הקומיקאית, השחקנית, יוצרת התוכן ועכשיו גם התסריטאית, טליה ברטפלד, רק בת 25 וכבר הגשימה כמה מהחלומות הכי גדולים שלה. "אני מרוקנת", היא מתבדחת בערב הפרימיירה הגדולה של הסרט הקצר שיצרה "אף פעם, לשום מקום".רק לפני חמש שנים, ברטפלד התחילה לצבור תאוצה ברשת כחיילת בתיאטרון צה"ל כשהעלתה סרטונים בטיקטוק ובהם ממש התחננה בבכי למפקדת שלה שתביא את נועה קולר (המהממת) לביקור ביחידה. את המעגל הזה, היא כבר סגרה בחברות קרובה עם השחקנית שנמשכת כבר שנים, וסגרה עוד מעגל ענק השנה כששיחקה לצד קולר, האיידול שלה, בסרט שכתבה בעצמה.

31 שנים לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין, נכדתו נועה רוטמן התייחסה לסערה שעוררה משפיענית הרשת אודיה פינטו, לאחר שלא הצליחה לזהות את סבה. אלא שבניגוד לביקורת שהופנתה כלפי פינטו ברשתות החברתיות, רוטמן בחרה דווקא לצאת להגנתה, והפנתה את האחריות למערכת החינוך.

אז נפלה או לא נפלה עטרת ראשנו? ערקה למחנה האויב או נשארה אותה יודית של פעם, שהיא לא רק "משלנו", אלא אחד הסמלים של "הטובים והנכונים"? זאת השאלה המסקרנת, בסופו של דבר: מי זאת בעצם יודית של פעם, או של עכשיו לצורך העניין? מה אנחנו יודעים באמת על יהודית רביץ שתהיה בת 70 במזל טוב בחודש הבא?

באחת הסצנות המפורסמות בסרט "חומות של תקווה", קבוצה של תריסר אסירים מתנדבת לזפת את גג בית הכלא, ובתמורה הם מקבלים הפסקה בת חצי שעה, שכוללת שתיית בקבוקי בירה קרים. אחרי שנים של סבל, אחרי שבועיים של עבודה מפרכת, פתאום באמצע הסיוט שהוא חייהם, הם זוכים לכמה רגעים של נורמליות, שפיות ועונג.

הבה נפתח את הטור הזה בניסור הענף שעליו הוא יושב, כי בעודכם קוראים את המילים האלה ממש, יש מי שמנסר את הענף עליו כולנו יושבים: מדובר בסערה בכוס מים.הצהרות סגן נשיא ארה"ב (בסבירות לא ברורה כרגע, אך ודאי לא מבוטלת – הנשיא האמריקני הבא, בעוד כשנתיים) לפיהן ישראל אשמה בהפסד הרפובליקנים בקלפי, הן למשל איום קיומי על המדינה. גם הפעלת השב"כ בגין תלונה שהוכנה מראש למקרה של הפסד בבחירות, היא איום חמור בהרבה.ואחרי שצמצמנו את מרחב החשיבות של "פרשת אילה חסון", אתם מוזמנים להישאר כדי שננסה לברר ביחד האם היא פוטרה בשל דעותיה או בגלל התנהלות בלתי נסבלת מצד עיתונאית בתאגיד שידור ציבורי.למה פתחתי במזעור הפרשה לגודלה האמיתי? כי בדיוק שבתי ארצה מחופשה קצרה (אל דאגה – הצבעתי קודם שיצאתי אליה) ולרגע הייתי משוכנע כי זה הדבר המרכזי שקרה בימים האחרונים:הסערה ברשת וההתקוטטות בין מצדדי חסון ומתנגדיה, הייתה בעוצמות כה גבוהות עד שלרגע נשכחה איראן, נשכחו יחסי החוץ שהגיעו לשפל חסר תקדים, נשכחו אפילו הבחירות ומשמעותן.תכף נשוב לפרשת חסון, אבל קודם כל על השלכותיה המיידיות: בלבול ב"כאן 11". אמש הגיש במקום חסון את המשבצת של שעה שבע בערב אליאור לוי. לוי הוא עיתונאי מוכשר, אחד המוערכים על ידי בתאגיד, אבל לפחות אמש הוא שעמם.

שבוע של מוזיקה חדשה: אחרי שבוע הפסקה בעולם המוזיקלי, מפאת הכבוד לשבוע הבחירות שהגיע לסיומו, המוזיקאים חוזרים לשחרר מוזיקה חדשה ומרגשת. רון עשהאל פורט לנו על מיתרי הלב, עדן אלנה חוזרת לבמה אחרי רימון, אסתר רדא עושה את מה שהיא עושה הכי טוב - ווייב איש מספר על הפרידה.

זה לא כל כך מצחיק להיות יהודי באירופה העכשווית, שרוחות אנטישמיות מטרידות מנשבות בה בעוצמה הולכת וגוברת. אבל אנשי תיאטרון יהודים בלונדון חברו, זו הפעם השלישית ברציפות, ליצירת פסטיבל מחזות קצרים עם דגש על הומור, שיהדהד מסרים חיוביים ויזכיר לכל מי ששכח שגדולי הקומיקאים בעולם היו ועודם יהודים, שמותר גם לצחוק ואפשר להסתכל על המצב במשקפיים קצת פחות פסימיים. שם הפסטיבל אומר הכל: JOYFULLY JEWISH, ובתרגום חופשי לגמרי, משהו כמו: יהודים בקטע שמח.

רעידת אדמה התחוללה אתמול (רביעי) עם פרסום ההצגה על חייו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אותה מפיק אסי סתיו. הפרסום שדלף, הפתיע את המפיק המבולבל שסיפר לוואלה תרבות על מבול הטלפונים איתו מתמודד בימים אלו. בין אם מעיתונאים, סוכנים או אפילו שחקנים שמעוניינים להיכנס לנעליו של נתניהו - כולם מטריפים את הקו של סתיו.