פרשת תצוה פותחת במצוות הדלקת נר התמיד במנורה, כשעל פי הגמרא הדלקת המנורה הייתה יכולה להיעשות על ידי כל יהודי. איך זה מתיישב עם כך שנאסר על ישראלים להתקרב אל אהל מועד?

לדעת הרש"ר הירש, בקיום הציוויים שנזכרו מתחילת פרשת תרומה עד פרשת התמיד שבפרשתנו אין "כדי לממש את התכלית המובטחת של השכנת שכינת ה' בקרב העם". השראת השכינה תלויה דווקא בפרשת התמיד. מדוע?