מצד אחד מחזיק הרב קוק באהבת ישראל ובאמון בלתי מסויג בכלל ישראל אך זה לא מונע ממנו לכתוב במאמר "על במותינו חללים" את המשפט המורכב והקשה כל-כך "אחים חביבים - שנואים, נשמות קדושות - משוקצות כטומאת הנדה", הכיצד?