טרם עידן הקורונה, רבים מאיתנו מיעטו לרכוש ברשת או שמרו את הרכישה רק למוצרים מהסופר. העידן הנוכחי שינה לחלוטין את הרגלי הצריכה שלנו, וסביר שההרגלים האלו כבר יוטמעו ויישארו פה גם אחרי. אפילו בני הגיל השלישי, שהמעיטו ברכישות אונליין לפני המשבר, הצטרפו לחגיגה, וצעירים התרגלו לקבל הכול מהחנות עד הבית בלחיצת כפתור. לצד הביקוש לחנויות אינטרנטיות והדרישה של הצרכנים שכל מוצר יסופק היום גם אונליין, קמות חברות שמנסות להדביק את הביקושים, אבל בעידן המתקדם הזה, צריך לזכור שלכל אחד גם יש את היכולת להקים אתר מכירות בשעות בודדות, לשים כמה תמונות יפות, ליצור אשליה טובה ולהתחיל למכור. הבעיה היא שבמקרה הטוב מדובר בחברה שלא מסוגלת לעמוד בלוגיסטיקה או לא מספקת מוצר כפי שהוא נראה בתמונות, ובמקרה הפחות טוב, מדובר בהונאה של ממש - חברות שלא יספקו לנו מוצר בכלל, יחעלמו לאחר כמה ימים או יגנבו לנו את פרטי האשראי. קיימות היום מגוון דרכים לבדוק אמינות אתרים: לתחקר, להסתכל על כתובות ה-URL, לנסות להתחקות אחר האתר, אבל, היי - בסך הכול רצינו לקנות, לא לפתוח בתחקירים. אז הנה כמה אתרים ושיטות פשוטות שיגלו לכם בשניה אם האתר בטוח ומומלץ לרכישה.

לאחרונה אנו קוראים על תביעות לשון הרע שמוגשות לעתים תכופות כלפי פרסומים בפייסבוק. כך, רק לפני מספר ימים הגיש העיתונאי גיא פלג תביעה נגד אישה שפרסמה בפייסבוק פרסומים מכפישים כלפיו כאשר התביעה הוגשה גם כלפי המפרסמת וגם כלפי אחרים ששיתפו את אותו "פוסט" שנטען כי הוא מכפיש. בשבוע שעבר נחקרה איריס בוקר בחשד להטרדה מינית של אשת ראש הממשלה, בעקבות ציוץ בטוויטר שכתבה. לכן חשוב להבין מהו פרסום שעלול להוות לשון הרע, מה הסיכון שגלום בפרסום שכזה ואיך ניתן להשמיע דעה כחלק מחופש הביטוי מבלי להיות חשוף לתביעת לשון הרע.

הפור נפל: החברה שתחבור ל-Bytedance הסינית ותפעיל את טיקטוק בארצות הברית תהיה אורקל. זאת, לאחר שהלילה (בין ראשון לשני) הסירה מיקרוסופט את מועמדותה, יום לפני הדדליין הסופי שהציב הנשיא דונלד טראמפ. השיחות החלו בחודש שעבר, כשטראמפ הוציא צו לאיסור על שימוש בטיקטוק ברחבי המדינה. שיתוף הפעולה בין אורקל לבייטדאנס לא מוגדר כ"מכירה" ותנאיו לא ברורים כרגע.