למטה ביטחון לאומי נקבע כי הנחיות IATG נחשבות למיטב הידע והטכנולוגיה הקיימים (BAT – Best Available Technology). בתקנות רישוי עסקים (מפעלים מסוכנים) הוטלה חובה חקוקה על בעל מפעל מסוכן לנקוט בכל האמצעים הדרושים לטיפול בחומרים מסוכנים שבמפעלו, לפי מיטב הידע והטכנולוגיות הקיימים. מכאן נובע שגם אם מי מהרגולטורים התרשל, ולא דרש לפעול על פי הנחיות IATG, למחזיקי חומרים מסוכנים המחויבים ברישיון עסק, יש חובה לציית להנחיות IATG בגלל שהמנחה הלאומי לחומרים מסוכנים קבע שהן מיטב הידע והטכנולוגיה לגבי בטיחות נפיצים. המחבר הוא מהנדס יועץ בתחום החומרים המסוכנים, חבר ענף בטיחות נפיצים באיגוד הישראלי להנדסת בטיחות, מחבר ומתרגם ספרים ובהם "מדריך תגובות חירום בתקריות חומרים מסוכנים".