החידה השבועית ממשיכה עם "הפרופסור הלא מפוזר" ועם פרס שבועי משתנה. והפעם: האם תצליחו להבין מי הילד הנמוך בגן? ספרו לנו למה הפרס מגיע לכם ותוכלו לזכות בסט מצעים לילדים מתנת ורדינון

רפי אסרף ומשפחתו מתגוררים כבר 22 שנה בקופנהגן, אבל אחרי אירועי ה-7 באוקטובר הוא חי במציאות נפרדת. "היום יום התהפך לחלוטין ואני פשוט לא מתפקד, רוב הזמן שלי אני מקדיש להתנדבות במטה החטופים המקומי"

יש להן 3-5 ילדים, והלב שלהן נמצא בבית אבל גם בבסיס וביחידות בהן הן משרתות במילואים מאז ה-7 באוקטובר. 3 נשים שעוסקות בתפקידים משמעותיים בשירות המילואים שלהן מספרות על ההקרבה לצד תחושת המשמעות העמוקה והסיפוק הרב. "ברגע שפרצה המלחמה, שלחתי הודעה למפקד שלי: 'אני לשירותך', ב-11:00 כבר הייתי בדרך לדרום", מספרת אחת מהן

נועה ארגמני נחטפה לעזה, ותמונתה לא יוצאת לרבים מהראש: צעירה מבועתת בת 26, רכובה על אופנוע שדוהר לעזה • ביום שלמחרת תמונתה התנוססה על שערי העיתונים בכל העולם, אך בימים שאחרי נשארו עם הכאב רק שני הוריה, יעקב וליאורה, שמתמודדת עם מחלת הסרטן • כעת שני המחוגים של האם מתקתקים: זה שסופר את ימיה של נועה בשבי וזה שסופר את הימים שנותרו לה עצמה

יחד עם השגרה ותחושת הביטחון קטעו האזעקות בבוקר השבת השחורה גם את התמימות. גיל ריבה נפגש עם ילדים מכל המגזרים ומכל הארץ, דיבר איתם על הגעגועים לקרובים ולחברים שנרצחו ונחטפו, על התהיות איפה היה אלוהים ואיפה הייתה הממשלה ועל החיים שלפני ואחרי. "להיות ילד בישראל זה כפוי טובה", אומרת שירה שרף, שבת דודתה מאי נעים נרצחה במסיבה ברעים. "חשבתי שאנחנו מחוץ למשחק, אבל עובדה, הם יורים גם בילדים"