על רקע מתקפת הפתע של חמאס על ישראל, שכללה אלפי רקטות לעבר המדינה וחדירות של מאות מחבלים מהרצועה ליישובים בדרום, בערוץ 14 כלל לא פרצו לשידור על אף האירוע החדשותי הדרמטי. גם הפרשן הדתי של חדשות 12 עמית סגל חילל את השבת והגיע לאולפן חדשות 12. נראה היה כי ערוץ 14 דווקא עומד לפרוץ לשידור לראשונה בתולדותיו, אלא שנכון לשעה 14:00 זה טרם קרה. בשעה 13:00 צייץ אחד מעובדי הערוץ: "חברים, ערוץ 14 תיכף עולה לשדר. קיבלנו היתר מרבנים. כל העובדים בדרך לאולפן, אני תיכף יוצא לשטח". היעדרו של ערוץ 14 ממפת הדיווחים בעת האירועים הדרמטיים הבוקר עורר ביקורת חריפה ברשתות. מזכ"ל שלום עכשיו לשעבר, יריב אופנהיימר, צייץ: "לערוץ תקשורת במלחמה יש תפקיד - הצלת חיים. בלי ערוצי 'התבהלה' ישראלים היו יוצאים עכשיו לטיולים בעוטף. ערוץ 14 אינו ערוץ תקשורת, הוא ערוץ הסתה והדתה. רעל".

באופן טבעי, מצב החירום מייצר לא מעט דרמות אנושיות קורעות לב. אחת מהן היא של עיתונאי הארץ והצינור ניר גונטז', שבנו נצור באחת מערי הדרום. לדבריו, הוא נסע לעבר בית בנו, ואולם כוחות הביטחון סירבו לתת לו להיכנס לעיר. "הבן שלי תחת אש בדרום. נסעתי לשם ב-180 קמש ובאורות אדומים. נחסמתי לגמרי ע"י הצבא והמשטרה 15 קמ ממנו. מוקד 100 קרס. שוטרים וצבא במחסומים לא מוכנים להקשיב. אין למי להעביר את המיקום שלו", צייץ גונטז', שעות אחדות אחרי פרוץ המלחמה.

רבים משווים מאז שעות הבוקר המוקדמות בין המלחמה הגדולה ההיא לפני 50 שנה - מלחמת יום כיפור - לבין פרוץ המלחמה הנוכחית. במקרה הזה יש יותר מאשר מקלישאה או צורך לייצר השוואה סימבולית. ההשוואה נוגעת כמובן באלמנט ההפתעה, סמוך ליום כיפור. גם התכנון הארוך שנדרש לצורך המתקפה, וחוסר המוכנות של הדרג הנבחר וצמרת צה"ל נראים כקופי פייסט, כמעט בלי התאמות. רבות דובר גם על עצימת העיניים והיהירות של אותם דרגים - אז, וכיום. אלא שיש תחום נוסף, שנוגע לממשק אולי החשוב ביותר שבין הצבא לבין אזרחי המדינה, והוא מחדל ההסברה. ראש הממשלה בנימין נתניהו לא ידוע בתור אחד שנזהר בטרם הוא מגיב. בטוויטר הוא מגיב דוווקא מהר מאד כשזה מגיע לבייס, לעיתים, כמו השבוע ממש בתקרית הרב ליאו די ש(לא) הותקף תוך כדי תפילה, גם לפני שבדק את העובדות. אבל נתניהו הוא רה"מ. שר הביטחון דיבר לציבור בעיכוב בלתי נתפס למעלה מארבע שעות מתחילת האירוע. ומה עם השר הנוסף במשרד הביטחון? עם חברי הקבינט? עם שרת ההסברה?

מגיש חדשות 12 רתח מזעם על עובר אורח שהפריע למשדר המיוחד. במהלך ריאיון שקיים עם צעירה שניצלה ממסיבת הטבע בעוטף עזה, הגיע אדם שהחל לצרוח "כל הערוצים המגעילים האלה, רק ערוץ 14!". המגיש דני קושמרו לא נשאר אדיש ורתח מזעם על אותו אדם. "אולי נעיף את הבנאדם רפה השכל שם?", ביקש. נזכיר שעל רקע מתקפת הפתע של חמאס על ישראל, שכללה אלפי רקטות לעבר המדינה וחדירות של מאות מחבלים מהרצועה ליישובים בדרום, בערוץ 14 כלל לא פרצו לשידור על אף האירוע החדשותי הדרמטי. נראה היה כי ערוץ 14 דווקא עומד לפרוץ לשידור לראשונה בתולדותיו, אלא שנכון לשעה 14:00 זה טרם קרה. בשעה 13:00 צייץ אחד מעובדי הערוץ: "חברים, ערוץ 14 תיכף עולה לשדר. קיבלנו היתר מרבנים. כל העובדים בדרך לאולפן, אני תיכף יוצא לשטח". היעדרו של ערוץ 14 ממפת הדיווחים בעת האירועים הדרמטיים הבוקר עורר ביקורת חריפה ברשתות. מזכ"ל שלום עכשיו לשעבר, יריב אופנהיימר, צייץ: "לערוץ תקשורת במלחמה יש תפקיד - הצלת חיים. בלי ערוצי 'התבהלה' ישראלים היו יוצאים עכשיו לטיולים בעוטף. ערוץ 14 אינו ערוץ תקשורת, הוא ערוץ הסתה והדתה. רעל".

הדברים נכתבים כחמש שעות אחרי תחילת האירועים הנוראיים בדרום, כאשר התחושה היא שהגרוע מכל עוד עתיד להיחשף בשעות ובימים הקרובים. כך או כך, דבר אחד בטוח: מערכת הביטחון הופתעה, נרדמה, נכשלה כישלון חרוץ וטוטאלי במשימה העליונה שלה: הגנה על חייהם של אזרחי ישראל. הבדיקה, ובעקבותיה גם החשבון ו עם האחראיים בתוך הצבא והממונים על מערכת הביטחון, עד לדרגים הרמים ביותר - עוד ייערכו. בינתיים ברור שלצד צמרת צה"ל וזרועות הביטחון החיצוניות (מוסד, שב"כ וישויות נוספות), יש עוד מערכת שקרסה ממש כמו ההגנה המרחבית על יישובי העוטף: כת הכתבים הצבאיים. תכף נדרש למילה "כת", אבל קודם עכל אני מקווה שעמיתיי, כתבי הצבא למיניהם גוזרים עכשיו לשניים את התעודה שקיבלו מצה"ל, תעודה שאומרת בגדול רק דבר אחד: אנחנו נגלה לכם מידע רגיש ובלבד שתתחייבו לא לחשוף אותו לציבור. לכאורה זה נשמע הגיוני: מידע צבאי הוא לרוב אינו כזה שיכול להיות גלוי לעין כל. במקביל חשוב כמובן גם שהכתב הצבאי יכיר את מכלול השיקולים שעומדים בפני ראשי הצבא והמפקדים בשטח. זה יהפוך אותו לבר סמכא, בקיא ורחב יריעה, נכון? זהו שלא. אלה רק החרטוטים שמוכרים לי במשך שנים עמיתיי, כשאני שואל אותם למה הם אוחזים בתעודה מהגורם שאותו הם אמורים לבקר. תשובה לא קיבלתי בכל עשרות שנותיי בתקשורת. לעומת זאת, הוכחה לצדקת טענתי, לא קיבלנו מאז 1973. עד היום.

לצד מפורסמים רבים שהביעו את כאבם לנוכח המצב הבלתי נתפס שקורה בישראל, היו כאלה שהצטרפו להסברה הבינלאומית והתגייסו לספר מה באמת קורה. אחת מהן היא גל גדות שהעלתה בדקות האחרונות פוסט ליותר מ-100 מיליון העוקבים שלה, ובו כתבה: "לפחות 100 ישראלים נרצחו ועשרות נשים, ילדים וזקנים מוחזקים כבני ערובה בעזה. הלב שלי כואב"